Saturday 14 June 2008

אבו שתיים

שתי חדשות מצוינות מבית היוצר של הארט-רוקרים הדנים under byen: יש להם אי.פי. חדש עם הסינפונייטה של הרדיו הדני והם יוצאים בשת"פ עם יקירתי זה מכבר, פרידה היבונן. מלווינז חדש יושק בתחילת יולי אבל הושק כבר ברשת. האם חשקה נפשכם בגאראג' רוק ערבי ממונטריאול? כמובן שכן, ולכן שימו פעמיכם אל עבר חללם של פואד והפזטונס. Faun fables ישחררו אי.פי. בעוד חודש. פונים על הגלים הם אח ואחות אמריקאים שעושים פופ פשוט ולא מתחכם, מהסוג שמשיג חוזה עם הלייבל דארלה. זו מוזיקה שחוטאת באינפנטיליות מרובה, אבל לפעמים - בשבת בבוקר, לדוגמא – זה בא טוב. מוזיקת פופ מאתגרת ונסיונית יותר באה מצד עמיתיהם ללייבל, isol/zypce, המגיעים אלינו מארגנטינה. ואם כבר בפופ מתחכם עסקינן, אז הבה נחצה את האוקיינוס וננחת בטורונטו, שם הצ'יטות העצלות הבריטים עשו את ביתם (לפי המוזיקה שהם עושים, הם כנראה הגיעו למונראל כדי לעבוד עם final fantasy המעולה). ה-black diamond heavies מוציאים חדש ובו עוד תופינים ומגדניות של רוק-בלוז מחוספס ודרומי.

חוקר אוסטרלי משועמם יצא לבחון את השאלה שמטרידה את מנוחתם של רבים וטובים: מדוע ישנן לטאות שרצות על שתי רגליים? אוסטרליה, כידוע, הינה כור מחצבתם של אלפי מינים מוזרים ביותר. ביניהם ניתן למצוא גם את הלטאות עליהן עבד החוקר הצעיר קריסטופר קלמנטה מאוניברסיטת פרת' וקיימברידג'. חשוב לציין, כי הלטאות הללו אכן רצות – ומהר - ולכן קלמנטה עצמו היה צריך לגלות תושיה, זריזות ואתלטיות בשמש הקופחת של מדבריות היבשת. לאחר מאמצים רבים וזיעה שניגרה כבירה ביום הקדוש לבית פטריק, הצליחו הוא ועמיתיו לתפוס מספיק פריטים בכדי להתחיל לחקור את התנועה שלהם. הלטאות הוכנסו לחדר ממוזג שם הן פגשו את כבוד המסוע עליו הן התבקשו באדיבות אין קץ לרצרץ. את כל האירוע המגוחך הזה תיעדו החוקרים במצלמת וידאו מיוחדת המאפשרת להם לבודד תנועות בודדות. החוקרים מדווחים כי כל הלטאות רצו על רגליהן האחוריות, אם כי המינים נבדלו זה מזה בפרק הזמן של ריצה זו: שני מינים (Ctenophorus rubens ו- Pogona minor) רצו רק בחמישה אחוזים מזמן הריצה הכולל על שתי רגלים ואילו Lophognathus gilberti עשה זאת במהלך 95 אחוזים מהזמן. כאן עלתה השאלה: האם הליכה/ריצה על שתיים עברה אבולוציה? החוקרים לא מצאו תואם בין הקשר הפילוגנטי של הלטאות שנבדקו לבין כמות הזמן בו הן רצות על שתיים. מכאן, שההסבר למעבר לריצה על שתיים מונח במקום אחר. מבדיקת צילומי הוידאו עלה כי ריצה על שתיים הינה מבחינה אנרגטית יותר בזבזנית מהתקדמות ארבע-רגלית. יתרה מזאת, במהלך הריצה על שתיים הלטאות לא היו מהירות יותר מאשר ריצתן על ארבע. בשלב זה נבדקה ההשערה לפיה על ידי הסטת מרכז הכובד לאזור האגן משפרות הלטאות את יכולת התמרון שלהן ואכן נמצא כי ככל שתאוצת הלטאות עלתה כך הן התרוממו באוויר, כשם היו מרימות גלגל בפארק דרום ועושות דאווינים לחבר'ה. למעשה הלטאה לא רוצה לרצות על שתיים, היא פשוט קורבן אומלל של נסיבות פיזיקליות מחוץ לשליטתה. כעת יש לבדוק האם אורגניזמים מאוחרים יותר הצליחו להשתלט על התנע הזוויתי שלהם ולמדו בכך ללכת על שתיים ולנצל את הגפיים הקדמיות לדברים מועילים אחרים (כמו חיטוט באף למשל).

Thursday 12 June 2008

לא כיף לשון על הספה

ארבעה ותיקים חוזרים אלינו: האלבום החדש של טריקי יוצא רק ביולי אולם דלף לו בחדווה לרשת. הרזידנטס מוציאים אלבום חדש שבו קטעים שנפלו על רצפת חדר העריכה ו... פיטר גבריאל חוזר לשיר שלושה קטעים באלבום אוסף של פרויקט הנקרא כדור כחול גדול, פרויקט של מוזיקת עולם שמארח גם את נטשה אטלס, שינייד אוקונר, ג'ה וובל ודיפ פורסט). את הרשימה סוגרים האלקליין טריו שמוציאים בראשון ביוני חדש.

שמה הוא קאלה הם הרכב בריטי חדש שעושה גם הוא פוסט רוק סינוסידיאלי שממש סוחף ברגעיו החזקים. מיני אלבום חדש מושק בעוד שבוע. בינתיים הם מופיעים עם ה-twilight sad. SJ Esau הוא קולקטיב פופ נסיוני בריטי אשר ניכר בו בעליל שחבריו הפנימו את סצנת קנטרברי עד לאחרון תאיהם. הקבוצה החביבה הזו משיקה אלבום חדש בלייבל אנטיקון. אנחנו נשארים בבריטניה לעשות עוד קצת פופ שמח, קליל ומבודח, הפעם מבית היוצר של The Voluntary Butler Scheme.

Tuesday 10 June 2008

תכירו את לילי

המלצת השבוע: את capillary action אתם חייבים לשמוע. זו להקה שעושה בדיוק את מה שאני הכי אוהב: סמטוכה לא הגיונית של 37 סגנונות שונים במעברים בלתי קשורים בעליל והכל בהארדקור מלבב נפש והופך מעיים גם יחד. בימים אלו הם משיקים את אלבומם השני במספר וזו הזדמנות מעולה שבמעולות להתוודע לחבורה האמריקאית הזו.

Venetian snares הקנדי הפסיכי חוזר אלינו עם עוד אלבום של ברייקור מוקדם בלייבל המוערך פלנט מיו. שכנים שלו מוויניפג הם הצמד מלון חצות, זוג המשלב טוב בין אלט-קאנטרי לאמריקנה מודרנית (הבחורה מזכירה לי בהגשה את אן מגנוסון מבונגווטר). Blackfilm הם הרכב בריטי שעושה אמביינט מעניין שמצליח להתחמק מתהומות השממון המאפיינים לרוב את הסוגה. שיר חדש בשם cant go back הוא הסנונית הראשונה מהחדשיקו של צעקה ראשונית והוא מראה שגילספי עדיין בכושר.

שומר נפשו ירחק: למרות ביקורת מקדימות מבטיחות ב-imdb, הסלשר gutterballs הוא ללא ספק אחד הסרטים הכי גרועים שראיתי בחיים שלי, משהו ברמה של חסין מוות. מעבר לעובדה שהוא חריג מאד באקספוזיציה שלו לעומת חבריו לסוגה, הוא משוחק איום להפליא, כתוב רשלני והרציחות לא מעניינות אלא סתם וולגריות וצעקניות כמו כל הסרט.