Saturday 13 February 2010

אלו בלק אולי רך בשנים ובתעשייה אבל הסינגל החדש שלו לא רק מזכיר את תור הזהב של הסול יש סיכוי סביר ביותר שהוא יהפך לקלאסיקה בזכות עצמו. שיר מבריק מזה קשה לכתוב, גם עם כימיקלים חזקים ביותר.


עוזה אוהבת את בי. דולן. הוא יודע מה הוא עושה. חיפחופ תחתוני עם כבוד עצום למילה הכתובה והמדוברת וביטים פשוטים אך יעילים ביותר. במרץ יוצא החדש והנה טעימה:



מישהו צריך לערוך מחקר מלומד אודות הגורמים העומדים מאחורי תופעת המוזיקאיות הסקנדינביות הכועסות ברכות על שלל גווניהן. זה כבר כעשרים שנה שארצות הקור שולחות נציגה אחר שגרירה להציג לראווה את כישוריהן המוזיקליים הייחודיים בניחוח סלמון וים ברנט. האחרונה ברשימה בה אני נתקלתי היא הנורבגית תרזה אונה. היא אמנם לא בקליבר של ביורק, אן פיירלה או פרידה היבונן, אבל עדין מעניינת ומקורית.



נשאר בצפון הקר, ההרכב דני אנדר ביין הולך בבטחה על קו התפר השוזר יחד מלודיות פופ עם עיבודי אקספרימנטל בהשראת פורטיסהד. כל כך סקנדינבי. ועכשיו יוצא החדש.



השבוע צפיתי בסרט Collpase שמוכיח את האמירה "אם מישהו פרנואיד זה לא אומר שלא רודפים אחריו". ראיון ארוך עם ברנש שהרוב יגדירו כתמהוני, פרנואיד, נביא שקר וסהרורי ומעטים ירימו גבה ויגידו "וואלה, יש טעם ולו בחלק מדבריו". מיד אחרי הסרט דיברתי עם חבר והפלא ופלא הוא מיד נקט את עמדת החזקים. הסרט הזה דורש צפיה לא בגלל שהוא מחדש או שופך אור חדש על דברים שלא ידענו. כל מי שקורא קצת ועיניים בקודקודו מכיר את הטיעון בדבר השבר הגורף בפניו אנו ניצבים (או שאנו כבר בתחילתו). הסרט מחייב צפיה בגין העובדה שמייקל רופרט הוא שגריר אמיתי של כל אותן עובדות שאנחנו בוחרים להתעלם מהן בנוחות בגלל הנוחות שבה אנו חיים. לא אלאה אתכם יותר מדי בדיון אודות הסרט רק אשתף אתכם במחשבה שעתה במוחי. בתור ניסוי מחשבתי, קראו את "על האידאולוגיה" של אלתוזר ואז תפנו לצפייה בסרט הנ"ל. תעכלו, תפנימו, תהפכו בדברים. ואז תתחילו לחשוב איזה תפקיד משחקת ה"תרבות" במארג החברתי המורכב הזה. אני מצאתי בתרגיל הזה הסבר מניח את הדעת לעשור המחפיר, מעליב ופשוט מסוכן שעבר עלינו בתחום, עשור שפשוט הביא לשיא מגמות חברתיות, כלכליות ופוליטיות אחרות בנות עשרות שנים. מעניין לאיזו תוצאה תגיעו אתם (הווה אומר, ח"י קוראי הבלוג)



מחקר חדש מגלה כי לרופאי שיניים יש סיבה לשמוח, שכן בני אדם אינם היחידים המשתמשים בחוט דנטלי בטבע. חוקרים מדווחים כי לפני ארבע שנים הם צפו לראשונה בנקבת קוף שלג יפני מבוגרת שולפת 1-6 שערות מפרוותו של פרט סמוך אליה ופוצחת במלאכת פלוס חגיגית בשיניה הקדמיות. הקופה אינה עושה שימוש באצבעותיה או כל כלי אחר מלבד שערות עמיתיה למשרד לצורך משימה זו. המידע המעניין יותר הוא, שלמרבה ההפתעה, במהלך ארבע השנים הללו, ולמרות העובדה שהקופה שלפה שערות מ-11 קופים שונים, אף מקוק אחר, מקבוצה המונה כ-150 פרטים, לא הזדרז לאמץ מנהג היגייני הזה. לקופי השלג היפנים יש דווקא היסטוריה של התפשטות התנהגות תרבותית האורכת פרקי זמן קצרים בהרבה מארבע שנים, אבל כנראה שחוט דנטלי אינו סקסי דיו בעיניהם.

Leca J-B, Gunst N & Huffman MA. 2010. The first case of dental flossing by a Japanese macaque (Macaca fuscata): implications for the determinants of behavioral innovation and the constraints on social transmission. Primates. 51 (1): 13-22

Thursday 11 February 2010

על עקרון ההכבדה ואיחוד משפחות

אין זה סוד שעוזה אוהבת את הפלסטיק פיקוקס. נחשולי מלל כבר נשפכו פה אודות הטריו הזה שיש בו אסופת כשרון עוצרת נשימה, כשרון שאורו רק הולך ומתחזק על רקע המאפליה המוזיקלית שלבשה סצינת ה"אינדיטרנטיב" התל אביבית בשנים שחלפו מאז אלבום הבכורה שלהם ב-2002. אין לי כוונה להמשיך ולהכביר מילים (לבטח לא לאחר הפוסט הזה והפוסט הזה) והיום נתכנסו בכדי לחגוג מאורע משמח: טווסי הפלסטיק מתאחדים לצורך הופעות בלבד בהרכב מחודש (חגי שלזינגר מחליף את חגי התמנון פרשטמן על העורות). את הופעת הבכורה יערכו המתהדרים בנוצות ביום חמישי הבא, בדיוק בעוד שבוע (דהיינו ה-18.02.2010) בלבונטין7, בשעה 23:00. ההופעה תהא הופעת רצפה, כך שכל הסובבים יוכלו לרחוץ בזיעת טווסים מטווח אפס. נסיון העבר, הווה אומר ההופעות של ההרכב המקורי על שני גלגוליו, ההופעה בנו לימיט והופעת האיחוד באינדינגב לפני שנתיים, מבטיחים מרחץ דמים של גופות ניתזות בקצב רצחני בינות מפלי פאזזזז ודיסטורשן, גרונות ניחרים עד כדי פקיעת סימפונות ודימום ושטי, נפנופי שיער (בעיקר שיער גוף), פעירת לסתות והפיכת גלגלי עיניים.

בתור מתאבן, טווסי הפוליוינילכלוריד מגישים לכם להורדה את אלבום הבכורה שלהם, וכך יש לכם שבוע תמים להוריד את שני האלבומים ולהגיע מצוידים בידע מרשים של השירים ומילותיהם (בהצלחה בתחום השני).

אז הנה האלבום הראשון (רדיו מוות, 2002)

והרי זה האלבום השני (מחזור החמור, שוחרר ב-2008)