עטלפים עושים את סוג המוזיקה שעושה הכי נעים לעוזה לאחרונה: שילוב של מת', גאראז' וסייק עם כל טוב הארץ והכל תחת כסות אינטלקטואלית בריטית כבדה. נשמע כמו מצעד בו לודיסטים מובילים נודיסטים מחוף קפוא למסבאה עפופת עשן להילולת וויסקי ומופעי סספנשן. במילים אחרות: אם אהבתם את קרדיאקס אתם חייבים לשמוע את העטלפים.
SHADOW FUCKING from Digital Beast on Vimeo.
ממש לא רחוק משם נמצא את דיסה הגרמנים שלוקחים את המרקחת הנ"ל לכיוון יותר פרי ג'זי תוך כדי שמירה על אותן אנרגיות, דהיינו זה כמו לשמוע שת"פ בין האקס לברויצמן בבירגרטן בפברואר.
עקב בצד אגודל הפרויקט האחרון שלהם שיצא לפני כחודש בלבד, אנסמבל הג'ז האפל של קילימנג'רו משחררים את אלבומם השני. למי שפספס, עסקינן בפיסות פוסט-רוק מורכבות, מפותלות ומהפנטות עם רמזים לטוקסידומון מוקדם שעושות כל כך נעים שאפילו כיפות הקרח על ההר מוכנות להשאר במקומן. The ettes חוזרים עם אלבום חדש עטור גאראז' ועתיר סייק (כולל קאבר מפתיע לפנינת סייק נשכחת). בדיוק סוג המוזיקה שעושה נעים באוזן לעוזה בימים קרים אלו (שורות אלו נכתבות כשבחוץ 6 מעלות בצהרי היום). דם גדול הם הרכב פורטלנדאי המתרומם גבוה מעל לרמה שהסצנה המקומית שם הרגילה אותנו אליה. ההרכב הם רביעיה שבסיסה הוא צמד מקימי להקת סרברוס (מהצד השני של היבשת) והם מנגנים מוזיקה שמשיעים בקרחות יער כאשר רוצים לזמן מכפשות/פיות (הכל תלוי בהעדפה האישית של המאזין). אינספור כלים משמשים ליצירת אוירה מהפנטת וגותית (במובן ההופמני ולא במובן האייטיזי). ללהקה יש חיבה ל-CDR-ים והיא מנפיקה אותם בשרשרת אם כי בהדפסות מצומצמות מאד. כאן תמצאו הרבה מוזיקה ווידאו שיחסכו לי מקום.
לזעיר השבדים יש אלבום חדש וכמו תמיד מדובר בהנאה צרופה מפניני פופ הנע בין המינימלי לקאמרי עם נגיסוני אלקטרוניקה פריכים. שורו הביטו וראו בעצמכם
לקייטי ג'יין גרסייד יש מפלצת מרתיעה בגרון וכשהיא יוצאת לטיול בפארק כולם מחפשים את המסתור הקרוב. אבל, בפרויקט החדש שלה (שבאופן משעשע נקרא הגרון של רובי), מי שהיתה עמוד האש של מחנה הסקרימו (הלהקה הקודמת שלה – המלכה אנדרינה – עדיין עומד בפסגת הז'אנר), צורחת מלידה וצווחת אנושות, מתכדררת לה בפינה בשקט ומוציאה אלבום שכל כולו לחישות ענוגות. מה שהגיל עושה ל(א)נשים.
למי שתהה מה גורלה של קייט בוש, סביר להניח שהיא התגלגלה בשאון לתוך אמילי סימון, שבאלבומה החדש נשמעת כמי שדיבוק בושי תפלצתי לפת את מיתרי קולה. לא בדיוק המשך אורגני לאלבום הקודם, אבל עדיין מדובר בפופ מודרני המשלב אייטיז והפקת אלקטרו א-לה גולדפרפ של שנים עברו.