א ווילדע חאיעס

והחדשות הטובות רק ממשיכות להגיע: האלים הצעירים מוציאים אלבום חדש והוא מפתיע מאד. לפתחנו נזרק אלבום אקוסטי (!) שבו השוויצרים מבצעים עיבודים חדשים לשירים שלהם ומכסים את הנדריקס, ריצ'י הייונס ואפילו את רדיוהד). העיבודים יתפסו את כל חובבי התקופה הקשוחה שלהם עם לסתות שמוטות וגבינים מכווצים. רופאים וסוחרי סמים השבדים עושים פופ אולדסקול כהלכתו ועם הראש בקיר ובתחילת השנה יצא להם אלבום. האבות העולים לרגל מגדירים את המוזיקה שלהם כ"מוזיקה שאסטרונאוטים מתים לצליליה". הגדרה ארצית יותר תמקם אותם במחוזות הפסיכדליה - פוסט רוק – אקספרימנטל. בסוף אפריל יצא האלבום.

על מוזיקה וגנטיקה

מחקר מולקולרי חדש שבוצע בקרב 15 משפחות פיניות (234 נבדקים סה"כ) מראה כי ליכולת המוזיקלית יש בסיס גנטי בעל משקל. החוקרים העריכו את היכולת המוזיקלית על בסיס שלושה מדדים: יכולת ההבחנה של גובה צליל (פיץ') וזמן ועוד מבחן פיני העונה לשם קארמה מיוזיק שנועד לבחון את כושר השמיעה והייצוג שנבנה על פיו. החיפוש המולקולרי היה כלל-גנומי. צוות החוקרים מדווח כי הוא איתר גנים שיתכן מקושרים ליכולת המוזיקלית על גבי כרומוזום 4 וכרומוזום 8. החוקרים כותבים כי הגנים אותם הם איתרו מעורבים בייצורם של חלבונים הפועלים במסגרת התפשטות ונדידת תאי עצב. בשורה התחתונה, החוקרים מפרשים את הממצאים כמעידים על כך שישנה מעורבות גנטית ביכולת המוזיקלית של בני אדם.

Pulli, K. et al. 2008. Genome wide linkage scan for loci of musical aptitude in Finnish families: Evidence for a major locus at 4q22. Journal of Medical Genetics. 10.1136/jmg.2007.056366

בים, באוויר וביבשה
אח, אח, קו המשווה והחוג הטרופי. איזה גן עדן לביולוגים ולמגוון מינים בלתי נתפס. בפנמה חיה לה צפרדע עם השם הסקסי Dendropsophus ebraccatus. היא מיוחדת בכך שהיא הצפרדע היחידה אשר מסוגלת להטיל את ביציה גם ביבשה וגם במים. למה זה מעניין? כי הצפרדעית מבצעת החלטה מודעת אודות מיקום ההטלה בהתאם לתנאי הסביבה ברגע הנכון ומראה דוגמא מאלפת של פלסטיות רבייתית. כמו כן, לפנינו עוד שלב אבולוציוני במעבר ממים ליבשה

Touchon JC, Warkentin KM (2008) Reproductive mode plasticity: Aquatic and terrestrial oviposition in treefrog. PNAS. 105 (21): 7495-7499

happy happy joy joy

זו שמחה של ממש: ספרקס, צמד האחים האמריקאי הבלתי נלאה והבלתי ניתן לקטלוג לבית מאל, מוציא אלבום חדש, ה-21 במספר. ויש להם שימפנז חתיך על העטיפה! מי צריך יותר מזה? אני! והם שועים לתחינותי וגאוני העל הללו חוגגים כמו שרק הם יודעים: 21 אלבומים ב-21 ימים, דהיינו 21 הופעות, יום אחרי יום בלונדון. אני מרגיש התקף אפילפטי מזדחל לו במעלה עמוד השדרה שלי.

אוד נוזדם מוציא אלבום כפול חדש באנטיקון. הדפסה מחודשת לשני אלבומי המופת של סייקיק טי.וי. (force the hand of chance ו-dreams lea sweet) – מי שלא זכה לטעום מהם בסיבוב הראשון חייב לעשות זאת עכשיו, שכן עסקינן בשתי יצירות מופת של האייטיז. מדליב חוזר אלינו כחצי מהצמד ג'קסון קונטי ומציע אלבום מלא בג'ז עם השפעות ברזילאיות. חמישה קטעים מהאלבום החדש של הרזקלז דלפו להם. אני דווקא מחבב את הקטע 20/20 החדש של אלאניס אבל מה בדיוק היא מנסה לעשות? לחקות את ביורק מלפני עשור? ועוד עם דיקציה מחפירה? מוזר מאד. הסוויצ'ז עושים מה שנקרא בעגה הצפון אמריקאית רוק TGIF. העיקר שזה עושה שמח ואפשר לנגן בבר בפול ווליום. אחרי כמה סינגלים עכשיו יוצא האלבום.

ביוני נצפה לחדשים מאת: n.e.r.d., הפרטליז, נגטיבלנד. ביולי נקבל מלווינז, אני ראשון והתן לי תן לי, דייויד ברן, רובין היצ'קוק ובאוקטובר ינחת עלינו נלי מקאיי חדש!

פרויקט הרחבת אופקים - עוד תקלוט בצ'אביז

ביום רביעי עוד שבועיים (הארבעה ביוני) אשוב לפקוד את הצ'אביז אשר בלבונטין 11. הפעם הסט לא יהיה על טהרת המטאל והברייקור ולחלופין יהדס לו במחוזות האקספרימנטל והבלאגנאז'. אני מבטיח הרבה סגנונות, הרבה שפות ו - בכל זאת - תהיה גם אלימות לפרצוף בשלב מסוים.

החל מעשר, בואו עם אוזנים כרויות או כרותות

וגם: יום רביעי הבא, העשרים ושמונה במאי, הופעה של גיישה נו בסלואו משה. מקומות קטנים עושים רק טוב ללהקה הזו ומובטחים חומרים חדשים.

1.0 ו-1.3

בזמן האחרון יוצא לי להפוך קמעה במשפט שאמר אביב גפן (והנה גועשת עליה חדה ברמת חומציות הפה) כאשר חתם עם סלקום על ניהול חטיבת המוזיקה או מה שזה לא יהיה שם. יצרן הקבס אמר כי אנו חיים בעולם שבו יש קיום רק לסינגלים, לשירים בודדים. אם נתעלם לרגע מזהות הדובר, הרי שיש לתת את הדעת לאמירה הזו, שכן היא אכן משקפת נאמנה את צריכת המוזיקה של ימינו. השאלה האמיתית היא מדוע רוב צרכני המוזיקה (ולזה הם הפכו – צרכנים) מעדיפים שירים בודדים: האם זה בגלל שדור ריטלין MTV לא מסוגל להעניק קשב ליותר מקטע בודד או שמא זה בגלל שיוצרים לא מסוגלים לכתוב יותר משיר בודד טוב? האמת, כמו תמיד, נראית לי מרחפת אי-שם בתווך בין השניים. הדור הצעיר אכן מאולף מינקות לחלוקת קשב היסטרית בין עשרות גירויים סימולטניים מה שמוביל בהכרח לזינוק מטורף ברף הגירוי שלו. במקביל, אותו דור גם מייצר את המוזיקאים אותו הוא צורך כך שהם עצמם מתוכנתים לכיוון. דור היוצרים המבוגר יותר עומד לפיכך מול דילמה: למכור או ליצור. המוכרים מתכנסים גם הם לכדי הנוסחה המוכרת ואילו היוצרים ממשיכים בשלהם. אין כל ביסוס לטענה האומרת כי היום יוצרים הם איכותיים פחות (זו אמירה מהסוג התבוסתני-נוסטלגי שמשוגרת לחלל האויר בכל פעם שפער נפתח בין דורות). יחד עם זאת, קשה לי מאד להתעלם מהעובדה שאנחנו שחלפה לה כמעט מחצית 2008 ועדיין אין לי ולו אלבום אחד שלם שאהבתי. הרבה מאד שירים בודדים מצוינים יצאו השנה, אבל לא אלבום מלא. היו כמה שהתקרבו (איינשטורצנדה, לאל) אבל close but no cigar. באותה נשימה, שנה שעברה היו לי כמעט עשרים כאלו ובעליל שום דבר מהותי לא קרה (ולא יכול היה לקרות) בחלוף שנה באיכות היצירה הגלובלית.

כוחות השוק הפכו את עולם המוזיקה המוקלטת על פניו: אם פעם שיר טוב היה מוכר אלבום שלם, היום, לבטח בעידן ההורדות הדיגיטליות, שיר טוב מוכר את עצמו ותו לא. חברות התקליטים יודעות זאת ומכוונות עצמן לשיטת שיווק יחידאית שכזו, המפרקת אלבום שלם לחלקים שאינם שווים בתקווה שסינגל מצליח יכסה עלות שיווק והפצה של אלבום מלא. אבל כל זה טוב ויפה למיינסטרים. כיצד ניתן להסביר את המתרחש באינדי? אז קודם כל הבה נבהיר סוגיה חשובה: אינדי כבר שנים ארוכות מתאר רק מונח שיווקי ולא תוכני. עדרי ענק של להקות "אינדי" הן להקות מיינסטרים לכל דבר, הן רק חתומות בלייבלים קטנים יותר. לפיכך, כך התקף עבור מיינסטרים תקף גם עבורן. נשארנו עם הפרומיל היאכותי באמת, יוצרי אוונגרד, מוזיקאים המסונוורים במחויבות עמוקה לאיכות וחדשנות מוזיקלית. השכבה הזו היתה ותמיד תהיה ובלעדיה אין קידמה למוזיקה. אז מה קרה? או שאני טמבל סנוב ולמעשה אני זה שהתקרנף לכדי חיבה לקטעים בודדים או שאכן תמורה מסוימת חלה. או שפשוט אני צריך לחכות עד סוף השנה, עת אלבומי איכות ישרו מהעצים כפירות בשלים מלווים בארומה עזה של פפאיה, אנונה וגואבה.

כולי תקווה שאתבדה בתחושה מקדימה זו, כמו גם בברכת כשלון מהדהד לפרויקט הסלקומאי-גפני המבקש לחנוק את תרבות צריכת המוזיקה בארץ.

אה, וגם מארה שחורה לדראון עולם וברכת כיבים מדממים ואפידרמיס מבעבע לחומוס בהדונס

כשאנשים קטנים מטילים צל גדול

לאל הם הרכב רב-לאומי של מהגרים לקנדה שעושה אולדסקול טריפ-הופ ככתוב בספר. הם יוצקים תכנים פוליטיים למוזיקה המאד מלנכולית שלהם. שבוע הבא הם משיקים אלבום שלישי. N.Y. Oil מוציא בהוצאה רשמית את אלבום הסולו שלו (יציאה לא רשמית היתה בשנה שעברה) ודי לכם אם תעיפו מבט ותטו אוזן לקטע הבא בכדי להבין שמדובר בהיפ הופ חסר פשרות (האמת שהוידאו נאסר לניגון ביו טיוב בגלל תרגום די פלסטי של התכנים הפוליטיים למדיום הויזואלי)... דדלוס שב עם אלבום חדש בנינג'ה טיון מה שמבטי בית חם ואוהב לשילוב שלו של חיחופ, פאנק, סול, אבסטרקט ואקלטרוניקה ניסיונית.

במשך שנים ארוכות טרדה קושיה קשה את מנוחתם של אזרחי העולם: לאן נעלם אותו הרכב קוסמי שהעשיר את חיינו בקרן השמש המוזיקלית "cotton eye joe"? ובכן, חברים, מזור הגיע לכל מכאוביכם, עת להעלות אורכה בעזרתו של האליקסיר המוזיקלי החדש לבית הרדנקס: שיר, סליחה, המנון כדורגל חסר פשרות שנועד לחגוג את יורו 2008. השיר כל כך טוב שהוא אוטומטית הבקיע את חומות פנתאון המוזיקה לדורותיה, הדיח את הביטלס, אלה פיצ'גרלד, בטהובן ופון הילדגרד ממקומותיהם והעמיד עצמו על כן הכבוד. אכן אשפה למופת.

מעניין למה אין בלוגים ישראליים להורדת אלבומים

מייקל קשמור (current 93) תוקף בכל החזיתות ותובע את מקומו על פני הכדור: לאחר 15 שנים לצידו של דייויד טיבט הוא מחליט לפצוח בסולו ולהוכיח את עמדתו הוא מוציא אלבום סולו ראשון (sleep England), אי.פי. (the snow abides) ששיריו נכתבו על ידי טיבט ועוד אי.פי. קונספט עם מרק אלמונד המוקדש לשיריו של הרוזן סטנבוק, משורר גאה ודקדנט משלהי המאה ה-19. רכישה

הלייבל ghostly intl חבר ל-adult swim בכדי לשחרר לאוויר העולם אלבום אינטרנטי חינמי למהדרין ובו קטעים חדשים מקולמוסם של מת'יו דיר, דאברי, צ'פ, וטיכו. טדי ת'ומפסון, בנם המוכשר של הצמד המוכשר עוד יותר ריצ'רד ולינדה תומפסון (שהפליא לעזור לאימו באלבום האדיר שלה משנה שעברה) מוציא סולו עוד חודש. התאומות צ'נדרה ולי ווטסון מוציאות אי.פי בכורה בלייבל החלומות שלהן – וואנגרד – כך שתוכלו לדעת בדיוק מה הם מנגנות. בכל מקרה זה עדיף (גם ויזואלית) על האחיות לבית (שגעון) פיק. לאחר שהופיעה באלבום האחרון של ספנק רוק אמנדה בלנק והלז מוציאים אי.פי. משותף של סליז-הופ (הוצ'י מאמא!)

לאחר 180 הורדות (משמחות ביותר) של הפלסטיק פיקוקס ניתן היה לצפות שמישהו יעתר לבקשתי הצנועה וישאיר תגובה. חלומות באספמיה. אני לא רוצה לזנק למסקנות מרחיקות לכת אודות מאפייני אישיותו של המוריד הישראלי (כולל זה המוריד אלטרנטיב), אבל זה בהחלט אומר דרשני. נימוס, בני אדם, נימוס.