זניה בליאייבה עושה מינימל אלקטרו אפלולי יעיל להפליא ובצורה מפתיעה. אין פה שום דבר שלא שמענו קודם, אבל החבילה שהגברת מציעה פשוט עולה עשרות מונים על זו של המתחרים (בדגש על אלן אליין המשמימה המתהדרת בחדש בימים אלו גם כן). מזכירה מאד בקולה ובהגשה את אנימה, גרמניה אחרת, רק עשר שנים לפי כן.
כל הזדמנות להשמיע את האלבום האחרון של מסורב היא ברכה. הפעם עסקינן בהדפסה מחודשת של The shape of punk to come, אלבום המופת שלהם מ-1998 שהראה איך אפשר לעשות אקספרימנטל פאנק בלי לפגוע ולו במיליגרם במהות הבסיסית. כל הקריירה הקצרה שלהם היתה סתמית לחלוטין, איפי אחרי איפי של פאנק/ת'ראש זניח ומשמים ואז השבדים האלה עשו מעשה נדיר ובשירת הברבור שלהם לקחו ז'אנר לעוס לעייפה ועתיר מניירות (תרבותיות ומוזיקליות כאחד) ופשוט הגדירו אותו מחדש: הם נראים כמו בריטפופ, הקטעים הרבה מעל חמש דקות, קאטים של ג'אז, אלקטרוניקה, ספוקן וורד והכל בתוך סופר הארדקור. אה.... ועל הדרך הם הספיקו גם לייצר המנון אחד (ראו קליפ למטה). ייתכן שהם אפילו היו יכולים להתניע מהפכה של ממש בסאונד של הפאנק, אבל השילוב בין ההיסטוריה העלובה שלהם והעובדה שבדיוק אז החל לבצבץ הנו-מטאל (תודה לך פרד דרסט) מנעו זאת.... מאסטרפיס של ממש.
אלבום חדש של עיר האיילים הוא תמיד סיבה למסיבה. הרכב האלט. קאנטרי הזה נשען על קולה הייחודי והמרגש של רנה לוביו ועל עיבודי פופ מדויקים. להבדיל מפוורטו מוורטו זצ"ל (ע"ע פוסט קודם) האיילים לא מתהדרים בכמויות נכבדות של רוק, והם משתדלים לשמור על הקונספט פשוט ומדויק. יש להם כשרון חריג בכתיבת מלודיות וכשזה עובד, כמו באלבום המעולה שלהם מ-2000, אז אין להם תחרות בז'אנר. האלבום החדש רחוק מהרמה של אותו אלבום מלפני עשור, אבל ניצוצות הכשרון אכן שם ואם זה יהא הצוהר שלכם להכרות עמם, דיינו.
מטמוס הם הרכב בעייתי. אין כל ספק שהם מוכשרים בטירוף אבל הכל בא באריזה אינטלקטואלית מדי. לפעמים הם נותנים לזה להכביד בצורה מעיקה על המוזיקה ולפעמים, ברגעי גאונות אמיתיים, הם יודעים למזג בין לב ושכילה באופן שמעטים אחרים מסוגלים לו. הרעיונות שלהם תמיד מקוריים והביצוע ללא רבב. בראיה הזו הם הגרסא האמריקאית של מת'יו הרברט. האלבום החדש שלהם הוא שיתוף פעולה עם רביעית ההקשה הניו-יורקיתSo percussion, מה שאומר שהם חוזרים לשים דגש על הביט. שילוב בין המחשבים עתירי העוצמה של מטמוס לבין הנגינה החיה של הנקשנים באוירה מינימליסטית ועוכרת שלוה כפי שרק מטמוס יודעים לייצר.
ואחרי כל הקרחצוצים, שיר פשוט (ו)מצוין. ז"ל