נו, ואני עוד חשבתי לתומי שאי אפשר לצנוח לתהומות עמוקים מאלו של 2008. בצורת הפוסטים נובעת מהעובדה השפוטה שאין מוזיקה טובה. בדם, יזע, דמעות ופשרות קיבצתי את האסופה שלפניכם, המייצגת – במקרה הטוב – אולי 3 אחוזים ממה שמעתי מאז הפוסט האחרון.
אות'ון הוא ברנש שבעברו עשה פסי-קול לדרק ג'רמן. באלבום הבכורה שלו הוא מגייס שמות ענקים כמו דייויד טיבט ומארק אלמונד. כפי שניתן לצפות, מדובר במלודרמה שמתפוצצת באוזן התיכונה עם עיבודים והגשה בומבסטית במיטב מסורת האפילה האייטיזית. סקוט פינקמאונטין הוא איש אחד שפותח את הדלת ומעביר דרכה עד 60 נגנים, כולם שם לעזור לו לשלב ג'ז, ביג בנד, פופ, אקספרימנטל ועוד תופינים. התדר הנמוך בסטריאו מצאו לעצמם בית חדש ומוזר לפופטרוניקה הניסויית שלהם בדמותו של רונה גרמופון. ארנב נגוע כלבת הם הרכב אמריקאי שעושה פוסט-דום נקי ומדויק מאד. חשבתי שכבר יהיה קשה לפתח ז'אנרים חדשים, אבל אז הגיע דייויד מייקל סמית' וחשף אותי למה שאני רק יכול לקרוא לו ניו-גוספל: מוזיקה דתית, שלוקחת כל דבר שאי-פעם עבר בשוגג ליד כנסיה, מכניס למערבל וטוחן הכל יחד: פולק, גוספל, אקספרימנטל. כשם ניק דרייק היה מתעורר מן המתים ונכנס לכנסיה שבה ה-Books היו מנהלים את הדרשה. דינמיקת הצעידה הם הרכב אמריקאי שמשלב אמביינט, דאב ו-IDM באופן הטעים ביותר ששמעתי לאחרונה. שני אלבומי רוק רחוקים משלמות אבל כאלו המחביאים בתוכם כמה מצוינים וסוחפים מגיעים אלינו הן ממנדו דיאו השבדים והן מהים הבריטים. כאילו שלא די לנו בווירד אל ינקוביץ שייצג את הז'אנר הידוע stupid rock, מגיעים אלינו גולם והופכים את זה ל-stupid jewish rock, אמריקאים כמובן.
לאנונימי מגיע: מלון מלון מגיעים מטקסס עם שני כינורות בכדי לתת בפוסט-רוק.
בפסטיבל הקולנוע הבינ"ל של וינה ב-2007 נערך מיצג אור-קולי שהפגיש את ויק צ'סטנט עם silver mt. Zion וגאי פיצ'וטו (פוגייזי). קונסטליישן מוציאים עכשיו את ה-DVD.
ולמי שמתעניינים באפקטים לגיטרות: הם משלנו ועושים יופי של ראבוטה: http://www.piggyfx.com