Give me my money back you bitch

והנה פוסט שכל כולו מוקדש למדע, או בערך מדע. מה שאני אוהב לקרוא לו gemusewiesenschaft.

שנים ארוכות פרות כנען סובבו ראשן למשמע שמן ומעולם לא תהו מדוע בחרו שוביהן להעניק להם שמות. סוגיה זו נפתרה עבורנו הודות למאמץ האינטלקטואלי הכביר של צוות חוקרים מאוניברסיטת ניוקאסל. גאוני דור אלו טוענים בכתב העת Anthrozoos כי פרות עם שם מניבות יותר חלב מפרות חפות משם – עד 260 ליטר יותר בשנה. החוקרים ערכו סקר בקרב למעלה מ-500 חוות ברחבי בריטניה. בקצת פחות ממחציתן הפרות נקראו בשם. בשישים אחוזים מהמקרים החוואים טענו כי הם מכירים את כל הפרות בשם (ויתכן כי הם מכירים עוד כמה דברים שבנוגע לפרות). ד"ר יעני-דוליטל שערך את המחקר טוען בשלווה מהאשרם שלו כי בדיוק כמו בני-אדם, גם פרות מגיבות בצורה חיובית למגע, זמן איכות וקצת אינטראקציה של אחד-על אחד. חיות בית ומשק בוודאות מגיבות באופן חיובי למגע וחום, אבל מה קיבינימט קשור שם לפרה? לא יאמן שכסף ציבורי מממן את החרטה הזו. זו פשוט צביעות חסרת תקנה ונסיון צבוע לנקות את המצפון שלהם: ברגע שנקרא לחיה מסכנה שהפכנו אותה למפעל ייצור חלב, פיצצנו אותה בהורמונים ואנטיביוטיקה בשם, אז הוכחנו לכולם שאנחנו הומנים ותרבותיים. הלוואי ופרה תקרא לחוקרים בשם שניה לפני שתדרוס אותם.

Bertenshaw C, Rowlinson P. 2009. Exploring stock managers' perceptions of the human-animal relationship on dairy farms and an association with milk production. Anthrozoos. 22 (1): 59-69

ועוד פיסת חב"ד מדעית מפעימה: מאמר המופיע בכתב העתBJU International טוען כי זכרים בשנות העשרים והשלושים לחייהם אשר נהנים מפעילות מינית גבוהה (הן עם שותף/פה והן בדד) מאופיינים בסיכון גבוה יותר מעמיתיהם המתונים (או אלו בגילאים מתקדמים יותר) לחלות בסרטן הערמונית. יופי נחמה!! מה אני אמור לעשות עם זה? לשאוף להתנזרות מינית בכדי להנצל מאימת הסרטן? ללכת נגד הטבע והדחף המיני שלי בכדי שהערמונית שלי לא תתנקם בי? כולם יודעים שסרטן של אברי הרביה קשור להורמוני מין ולכן מובן מאליו שעודף הורמונים יגביר את הסיכוי להתפתחותם. למה להעלות גרא ולציין את המובן מאליו? החוקרים הבריטים בזבזו הון תועפות בכדי לבדוק כ-430 גברים עם סרטן הערמונית ועוד 400 נבדקי ביקורת. הנבדקים היו לבנים בני 60 פלוס וכל החולים אובחנו בשנות החמישים לחייהם. שישים אחוזים מכל הנבדקים דיווחו כי בגיל 20 הם ביצעו לפחות 12 פעולות מיניות בחודש. 48 אחוזים שמרו על רמה זו בשנות השלושים, 28 בשנות הארבעים ורק 13 אחוזים בשנות החמישים לחייהם. החוקרים מדווחים כי באופן עקבי, הגברים החולים אכלסו את קבוצת הפעילות המינית המוגברת ביותר. 31 אחוזים מקבוצת הסרטן ו-39 אחוזים מקבוצת הביקורת דיווחו כי היו להם לפחות שש בנות-זוג למין במהלך חייהם. החוקרים מדגישים כי עיקר ה"סכנה" מקורה באוננות ולא ביחסי-מין. עוד דוגמא מאלפת להבדל בין סטטיסטיקה למדע: כל גיבון יכול לתקתק נתונים למחשב ולבצע ניתוח סטטיסטי. מה המספרים אומרים? מה אני אמור לעשות אתם? אתם נציגים של הכנסיה שנועדה למנוע ממני להשחית את זרעי לריק או לעודד מונוגמיה? WTF? זה פשוט טמטום במימון ציבורי.

אולי אם הם היו מאחדים כוחות עם צוות המחקר הקודם היינו יכולים להחיות את התנועה הקיבוצית?

Dimitropoulo P et al. 2009. Sexual activity and prostate cancer risk in men diagnosed at a younger age. BJU International. 103 (2): 178-185

חבריה של עוזה יודעים כבר כי כתב העת הפסודו-מדעי האהוב עליה הוא Journal of consumer research. מאמר חדש בכתב עת זה מתווה קווים לדמותו של הקפיטליסט הטוב. בדומה לחיילים, קפיטליסט טוב הוא קפיטליסט שלא חושב. צמד חוקרים, האחד אמריקאי ורעהו הולנדי, טוענים כי כאשר צרכנים מתלבטים יותר מדי זמן בנוגע לרכישת מוצר כלשהו הם מגיעים בסופו של דבר להחלטה שגויה וזאת לעומת אחיהם האמיצים שחותכים ישר ולענין, סומכים על תחושות הבטן שלהם ובוחרים מהר. החוקרים העבירו את נבדקיהם סדרה של חמישה ניסויים שונים במסגרתם הם התבקשו לבצע בחירה או אומדן איכות של עצמים שהוצגו בפניהם. החוקרים התחילו עם ציורים ועברו בהדרגה לסוכריות ולבסוף לדירות. חלק מהנבדקים הונחו להפוך בהחלטה בעוד שחלקם קיבלו הוראה להחליט מהר. החוקרים מדווחים כי ככל שההחלטה הפכה למורכבת יותר (דהיינו בעלת ערך גבוה יותר לנבדק) התועלת במחשבה על הבחירה הלכה והצטמצמה עד כדי התפוגגות. לדוגמא: כאשר לנבדקים נתנו שלושה מדדים להעריך איזו דירה טובה יותר הם עדין הגיעו לבחירה נכונה אולם כשכמות המדדים עלתה לתשעה ההתלבטויות פגעו בכושר ההחלטה של הנבדקים. האינטרס של מוכרים/משווקים הוא כמובן לצמצם את כמות המידע שהם מעבירים ללקוחות במטרה שאלו יחשבו פחות ויחליטו מהר יותר ויתעלמו מהמידע השלם והמלא אשר עשוי לחשוף צדדים שלילים של המוצר.

Nordgren LF, Dijksterhuis A. 2009. The devil is in the deliberation: thinking too much reduces preference consistency. Journal of Consumer Research. 10.1086/596306

The submarine butterfly dances again

אלבום המחשכים מהפוסט הקודם (the dead of night) גרם לי לחשוב למה בעצם האינדי-פרווה הזה כל כך מצליח. התשובה שמצאתי היא באופנתיות היתרה והמיותרת של הגיק. במשך שנים חננות היו אלו שאהבו את מוזיקת השוליים: הם אלו שהתחברו לפאנק, למטאל ולרייבים. ילדי כאפות אחד-אחד שסולקו בבושת פנים מכל המקומות המגניבים בהם נוגנה מוזיקת מיינסטרים. עם ההדרה הסוציאלית באה גם ההדרה המוזיקלית וכך חולקה לה מפת צרכני המוזיקה. אולם, העשור האחרון הביא עימו עדנה לרף הפופולריות של החנן המצוי ופתאום זה מוי קול להיות דגנרט מקלדת חבוש במשקפיים וקרדיגן. הבעיה היא שעכשיו כח המשיכה של חיבוק הדב המיינסטרימי כל כך חזק שחננות שכחו מאיפה הם באו. לא עוד מוזיקה כועסת שאומרת משהו למישהו, אלא יוניסון מהדהד של רוגע נינוחות ושלווה. עם ההצלחה הכלכלית של החננות (היי טק) בא הרצון למטמורפוזה מלאה יותר וזו מחייבת גם שינוי בטעם התרבותי. חשוב מאד לשמור על בידול מהאחרים, אבל לא בידול שימנע מהם לחדור למעגל הגיקים ומהחננים להכניע את ביצורי המרכז, כי סופסוף הגיע חנון לנחלה ולארץ המובטחת.

כל זה טוב ויפה: זכותם הלגיטימית של זבי-חוטם, אסתמטים קוראי קומיקס ומכורי באפי ל-15 הדקות שלהם. הבעיה היא שהמחיר התרבותי של התופעה כבד מנשוא. המהלך הקונצנטרי הזה מטשטש עד כדי העלמה מוחלטת את הקווים החשובים המבחינים בין טוב לרע, גבוה לנמוך (ושלא יקשקשו לי בפלצנות פוסט-מודרנית שבאמנות אין כזה דבר). אולי הגיע הזמן שילדי-מפתח יחזרו לקבל מכות רצח בבית ספר רק בשביל שנקבל עוד קורט קוביין או פרנק זאפה? אני מעדיף ילד עם כתמי דם ובוץ על הסוודר שיגדל להיות מענטש עם ביצים ומסר מאשר ערימת דובוני אפכת-לי הפוסעת לה באחו וברקע בלונד רדהד, קונור אוברסט או דבנדרה בנהרט. כששברו לדייב דיקטור את הפנים בגין היותו הומו חנן בטקסס הוא הלך ונתן לעולם את MDC. היום הומואים הולכים ומעצבים לאנשים בתים בטלביזיה או (כמו עברי לידר) עדיין שרים שירי אהבה לבני המין השני. אם אתם לא יכולים להם אל תצטרפו אליהם, תנסו דרך חדשה להכניע אותם ואם תפלו, לפחות תפלו עם כבוד וכבוד-עצמי. ואם אתם כל כך רוצים להתפלש בחום הזרקורים אז לפחות עשו טובה לשאר ותעופו קיבינימאט משורות האינדי/אלטרנטיב כי אתם רק מביישים ומבזים את היתר.

אנונימי, הא לך פוסט רוק איטלקי משנה שעברה. לטריו הג'ז האימתני של מת'יו שיפ יש אחד חדש, שמחזיר את הפסנתרן הגאון לזרועות הג'ז אחרי שיתוף הפעולה שלו עם ספייסמן מלפני כמה חודשים. עומר רודריגז-לופז החליט שנמאס לו להתחבא מאחורי שמות גדולים (בדרייב אין, מרס וולטה) והדרך הטובה ביותר היא להוציא את אלבומי הסולו 9 ו-10 באותו יום בינואר (מס' שמונה יצא כולו בסוף השנה שעברה, ומאז 2005 הוא הוציא שלושה עשר אלבומים בכלל אז כנראה שהוא קצת עצבני). הנסיוני מבין השניים נכתב בהשראת ביקורו בירושלים. אריק קופלנד מתהילת הקוביות השחורות רוצה גם הוא לבד ולכן הוא מוציא בהדפסה עצמית אלבום סולו מלא קרחצים, נויז ושאר תופיני עטלפים.

יש הרבה סיבות טובות שאמורות למנוע ממני מלהמליץ בפניכם על עוגה על עוגה: שם מטופש, מוצא שבדי, זמרת מאנפפת. אבל איכשהו יוצא להם פופ שאולי התחבב עלי מתוך רחמים. אולי זה ז'אנר חדש – Pity pop? לעומת זאת, אין דבר שיעצור מבעדי להציג בפניכם את הטריו (לפי הקילוגרמים יש שם לפחות קווינטט) מפזרי החום הקטנים והמזוהמים שעושים רוק כאילו המילים גאראג' וגראנג' הן תאומות סיאמיות. למרות שהם רחוקים מלכידות, משהו בבוסריות שלהם משדר המון אנרגיה ופוטנציאל.

ולקינוח קצת מדע (ועוד המון יגיע בפוסט הבא):

ב-2009 חוגגים 150 שנה לפרסום מוצא המינים של דארווין, ספר המדע המשפיע ביותר של המאה העשרים (בעשור לאחר פרסומו הספר עורר הדים רבים אולם הוא ננטש והשפעתו היתה מינימלית עד לתחילת המאה העשרים). אוקינוסים של מחקרים והררי מידע הצטברו להם סביב תיאורית האבולוציה (תיאוריה שהלכה למעשה גרמה לי להפסיד דירה כי בעליה הדתים אמרו לי שזו תהיה בעיה אם אגור שם). אבן הפינה של התיאוריה הדארווינית הינה עקרון הברירה הטבעית. צוות מחקר שבדי טוען במאמר חדש בכתב העת PLoS Biology כי יש בידיהם הוכחה כי מנגנון אחר משחק תפקיד חשוב לא פחות באבולוציה של האדם. החוקרים טוענים כי תהליך המוכר בשם המרה גנטית מוטה (biased gene conversion) עומד מאחורי האבולוציה של כמה וכמה גנים בגנום האנושי. BGC הינו תהליך נייטרלי אשר מגביר את קצב התפשטותן של מוטציות ספציפיות בקבוצה נתונה וזאת ללא כל קשר להיותן אדפטיביות או לתליות, תורמות או מזיקות. החוקרים השוו בין למעלה מעשרת אלפים גנים מהגנום האנושי לבין זה של ארבעת קופי-העל (שימפנזים, בונובואים, אורן אוטנגים וגורילות) וגילה כי בגנום האנושי יש מספר גנים שהתפתחו במהירות גבוהה מאד. אולם, החוקרים גורסים כי המנגנון המולקולרי העומד מאחורי אבולוציה מהירה זו אינו ברירה טבעית, אלא ה-BGC. החוקרים השבדים טוענים כי ניתן לצפות לשיעור BGC גבוה באזורים של הכרומוזום בהם יש רקומבינציה (חילוף מקטעים בין שני כרומוזומים שונים). מכאן עולה, כי יש מקום להניח שאבולוצית האדם נשענת לא על ברירה טבעית בלבד אלא גם על התקבעותן של מוטציות אשר לכאורה ברירה טבעית היתה אמורה לסלק מהמאגר הגנטי.

Berglund J et al. 2009. Hotspots of biased nucleotide substitutions in human genes. PLoS Biology. 7 (1): e1000026