בפוסט שעבר כתבה עוזה אודות החדש של הספרים והזכירה את ההורים שאפשרו את קיומה של הלהקה הזו. אז הנה בא גיטר, הילד הסורר, או יותר נכון הילד המועדף, שכן הוא קרוב יותר ברוחו לנגטיבלנד, ומראה מלאכת קאט-פייסט מוטרפת מה היא. תהנו!
הנה עוד דוגמא לכשרון המפעים של אלו בלק, ללא ספק אחד מצמד אלבומי השנה שלי עד כה (מי שלא ירכוש אותו בצאתו בספטמבר אינו בן תרבות!), המושיע המיוחל של הסול, נביא בעירו, גאון דור אמיתי. כאן הוא מוקיר תודה לסם קוק, נפיל מתור הזהב של הסוגה, ז'אנר שמאז שנות השבעים לא מצא לעצמו שגריר בקליבר של בלק
לגיונר צעיר הם מעין סופר גרופ (גורדון מוקס מבלוק פארטי, פול מאלן מ-yourcodenameis:milo, ו-וויליאם באוורמן מ-I was a cub scout). חיית גיטרות נשכנית בדיוק כפי שעוזה ומקלוסקי אוהבים.
דאבסטפ זה איכס, בדיוק כמו כל ז'אנר שמחייב את הפועלים בו להצמד בפנאטיות לנוסחאות שחוקות (מי אמר מטאל ולא קיבל?), אבל הוא משמח הרבה זאטוטים ומרחיק אותם מגז מזגנים, פורנו תמסחים, בנית משפטים עם יותר מארבע מילים או כל דבר אחר שהילדים היום עושים כדי לא להשתעמם. הדברים המעניינים (לפחות עם הפוטנציאל לעניין) מגיעים כשמישהו מחליט שנוסחאות זה לגייז ושהרבה יותר נחמד לעשות קרבות של נוסחאות מז'אנרים שונים. אנדיוזר הגאון החשמלי עשה זאת קצת מצד הברייקור והנה מגיע הממוגג בר המינן. הוא נשמע כמו קומביין שגרס הרגע מסיבת דאבסטפ שלמה ומבטנו עולות זעקות השבר ומר גורלם של ההוללים האומללים. תחשבו בכיוון של איטל-טק המוקדם (מאד, לפני עידן הדאבסטפ שלו) ותוסיפו לזה אגרסיות לודיסטיות ותהיו בכיוון.
בשנים האחרונות ישנו דיון ער מאד בביולוגיה (תיאורטית וניסויית כאחד) סביב ההגדרה של מין. מהו בעצם הופך
קבוצה של פרטים למין נפרד ונבדל משאר הפרטים. לכשעצמו זהו דיון עתיק יומין, אולם הדיון הנוכחי פורץ לחלוטין את גבולות הפרט ומעלה את הרעיון שמארג החיים כפי שאנו מכירים אותו אינו בר-מיון ליחידות דיסקרטיות ויש לראותו כמעין שזירה דינמית של מינים רבים האחד בשני. התיאוריות החדשות מניחות בבסיסן, כי מינים (בהגדרה הנוכחית שלהם) זקוקים באופן קריטי ובסיסי לפעילותם או לנוכחותם של מינים אחרים בלשבים שונים של מחזור חייהם בשביל לשרוד בכלל. דהיינו, ישנם מינים אשר פעילותם וגופם גרידא אינו מספיק לשרידותם והם חייבים שמינים אחרים יעזרו להם. לתופעה הזו קוראים סימביונטים: מינים הכרוכים זה בזה באופן אינטימי והכרחי. מחקרים רבים שנערכו בשנים האחרונות הדגימו כי מינים רבים הם סימביונטים זה לזה והדוגמא הקרובה ביותר לבית היא הפאונה הבקטריאלית השוכנת לה במעים שלנו: ללא פעילותם של חיידקים אלו, לא היינו מסוגלים להתמודד לא עם מרכיבים מסוימים בתזונה שלנו ולא עם פעילותם של פתוגנים בתוך המעי. אבל בטבע ישנן דוגמאות מרשימות ואקזוטיות בהרבה. במאמר חדש שהתפרסם ב-Science מתארים חוקרים אמריקאים מקרה שכזה. כאשר הזבוב Drosophila neotestacea מוטפל על ידי נמטודה הוא הופך לעקר. זה כלל לא נעים לזבוב אבל לעזרתו נחלצים לעיתים שני מיני חיידקים: וולבכיה וספירופלזמה. המחקר מראה כי אם אמא זבובה נגועה גם בחיידקים הללו, הרי שהנמטודה לא מסוגלת להזיק לה יותר. יתרה מזאת, אמא דובבה מעבירה את החברים החידקיים שלה לצאצאיה. המחקר החדש מראה כי בתחילת שנות השמונים רק עשרה אחוזים מהזבובים היו נגועים בחיידקים הטובים, בעוד שב-2008 כבר 80 אחוזים (!!) מהם נשאו אותם. דהיינו, לפנינו עדות למהלך אבולוציוני מהיר ביותר אשר מתבצע על ידי סימביוזיס: ללא החיידקים הזבוב לא יכול להתרבות כל שהחיידיקם הם למעשה חלק אינטגרלי ממחזור חייו של הזבוב הזה ואי אפשר, הלכה למעשה, לחשוב על המין הזה אך ורק בגבולות הזבוב בלבד, שכן אין לו זכות קיום בהעדר החיידקים. כמו כן, זו דוגמא מאלפת נוספת לעובדה שתורשה אינה רק גנים ומנגנוני הורשה הם רבים וטובים, חלק ניכר מהם כלל לא ברמת הגן וגם לא ברמת הכרומוזום.
Jaenike J et al. 2010. Adaptation via symbiosis: recent spread of a Drosophila defensive symbiont. Science. 329 (5988): 212-215