חוקר אוסטרלי משועמם יצא לבחון את השאלה שמטרידה את מנוחתם של רבים וטובים: מדוע ישנן לטאות שרצות על שתי רגליים? אוסטרליה, כידוע, הינה כור מחצבתם של אלפי מינים מוזרים ביותר. ביניהם ניתן למצוא גם את הלטאות עליהן עבד החוקר הצעיר קריסטופר קלמנטה מאוניברסיטת פרת' וקיימברידג'. חשוב לציין, כי הלטאות הללו אכן רצות – ומהר - ולכן קלמנטה עצמו היה צריך לגלות תושיה, זריזות ואתלטיות בשמש הקופחת של מדבריות היבשת. לאחר מאמצים רבים וזיעה שניגרה כבירה ביום הקדוש לבית פטריק, הצליחו הוא ועמיתיו לתפוס מספיק פריטים בכדי להתחיל לחקור את התנועה שלהם. הלטאות הוכנסו לחדר ממוזג שם הן פגשו את כבוד המסוע עליו הן התבקשו באדיבות אין קץ לרצרץ. את כל האירוע המגוחך הזה תיעדו החוקרים במצלמת וידאו מיוחדת המאפשרת להם לבודד תנועות בודדות. החוקרים מדווחים כי כל הלטאות רצו על רגליהן האחוריות, אם כי המינים נבדלו זה מזה בפרק הזמן של ריצה זו: שני מינים (Ctenophorus rubens ו- Pogona minor) רצו רק בחמישה אחוזים מזמן הריצה הכולל על שתי רגלים ואילו Lophognathus gilberti עשה זאת במהלך 95 אחוזים מהזמן. כאן עלתה השאלה: האם הליכה/ריצה על שתיים עברה אבולוציה? החוקרים לא מצאו תואם בין הקשר הפילוגנטי של הלטאות שנבדקו לבין כמות הזמן בו הן רצות על שתיים. מכאן, שההסבר למעבר לריצה על שתיים מונח במקום אחר. מבדיקת צילומי הוידאו עלה כי ריצה על שתיים הינה מבחינה אנרגטית יותר בזבזנית מהתקדמות ארבע-רגלית. יתרה מזאת, במהלך הריצה על שתיים הלטאות לא היו מהירות יותר מאשר ריצתן על ארבע. בשלב זה נבדקה ההשערה לפיה על ידי הסטת מרכז הכובד לאזור האגן משפרות הלטאות את יכולת התמרון שלהן ואכן נמצא כי ככל שתאוצת הלטאות עלתה כך הן התרוממו באוויר, כשם היו מרימות גלגל בפארק דרום ועושות דאווינים לחבר'ה. למעשה הלטאה לא רוצה לרצות על שתיים, היא פשוט קורבן אומלל של נסיבות פיזיקליות מחוץ לשליטתה. כעת יש לבדוק האם אורגניזמים מאוחרים יותר הצליחו להשתלט על התנע הזוויתי שלהם ולמדו בכך ללכת על שתיים ולנצל את הגפיים הקדמיות לדברים מועילים אחרים (כמו חיטוט באף למשל).