גם לפרוקי רגליים יש זכויות

יש למה לצפות בקולנוע בתחילת העשור הבא: מחווה יפנית לחנה בבלי, שיר הלל להלכות נימוסים בריטיות וקידה למסורת הגיישה היפנית, סיפורן הרגיש והעדין של קבוצת גיישות המחפשות את מקומן בעולם טכנולוגי קר ומנוכר המועבר דרך פריזמת המינימליזם אירופאי במיטב המסורת של ג'יימס אייבורי. אם הטריילר לא יגרום לכם לרוץ לקולנוע אתם פשוט בהמות משא חסרות רגש (ותודה לאוריש).

לאור התיעוב הרב המבעבע בקרבי למוזיקה של ימינו אנו, אולי הגיע הזמן לפנות את הבמה למבקרי תרבות אמינים, מיומנים ובעלי טעם של ממש? תעלנה ותבואנה... היונים! חוקרים יפנים (כמה מפתיע) מדווחים בכתב העת Animal Cognition, כי ניתן להפוך יונים למבקרות אמנות עם טעם ספציפי. זה לא בדיוק נכון, כי מה שהחוקרים עשו הוא למעשה להפוך את היונים למעין רובוטים אורגניים שטעם אנושי הוטבע בתוכן. הבסיס לכל המהלך הוא יכולת של הציפורים להשתמש במדדים פיזיקליים של צבע ודפוס מרחבי בכדי לבסס עליהן "שיפוט" איכותני המבוסס על אילוף. כידוע, ליופי אין ממש הגדרה פיזיקלית. רבים וטובים יהללו את חשיבותו של חתך הזהב ושל עקרונות סימטריה בסיסיים ואף ימצאו לכך תימוכין אבולוציוניים, אבל לכולם ברור שמדובר בקשקשת מגובבת ברוטב מוסף גלריה. כל בנאדם מגבש לעצמו רעיון מופשט של אסתטיקה, תהליך שבאופן ברור מושפע לא רק מהכרחים ביולוגיים אלא – ובעיקר – ממציאות חברתית. מה שהחוקרים היפנים עשו הוא ללמד את היונים מהו הוא בעיניהם גירוי ויזואלי אסתטי ומהו גירוי ויזואלי מכוער. דהיינו, השאלה המעניינת כאן היא האם ניתן ללמד ציפור קונספט נטול קונטקסט אקולוגי, קונספט "מיובא" ולעשות זאת באופן אמיתי, ולא רק התנייתי. החוקרים ביקשו מזאטוטים בני עשר לצייר מה שבא להם ומידת האסתטיקה של ציורים אלו "הוערכה" על ידי המורה לאמנות של אותם ילדים ועוד כמה מבוגרים. הציורים הוגדרו טובים כאשר ניתן היה להבחין בבירור מה קורה בהם. תמונות אלו הוצגו על גבי מסך מחשב לציפורי מרוץ (כן – יש דבר כזה ביפן). השלב הראשון באילוף היה פשוט ובו יונים תורגלו לבחור את הציורים הטובים על סמך תגמול מזון בסיסי. בשלב הבא היונים נחשפו לתמהיל ציורים טובים ורעים כולל תמונות חדשות, כאלו שהיונים לא נחשפו אליהם בשלב הראשון של האילוף. החוקרים מדווחים כי היונים המשיכו להעדיף ציורים טובים גם במקרה של הגירויים החדשים. בשלב הבא החוקרים הקטינו את ממדי תצוגת הציורים והיונים המשיכו לשמור על רמת ביצוע גבוהה. אולם, כאשר החוקרים הציגו את הציורים בגווני אפור בלבד היונים לא הראו כל העדפה, מה שמעיד בפני החוקרים כי צבע הוא אחד המדדים המשמש את היונים בתהליך השיפוט שלהן. ממצאים דומים התקבלו גם כאשר החוקרים שינו את הציורים כך שקווי המתאר שלהם השתנו והתצוגה המרחבית השתנתה. בניסוי נוסף גילו החוקרים כי גם ממרקם השפעה על ביצועי היונים. כעת רק נותר להראות ליונים את ציור הפילים המפורסמים מאסיה, למסור לפילים את חוות הדעת הביקורתית של בעלי הכנף, לקחת צעד אחור ולהתבונן במלחמת המינים העקובה מדם שתפרוץ.

Watanabe S. 2009). Pigeons can discriminate between ‘good’ and ‘bad’ paintings by children. Animal Cognition. 10.1007/s10071-009-0246-8

זה אשכרה חומוס גרוע

בעודנו ברומא הלכנו לראות את הבכורה של ההפקה החדשה של האופרה Le grand macabre של ליגטי. זו האופרה היחידה של ליגטי והיא נכתבה כך שהיא תוכל להיות מושרת בכל שפה שהיא. האופרה נכתבה בשנות השבעים בתקופה בה המלחינים בני זמננו תקפו, השמידו וקעקעו את המבנה המסורתי של האופרה. האופרה, באופן לא מפתיע, עוסקת במסעו של המוות מהביבים וקצותיה המוזנחים של החברה אל מנהיגת המדינה בדרכו להמית חורבן על כולם. כל זה טוב ויפה, אבל לא לשם כך נתכנסנו. ההפקה עצמה היתה הדבר המרשים ביותר שראיתי עלי במות בכל פורמט שהוא והיא מראה את כוחו המדהים של רעיון טוב וביצוע מדויק. במרכז הבמה ניצבת בובת ענק שמחלקים שונים בגופה יוצאות דמויות שונות בשלבים שונים של האופרה. הבובה לבנה אולם בעזרת תעלולי תאורה, הקרנות והזזת הבמה היא הופכת לערב רב של דמויות המשתנות בהתאם למוזיקה ולליברית (וידאו). ואם לא די בכך, הרי שחווית הצפיה באופרה באיטליה קיבלה בונוס משמעותי מהקהל. האיטלקים משוגעים על אופרה כמעט כמו כדורגל אבל בהיותם חברה מסורתית ביוצר, הם אוהבים אולד סקול. לא שהם לא מנסים דברים חדשים, אבל הרוב אוהבים את הישן נושן. אנחנו ישבנו בגלריה, המקומות הזולים ביותר. בשורה שלנו ישב זוג מתוקתק היטב שנע בחוסר נוחות בכסותיו. הבמאי הדגיש את הדקדנס והסליז של הליברית במספר רב של מישורים ובשלב מסוים אחת הזמרות חשפה דדים ומאוחר יותר אף הבזיקה את ערוותה. הזוג שלידנו לא יכל לשאת יותר את העלבון הצורב למסורת ונפנה לעזוב את האולם, אולם לא בשקט! נפתה הגברת אל הבמה וצעקה לעברה כי זו אופרה גרועה, הפקה וולגרית וביזיון לאנשי תרבות. עוד בטרם סיימה את נאומה הקצר ענו לה מהאולם (המושבים היקרים מאד המאכלסים את ישבניהם של יפי ואמיצי רומא) "שובי לביתך בורה כפרית". ככה רואים אופרה!

ואחרי קורטוב קולטורה, קצת נאטורויזנשאפט להמונים...

חוקרים ממכון ויצמן ואוניברסיטת תל אביב טוענים במאמר המופיע ב-Nature כי חיידקים מסוגלים לצפות אירועים עתידיים. החוקרים חשפו חיידקי אי. קולי (E. coli) לסביבה המשתנה באופן קבוע ובר-צפי ובחנו את תגובת הגנום הבקטריאלי לאותם שינויים סביביתיים. החוקרים מדווחים כי התגובה של החיידקים לסדרת השינויים הסביבתיים מעידה כי הגנון שלהם יודע לצפות אילו שינויים יופיעו מתי והם מתחילים לייצר דפוס ביטוי גנטי תואם לכל שינוי עוד בטרם שינוי זה מתרחש. באופן ספציפי, משפחת קולי הענפה לרוב מפרקת את הסוכר לקטוז בתור מקור האנרגיה העיקרי שלהם. אחד השינויים בניסוי היה המעבר מלקטוז לסוכר אחר – מלטוז. החוקרים מראים כי במקביל להפעלתם של הגנים האחראים לפירוק הלקטוז, החיידקים החלו גם להגביר את ביטויים של גנים אחרים, אלו שתפקידם לפרק מלטוז. כאשר החוקרים החליפו את סדר הופעת הסוכרים, כך שהחיידקים נחשפו קודם למלטוז ורק אח"כ ללקטוז, הגנום החיידקי לא הראה סימנים של ציפייה לחילוף סוג הסוכר. מכאן מסיקים החוקרים, כי האבולוציה של מין זה נקבעה על סמך סביבה בה הלקטוז דומיננטי והסבירות להתקל בו ראשון היא הגבוהה ביותר. לכן הגנום של האי. קולי מתוכנן כך שהוא ידע לפרק לקטוז ולהתכונן לפירוק של מלטוז במידת הצורך. החוקרים ערכו סדרת ניסויים דומה באורגניזם מורכב יותר, שמרים. גם שם הם מצאו תופעה דומה, רק עבור מערך גנים אחר. בכדי לראות האם אכן מדובר בתגובה "מותנית", תהליך אוטומטי המוטבע בגנום, החוקרים ביצעו תהליך הדומה לדהביליטציה: הם חשפו את החיידקים לסביבה בה יש אך ורק לקטוז ללא שום מלטוז לאחר מכן. לאחר כמות נכבדת ביותר של דורות, החיידקים הפסיקו לייצר את החלבונים המיועדים לפירוק מלטוז בהעדרו של סוכר זה.

Mitchell A et al. 2009. Adaptive prediction of environmental changes by microorganisms. Nature. 459 (7250): 10.1038/nature08112

אחד הפרמטרים המורפולוגיים הבולטים ביותר בהשוואה בין בני אדם לקופים הוא גודל המוח. המוח האנושי גדול באופן חריג מזה של יתר היונקים והקופים ותיאורית רבות אודות התפתחות ההומינידים וההומו סאפיינס נשענות על התרחבותו של המוח. תיאוריות רבות גם הוצעו במטרה להסביר מהם למעשה הלחצים הסלקטיביים אשר הובילו לעליה המהירה בגודלו של המוח האנושי. מחקר חדש שנערך באוניברסיטת מיזורי מספק תימוכין לסברה לפיה לחצים חברותיים הם הגורם למאפייני התפתחותו של מוחנו. החוקרים בחנו כ-150 גולגלות של הומינידים שונים מ-2 מיליון השנים האחרונות ובחנו את הסביבה בה הם חיו: האקלים באזור ובזמן בו נבחן כל מאובן, אוכלוסית הטפילים המוכרת באותו זמן ומקום וגודל הקבוצה בה חי הפרט הנבחן. האנליזה הזו הראתה כי גודל הקבוצה הוא המדד המשפיע ביותר על נפח הגולגולת. החוקרים מניחים כי עם העליה בגודל הקבוצה בה חיו ההומינידים הלכה וגברה התחרות על משאבים והעליה בנפח הגולגולת היא תגובה אדפטיבית לעליה בנפח המוח, עליה שהיא בתורה תוצאה של שכלול עצבי. חשוב לציין כי תיאוריות אחרות (כמו שינויי אקלים בתור מנוע לגידול בנפח המוח) אינן נשללו (הן אך אוששו בחלקן), אולם התיאוריה שזכתה לגיבוי המירבי היא זו של תחרות חברתית.

Bailey DH, Geary DC. 2009. Hominid brain evolution: testing climatic, ecological, and social competition models. Human Nature. 20 (1): 67-79

שאלתיאל גיבור התרבות האלמותי

אח, ההרמוניה הקוסמית. חלל ריק לעולם לא ישאר שכזה. ובהעדר מוזיקה, זולגות להן ידיעות מדע וממלאות את החסר.

מחקר חדש טוען כי אבותינו אינם השימפנזים אלא דווקא החתיכים בכתום – האורנגוטאנים. מדענים מארה"ב טוענים כי התיאוריה בדבר מוצאנו מהשימפנזים מבוססת על ניתוח גנטי והיא נעדרת גיבוי פלאונתולוגי: אין עדויות מאובנים לכך. החוקרים השוו בין מאובנים ובין פרטים חיים של מיני קופי-העל והתמקדו בכשישים מאפיינים מורפולוגיים ייחודיים לקופי העל. החוקרים מדווחים כי מתוך תכונות אלו, הג'ינג'ים ואנחנו חלקנו כשלושים תכונות בעוד שאנחנו והשימפנזים חולקים רק שתי תכונות, חמש פחות מהמשותף לנו עם הגורילות. בשלב הבא החוקרים השוו כשישים תכונות בין מאובני אדם קדמון לבין מאובני קופי-על. השוואה זו גילתה מגמה דומה, כזו העומדת בסץירה לתחזיות של תיאורית הקשר שימפנזים-הומו סאפיינס. ניתוח זה הוביל את החוקרים למסקנה כי קופי העל המוקדמים, האורנגוטאנים ובני האדם התפצלו מהעץ בנפרד מהגורילות והשימפנזים. על סמך מסקנות אלו יצרו החוקרים משפחה חדשה בה חברים האורנגים, אנחנו ומאובנים של קופי-על. למשפחה זו הם קוראים הומינידיים דנטליים, בכדי לציין את העובדה ששני המינים מאופיינים בכיסוי אמייל עבה על השיניים.

Grehan JR, Schwartz JH. 2009. Evolution of the second orangutan: phylogeny and biogeography of hominid origins. Journal of Biogeography. 10.1111/j.1365-2699.2009.02141.x

הקשר בין גוף לנפש הוא אחד הסוגיות העתיקות ביותר בנמצא והוא מוקד לדיון ער ביותר היושב גם על התפר העדין מאד שבין מדע לבין אמונה ודת. תפילה מתווכת הינה תפילה לשלומו של פלוני הנאמרת על ידי זר, לרוב שלא בנוכחותו של החולה. מאמר חדש יצא לבדוק את המחקר אודות תפילה מתווכת בארבעים השנים האחרונות ומסקנתו היא שהיא מלמדת יותר אודות החוקרים שביצעו אותה מאשר אודות החולים או המתפללים לשלומם. המחקר מספק הצצה מאלפת לסוציולוגיה של מדע הרפואה ולעובדה שאופיו של החוקר הוא האחראי העיקרי לבחירת מושא המחקר, לתכנון הניסוי ואפילו לניתוח התוצאות וגיבוש המסקנות. ברור כשמש, לפחות לאו הדגולים בפרשנות המודרנית של מדע, כי אין כל צידוק לתכנון וביצוע ניסוי שמטרתו לבחון את הקשר שבין תפילה מתווכת לבין בריאותו של פלוני. המחקר מראה כי הניסויים הראשונים שפורסמו בכתבי-עת אנגליים בחנו רק תפילות פרוטסטנטיות ואילו רק לאחרונה נבחנו תפילות מזרמי אחרים בנצרות ומדתות אחרות. בין השאלות ש"נבדקו" היו מהו המינון היעיל של תפילה מתווכת, איך משקליים תפילה מתווכת עם תפילה של קרובי משפחה ומהו האופן הנכון להתפלל בו ואיך תפילה של לא-נוצרים משפיעה על סיכוי החלמתו של נוצרי גאה.

Cadge W. 2009. Saying your prayers, constructing your religions: medical studies of intercessory prayer. Journal of Religion. 89 (3): 299-327

פלסטיות סינפטית היא מונח המתאר את יכולתן של סינפסות (נקודות המפגש בין שני תאי עצב) להשתנות בתגובה לגירויים שונים. פלסטיות סינפטית היא אחד מהתנאים ההכרחיים ללמידה ולשינוי התפחותי במוח. במונחים אבולוציוניים, פלסטיות ויציבות הינם לרוב שני מונחים הופכיים: פלסטיות היא זו המאפשרת שינוי של תכונה והתפתחות לקראת שכלול או רגרסיה של המצב הקודם בעוד יציבות נועדה לשמר תכונות קיימות מתוך הנחה שאלו עובדות ויעילות ולכן כדאי להגן עליהן. הדינמיקה המורכבת מאד שבין שני כוחות אלו היא העומדת בבסיסו ו של התחום המחקרי הנקרא אבולוציה התפתחותית. במאמר חדש טוענים חוקרים קנדיים כי פלסטיות סינפטית משחקת משחק כפול, שכן היא מדלגת ממגרש השינוי למגרש השימור. חוקרי המוח בחנו תהליך הנקרא הומאוסטזיס. הומאוסטזיס הוא למשעה מנגנון שנועד לשמור על שיווי משקל בתהליכים ביוכימיים, וישנם מאות סוגים שונים של שיווי-משקל שנדרש להגן עליהם. החוקרים התמקדו ברשתות עצביות המעורבות בויסות נפח נוזלים בתגובה לשינוי קיצוני בתנאי הסביבה. המדענים גילו כי כמה וכמה סוגים של פלסטיות סינפטית פעלו במטרה לשחזר את "הגדרות המערכת" הטרום-עקה. דהיינו הפלסטיות היא זו המאפשרת חזרה לתאנים הקודמים.

Brent Kuzmiski J et al. 2009. Metaplasticity of hypothalamic synapses following In vivo challenge. Neuron. 62 (6): 839-849