השפה האנושית היא אחד התוצרים הקוגניטיביים המורכבים ביותר שניתן להעלות על הדעת. רבות כבר הושר, הולחן, דובב ונטען סביב השאלות מהי שפה, מה מייחד אותה וכיצד היא התפתחה (הן אונטוגנית והן אבולוציונית), בדגש על החרטטת החומסקיאנית הידועה. מחקר חדש המגיע אלינו מברזיות אוניברסיטת שיקגו טוען כי למוח האנושי יש דרך קבועה בה הוא מארגן רצף אירועים ודרך זו מתעלמת לחלוטין מקונבנציות של תחביר לשוני. כאשר אנו משוחחים ומעבירים מידע באמצעות השפה, התחביר של זו האחרונה מכתיב את האופן בו אנו בונים את רצף האירועים, דהיינו מתי מגיע נושא, מתי מגיע נשוא, לוואי ופועל. צוות החוקרים מעיר הרוחות יצא לבדוק רעיון מעניין: מה קורה לרצף האירועים כאשר נבדקים מונחים להשתמש במימיקה (שפת גוף ותנועות ידיים) במקום שפה. החוקרים בחנו ארבעים נבדקים: עשרה דוברי אנגלית, עשרה דוברי טורקית, עשרה דוברי מנדרין ועשרה דוברי ספרדית. לנבדקים הוצג סרטון וידאו קצר (אנשים חיים או אנימציה) ובו רצף פעולות. הנבדקים התבקשו לתאר את שראו הן מילולית והן באופן מחוותי. במאמר המופיע בכתב העת המדעי היוקרתי PNAS מדווחים החוקרים כי כל הנבדקים, דוברי שפות שונות, ללא יוצא מן הכלל, הציגו את אותו "תחביר סומטי" והתעלמו לחלוטין מכללי התחביר של שפת האם שלהם. בתחביר האנגלי, המנדריני והספרדי מופיע קודם כל הנושא, לאחריו הפועל ואז הנשוא, לדוגמא: אישה לוחצת על כף המנעול. בטורקית הסדר הוא נושא, נשוא, פועל, דהיינו אשה כף מנעול לוחצת. לעומת זאת, בתחביר הסומטי, כל הנבדקים עשו שימוש בתחביר הטורקי (SOV: subject-object-verb). ממצאים אלו מצטרפים לגוף העדויות שמקורו בשפות סימנים, שפות בהן SOV הוא התחביר הבסיסי. המקרה של שפות סימנים מעניין במיוחד, שכן שפות אלו חדשות מאד בהשוואה לשפות המילוליות אשר עברו כבר תהליכים ממושכים יחסית של שכלול והתפתחות.
מה הגליק הגדול? ובכן, בקרב פילוסופים לאחר המפנה הלשוני (ויטגנשטיין וצפונה), רווחת האמונה כי אין מחשבה ללא שפה. מכאן יוצא שהשפה אותה אנו מדברים מעצבת את האופן בו אנו חושבים. המחקר החדש מצביע על האפשרות שייתכן וטענה זו אינה נכונה באופן גורף.
Goldin-Meadow, S. et al. (2008). The natural order of events: how speakers of different languages represent events nonverbally. PNAS. 105: 9163-9168
