חדשות רעות מאד לשימפנזים

לגמרי בטעות יתכן ומכה נוספת נחתה על השימפנזים. שני חוקרים ממרכז ירקס (מרכז מחקר הקופים הנודע בעולם), גילו במהלך נתיחה לאחר המוות של שימפנזית שמתה מוות טבעי, כי במוחה של המנוחה היו שני התסמינים המורפולוגיים של אלצהיימר. באלצהיימר, אזורים מסוימים במוח נגועים במשקעים חלבוניים משני סוגים: הנפוץ ביותר של הבטא-עמילואיד והשכיח פחות הוא פקעיות טאו. עד כה היו עדויות רק אודות קיומם של משקעי בטא-עמילואיד בשימפנזים, ממצא שלכעצמו אינו מחשיד, שכן ריכוזים נמוכים שלהם אמורים להיות שם. כעת מדווחים החוקרים על מציאת שני המשקעים גם יחד, מה שאומר שלאור קירבתם הביולוגית אלינו יתחילו כעת רופאים רבים להתעלל בהם ולגרום להם לחלות באלצהיימר. למה? כי יש בזה המון, ה-מ-ו-ן כסף. אוכלוסית העולם המערבי הולכת ומזדקנת וכעת באים עלינו הימים הטובים עם הגעתם של הבייבי-בומרס לגיל הזהב ואז תהיה עליה חדה בשיעור חולי אלצהיימר. מאה שנים לאחר גילויה, המחלה לא רק חשוכת מרפא, אלא שאין שיטת אבחון ולאף אחד אין מושג מה גורם לה. הרבה חולים = הרבה כסף. מעט מידע = הרבה ניסויים. הרבה ניסויים = הרבה שימפנזים מתים בסבל. ושמישהו רק ינסה להגיד לי שזה לא מה שיקרה.

Rosen, R.F. et al. 2008. Tauopathy with paired helical filaments in an aged chimpanzee. Journal of Comparative Neurology. 509 (3): 259-270

Here fishy fishy

לרבים יש תפיסה מוטעית של אבולוציה. גרוע מכך, לביולוגים רבים יש תפיסה מוטעית של אבולוציה. אחת הטעויות השכיחות – המעידות על חוסר הבנה בסיסי של התיאוריה האבולוציונית – היא בלבול בין אבולוציה לבין המונח שהיה מזוהה עימה במאה ה-19: פרוגרס. הרעיון הוא שאבולוציה הינה תהליך של שכלול שמטרתו לפתח את האורגניזם קדימה, לעבר שלב מתקדם יותר. גם אם נניח בצד את הבעיות הפילוסופיות שבהגדרת טאלוס שכזה, זוהי פשוט הנחה שגויה. תהליכים אבולוציונים יוצרים גם מהלכים רגרסיביים (אם להשתמש במונח נוגד פרוגרס). במאמר המופיע בכתב העת Current Biology מדווחים חוקרים אמריקאים על אחד המקרים המתועדים הנדירים של רגרסיה שכזו בלהקה של הדגיגון עוקצן שלושה קוצים באגם וושינגטון במדינת וושינגטון. המיוחד באגם זה הוא שלפני כחמישים שנה הוא היה במצב קישוני ולאחר השקעה של כ-150 מיליון דולר במשלך שנות השישים הוא נוקה והפך לאתר דיג חביב ונאה. כאשר האגם היה מזוהם המים העכורים סיפקו הגנה לדגים מפני טורפים בגין תנאי ראות מוגבלת ביותר. החוקרים מניחים כי תנאים אלו יצרו לחץ טריפה נמוך על העוקצנים ולכן לא היה להם צורך בשכבת מגן לגופם. כיום, כאשר המים זכים ושקופים, החוקרים גילו כי כמחצית מאוכלוסית העוקצנים פיתחה שכבת מגן מלאה מכף רגל ועד ראש וזאת לעומת 6 אחוזים בלבד בשלהי שנות השישים. 35 אחוזים נוספים מכוסים בשכבת מגן חלקית. התהליך הרגיל המתועד במקרה של העוקצנים הוא נטיה להשיל את שכבת המגן, כך שלפנינו מקרה הפוך למגמה המתועדת. החוקרים כותבים במאמר כי השינוי המהיר במאפייני האוכלוסיה נובע מגיוון גנטי גבוה של אוכלוסיה זו, שכן באגם זה נמצאו גנים הן מהזן שמקורו במים מתוקים (מיגון מינימלי) וגן מזן הים (מיגון מקסימלי) ולא מפלסטיות פנוטיפית. זו טענה שלוקחת את המאמר הזה צעד אחד רחוק ממידותיו ומעידה כי ייתכן ואפילו כותביו לא בקיאים דיו ברזי התיאוריה האבולוציונית העדכנית.

Kitano, J. et al. 2008. Reverse evolution of armor plates in the threespine stickleback. Current Biology. 10.1016/j.cub.2008.04.027

עוזה דווקא מאד אוהבת ברייקור

הרבלייזר מוציאים אלבום חדש עם עוד תופין ומגדניות של פאנק חיפחופ ואלקטרוניקה משמחים ומקפצצים. לא פורץ דרך, אך משמח טלפיים. בליס נ' אסו הם הרכב חיפחופ אוסטרלי איכותי עם הבנה עמוקה של הזאנר ושורשיו: האלבום החדש מכסה סול, פאנק, רנב, אולדסקול ופטפוניזם (זה לגיטימי זה?). וינסנט מון הוא דוקומנטריסט צרפתי שבחר לתעד את קורותיה של The national במהלך הקלטות האלבום שלהם שיצא שנה שעברה. הסרט יוצא בדץ ודצה (טריילר) והוא מלווה גם בדיסק אודיו שהוא אי.פי. חדש של הלהקה ובו חומרים שלא זכו לנחות על אזני מעריצים ערלות. מנו קנטון הצרפתי אחראי לטכנו הכי אגרסיבי ששמעתי בזמן האחרון מחוץ למחוזות הברייקור.

ג'וש מקדרמוט הוא פוסט-דוקטורנט מאוניברסיטת מינסוטה והוא מפרסם את הפרשנות האבולוציונית שלו למקור החיבה והצורך האנושי במוזיקה. הוא מפרסם כחלק מסדרה בת תשעה חלקים בהמשכים בכתב העת המדעי האולטרה-הייפר יוקרתי נייצ'ר על הקשר שבין מדע למוזיקה. הא לכם מה שהיה לפיליפ בול לומר בסוגיה בגיליון של שבוע שעבר. אני אתן לכם להמשיך ולעקוב לבד בשבועות הקרובים (כתב העת יוצר כל יום רביעי).

Plastic peacocks - Cycle of the donkey

טווסי הפלסטיק הם הרכב האינדי המעולה של דני אברג'יל (גיטרות ושירה), חגי פרשטמן (תופים) ואיתן רדושינסקי (בס ושירה). אברג'יל ורדושינסקי החליפו זה את זה בווקי טוקיז ויחד עם דניאל זייבלט (תופים) הם הוציאו בפאסט מיוזיק את אלבום הראשון Radio death ב-2002 (האלבום כלל את השיר האלמותי blank שזכה אף בתואר שיר האלטרנטיב של אותה שנה). חגי התמנון פרשטמן החליף את דניאל זייבלט מההרכב המקורי של הפלסטיק.

האלבום שלם, גמור וחתום, אחרי מיקסים סופיים ואמור היה לצאת ביוני 2004 (טכנאי ההקלטה ואחרי המיקס היה עמי שלו). אולם הוא לא זכה – ולא יזכה כנראה – לראות אור ויניל. מדוע? ובכן, הלהקה התפרקה בגין אותה סיבה עתיקת יומין המוכרת ברשומות כ"חילוקי דעות אומנותיים" בין שני הסולנים. שביבי תקווה שהגצו לחלל האוויר עת התאחדו השלושה להופעת חד-פעמית בנו-לימיט בליין הז"ל פיפ שואו ב-2007 התפוגגו להם כגחליליות עם הנץ החמה. הדפסה של אלבום בדיעבד קשה מאד בכלל ועוד יותר במקרה הנוכחי, לאור העובדה שהשלושה עדיין חיים ונושמים ובנוסף לא יתאחדו בכדי לגבות את ההוצאה באיזה סיבובנצ'יק קטן. כיום אדון אברג'יל שר ומנגן בהרכב האינדי המשובח גיישה נו, חגי פרשטמן עובד קשה מאד בלחץ האדיר של ההופעות עם המונוטוניקס ואיתן רדושינסקי מנצח בגאון על קולקטיב הסירקס-קור האימתני טווסי החצות.

להבדיל מהאלבום הראשון, הפעם מונחת בפנינו סדרת שירים קצרצרה (האלבום מתוזמן ב-27 וחצי דקות בלבד עם תשעה קטעים). השינוי אינו רק טמפורלי: השירים בסייקל פאנקיים בהרבה והולמים ללא רחמים: קצר, חזק, מהיר וקולע. האלבום נפתח בשלווה עם השיר המעולה אנדורפין (שנכתב בהשראת חווית טביעה של מכר של דני אברג'יל) ומהר מאד הולך וצובר תאוצה ומגיע לקרשנדו חורק שיניים ברצף של שלושה קטעים שהם פשוט פניני אלטרנטיב קשוח: blood, no remorse ו-freakshow (שניים מהקטעים ששוחררו לרדיו בסינגל אמור היה להטרים את יציאת האלבום).

הנגינה בסייקל מהודקת וחסכונית יותר מרדיו מוות ושלושתם בכושר שיא. האלבום הוא החוליה החסרה למעריצים בדיסקוגרפיה הן של אברג'יל והן של רדושינסקי, שכן הוא מגשר על הפער שבין הפלסטיק הראשון לבין פרוייקטי ההמשך של השניים.

את העטיפה היפה עיצבה מירב שאול.

אני מעדיף לא לכתוב ביקורת על האלבום ואשמח אם מי מהמורידים יואיל בטובו לעשות זאת בעצמו.

האלבום מוצע לכם בשתי גרסאות: wav לאיכות חסרת פשרות (269 מגה, וכידוע על איכות משלמים ולכן צריך להוריד שלושה קבצים) ומפש 320 (59.8 מגה) לאיכות עם קצת פשרות.

חמור איכות גבוהה (להוריד את כל השלושה) איינץ, צוואיי אונט דריי.

וחמור איכות מפש.

לא לוקחים מפתח של חביתוש

צדיק, הלייבל של אדון זורן, ממשיך במתקפת המוזיקה היהודית שלו, והפעם מזווית מעניינת: דייויד בוכבינדר מפגיש בין אודסה להוואנה באלבום אינסטרומנטלי. אריק שאנו מטורונטו הוא מעין גרסת שנות האלפיים לרוברט וואייט. בעוד שבועיים הלייבל המצוין קונסטליישן ישחרר חדש מבית היוצר של הטורונטאי הלז. ג'ואן כשוטרת מוציאה ביוני את אלבומה השני ומארחת בו את רופוס ויינרייט. לי אף פעם לא היה כח לשטיחים של השוטרת, אבל אולי היא תשא חן בעיניכם. בק 65 הקליט קונצרט יחד עם הסימפונית של נובה סקושה. שיר חדש לקיור. אוטקר מוציא אי.פי. חדש ומבהיק. אם בבלוז מלוכלך ונוטף גריז חשקה נפשכם, סורו לחללו של סטיב האומלל הסובל מבחילות על הגלים. באופן שאינו מפתיע כלל ועיקר, החולה לא ממש מתקשר עם דברים מבוססי סיליקון שאינם צועדים על שניים ולכן האתר מתוחזק על ידי מישהו אחר (עם שם אקזוטי לא פחות...). ואם כבר בשכונה, אז טי-בון ברנט מוציא אלבום חדש.

בשעות הקטנות רק הנחלה הומה

חתלתולה חופשית, הסופר גרופ של קים גורדון (סוניק יות'), ג'ולי קפריץ (פוסי גאלור) ויושימי פי-ווי, חוזרים להקליט לאחר הפסקה של 11 שנים. האלבום יצא עוד כשבועיים. לטוואילייט סד יש אי.פי. חדש עם עטיפה מעולה. ווינדי וובר, מחצית ה-XX של הצמד המצליח ווינדי וקארל מוציאה אלבום סולו שלא דומה בשקל לחומר של הצמד: שני קטעים ארוכים מאד של סאונד סקייפינג. אנדי דיקסון הוא עוד ברנש מונקובר והוא עושה פופ מאד מוזר שמשלב נגיעות אתניות ומריחות סאונד. ווינינג גם הם מגיעים מואן-סיטי וגם הם חוטאים בפרשנות מוזרה קמעה למוזיקה פופולרית.

הלייבל פייר שקד במשך חמש שנים על הכנתו של אלבום אוסף מיוחד המוקדש כל כולו למחרוזת שירים של ג'יימס ג'ויס מ-1907. באלבום משתתפים: פיטר בק, לי רנאלדו, ג'סיקה בייליף, מרקיורי רב, אד הרקורט, מייק וואט, ברדו פונד, פליינג סוסר אטאק, פוורטו מוורטו (המעולים), קליפון, גרייבנהרסט ועוד. 36 קטעים (דיסק כפול). והנה הפתעה טעימה: לורה ווירס משחררת איפון קטן לחלל האוויר ובו חמש גרסאות כיסוי לשירים שהיא אוהבת. האלבום זמין רק ברשת או בהופעותיה. גם לייבך הסלובנים הקודרים והאאפלים מוציאים אלבום חדש.