עוזה כבר השתפכה ושפכה דליי חלב ודמע רבים על הגאונות של הסינגל האחרון של אלו בלק. בימים אלו דלף האלבום המלא (למרות שבאתר הלייבל מיהרו לטעון כי האלבום לא מוכן עדיין) ואת כל הסופרלטיבים ניתן כעת להרחיב לתריסר קטעים. מאז הענקים של שנות השישים והשבעים לא נראה במחוזותינו אלבום סול כה מרשים. תחשבו על מרווין גיי בלי חנחוני חדר המיטות פוגש את דמעות לפחדים בהפקה של זרעי האהבה. עיבודים קלאסיים ומהודקים, טקסטים חברתיים ופוליטיים חבוקים בכריך של סול כה עמוק, חם ומחבק שארבע פיקות הברך קורסות להן בו זמנית. זה אלבום עם אופי יאנוסי מובהק: רגליו נטועות עמוק בסיקסטיז – סגנונית וטקסטואלית – והוא מביט קדימה לא כל כך מבחינת ההפקה, אלא מתוך ראית עולם שמזהה סוג של מצוקה חברתית המהדהדת את שארע לפני חמישה עשורים ומאתרת את הרלבנטיות של האמירה התרבותית הזו לימינו אנו. זה בדיוק מאותם מקרים נדירים בהם המילים והמסר הופכים לערך מוסף המעשיר ומשלים את המוזיקה. לרוב עוזה משתינה על מלל: נתכנסו כאן לחגוג מוזיקה ולחנים ולא מילים. אם עוזה רוצה טקסטים היא תקרא ספרים. אבל אחת לכמה ירחים, צונחות לחיקה הקשיש דוגמאות מופלאות שמשלבות את השניים באופן שרק מקדם אותם למקומות אליהם לא היו יכולים להגיע לבד. בוב דילן היה הראשון לחרב את המוזיקה באופן זה ומאז נזרקו לה למוזיקה הפופולרית אי אלו גלגלי הצלה מל"ו צדיקים שהושיעונו מהשטפון שדילן יצר. לו רק ניתן היה לפרק את התאים והמולקולות המרכיבים את האדון צימרמן ולהרכיב ממנו עוד אלו בלאקים....
צבא סוכר הם הרכב רוק אוסטרלי שהנביט את אלבום הבכורה שלו בשנה שעברה. שני קטעים מתוכו טומנים בחובם הבטחה, וזה שלפניכם הוא הטוב מביניהם, וטוב באופן אבסולוטי.
מערבון בר-מינן הוא ברנש אמריקאי המקליט בגרמניה. הוא עושה פולק נסיוני עתיר כינורות אבל הייחוד בסאונד מגיע מכיוון הקולות. או שהוא שר בפלצטו סריסי חודר שריון או שהוא זוחל בבריטון לאה ויגע עד כי נדמה שקולו מגיח מגרמופון שעדיין עובד על 16 סל"ד.
ומשהו שונה לגמרי. מהצד היענו-אסתטי של האינדי, ולבטח הצד היותר מסחרי ומאאאגניב שלו, עומדות The like. למעשה אין שום מצב בעולם שהלהקה הזו עונה לאיזושהי הגדרה של אלטרנטיב, אבל כך הן משווקות (בדגש על משווקות). בכל מקרה, רצח הגורל, והשיר החביב הזה השתרבב לו לתוך אלבומן החדש. הן נראות כאילו הרגע הן יצאו מסרט של ראס מאייר, עובדה שנראה שמוסיפה להן אפיל במסדרונות יודעי דבר. פופ שכבר בסיקטיז היה מיינסטרים, אבל למי אכפת , זה מוצלח.