בפופיק יש מקום ללא מעט דברים

אז כן, המצב בקנטים. הייתי שבוע ברומא וורנה לא נתנה לי לגעת במחשב. חזרתי הביתה ובמשך יום שלם חרשתי את כל הבלוגים והמיילים שלא הספקתי לפקוד בהעדרותי. טחנתי עשרות על גבי עשרות של עמודי מייספייס. תרתי אחרי מוזיקה טובה. מאז עבר כמעט שבוע. מאז הפוסט האחרון עברו כמעט שלושה. בשלושת השבועות הללו עברתי על למעלה מ-300 אמנים/להקות/יוצרים. יצא מזה משהו? זרג עבה וארוך. יצא סופסוף ה-street sweeper, אבל האלבום לא שומר על רמה אחידה. אפילו הגוס גוס החדש הוא צל צילו של ימים טובים יותר. זהו. אבל פשוט זהו. שלהי 2009. הגיע הזמן לאחד משניים: או שכולם יבינו שהעשור הזה הצחין ומסתים בשאון נפיחה עזה או שאני אבין שאין כל קשר בין הטעם שלי (או העדרו) לבין הילולת ההתבסמות הקולקטיבית האופפת את עולם האינדי עכשיו וכולם אכן צודקים בטענתם כי אנו חיים בתקופה מדהימה ופרוצת כשרון. האפשרות השניה קלושה עד בלתי-אפשרית. ולכן, עוד מחקרים בביולוגיה:

תחום מחקרי מעניין מאד בהתנהגות בעלי-חיים הוא למידה בקרב חיות. עוד משחר האתולוגיה וימי לורנץ וטינברגן העליזים העקוצנים היו מושא מחקר לוהט, אבל גם זוכי הנובל המהוללים הללו לא ציפו לגלות שהעוקצן התשע-קוצי (Pungitius pungitius) יפגין כישורים של למידה חברתית. למידה חברתית היא היכולת של פרט מסוים לרכוש מישע וללמוד התנהגות חדשים לחלוטין שלא על סמך נסיונו האישי, אלא על ידי העברת מידע מפרטים אחרים בקבוצה. ישנו, כמובן, מגוון של כישורי למידה חברתית, אולם בגדול הם נחלקים לפסיביים (צפייה בפרט אחר מבצע פעולה כלשהי לדוגמא) ואקטיביים (לימוד של ממש, פרט אחד באופן אקטיבי מחנך פרט אחר). צוות חוקרים מאוניברסיטת סט. אנדרוז (אותם אני נוסע לבקר בדיוק בעוד שלושה חודשים) מדווח במאמר חדש כי העוקצנים שלהם הפגינו סוג של למידה חברתית שטרם תועד בעולם החי, אסטרטגיה הנקראת hill climbing. בגדול, שיטה זו נשענת על הקבוצה בתור יחידת הלימוד, כך שההתקדמות של גוף הידע תלויה בתרומה מצטברת של חברי הקבוצה: ידע קיים הולך ומשתכלל על ידי פרטים המבצעים שינוי קטן לשיטה קיימת, משפרים אותה ומלמדים את זו החדשה לשאר הפרטים. במסגרת המחקר, בחנו המדענים כ-270 דגים בתנאי מעבדה וחילקו אותם לשלוש קבוצות במשימת שיחור מזון. המשימה הבסיסית דרשה מהדגים ללמוד כי באקווריום ישנם שני מקורות מזון, האחד עשיר יותר מהשני בתולעים (הדגים הצופים יכלו לראות כמה תולעים יוצאות מהמתקן). הדגים שהראו העדפה למקור המזון העשיר לאחר מכן צפו בקבוצת דגים אחרת מבצעת את אותה משימה, אולם אצל דגים אלו, מקורות המזון הוחלפו כך שמקור המזון שהיה מוכר לדגים הצופים כעשיר כעת תיגמל בכמות גדולה או קטנה יותר. בשלב הבא, הדגים הצופים הוכנסו לאקוורים ונדרשו שוב לבצע בחירה בין שני מקורות המזון. בניסוי הביקורת שני מקורות המזון תיגמלו באותה כמות, כך שהבחירה בהם היא לחלוטין שרירותי. אם הדגים הצופים רק מחקים את הדגים בתוך האקווריום, הרי שהם יראו את אותו דפוס העדפה בין שני מקורות המזון (הסתברות של 50:50). החוקרים מדווחים כי 75 אחוזים מהדגים הצופים הראו העדפה למקור המזון אותו בחרו הדגים של השלב השני, דהיינו הם בחרו את מקור המזון המתגמל ביותר על סמך השוואה בין זכרון מהתגמול שהם עצמם חוו לבין מאפייני התגמול של הדגים בהם הם צפו. עד כה אף מין אחר, להוציא בני-אדם, לא הצליח במשימה שכזו.

Kendal JR et al. 2009. Nine-spined sticklebacks deploy a hill-climbing social learning strategy. Behavioral Ecology. 20 (2): 238-244

נחש הגדות (Erpeton tentaculatus) הוא נחש מים מתוקים קטן מדרום מזרח אסיה. מחקר חדש מראה כי הנחש הזה פיתח שיטה ייחודית לטרוף דגים. הוא מבהיל אותו כך שנתיב המנוסה שלו יהיה הישר לתוך לועו הפעור במקום הרחק מאזור הסכנה. הדבר היפה ביותר, הוא שאדון גדות יודע כבר מראש מה יהי בדיוק נתיב הבריחה של הדג, כך שהוא מזיז את עצמו בדיוק לנקודה בה הדג יהיה והוא ממתין לו שם. נחש הגדות שוחה כך שגופו אנך לזה של טרפו ואז הוא מסובב את ראשו כך שהוא יוצר צורה דומה לאות J. הוא נשאר בתנוחה זו ללא תזוזה עד שדג מגיע קרוב אליו. אז מר גדות מבהיל אותו על ידי יצירת רעש חזק וזה מגיב בבריחה ממה שמולו – אולם זה הגוף של הנחש ולא ראשו, כך שנתיב המילוט למעשה זורק אותו הישר לפיו של הנחש. חשוב לזכור שמדובר בפעולות המתבצעות במהירויות מסחררות: נחש הגדות מזיז מבהיל את הדגיג וזה מגיב עוד יותר מהר ממנו במנוסה. כל הסיפור מסתיים אחרי 29 מילישניות בלבד! יותר מדי מהר לעין האנושית. זו דוגמא מאלפת לאופם בו מין אחד מנצל מאפייני התנהגות של מין אחר: שמונים אחוזים מהדגים הקטנים הגיבו ברפלקס וצנחו ישירות ללסתו הפעורה של אדון דג גדול ואילו היתר הגיבו באופן אחר ואת אלו הוא לא הצליח לתפוס.

Katania KC. 2009. Tentacled snakes turn C-starts to their advantage and predict future prey behavior. PNAS. 10.1073/pnas.0905183106

עורבים מעדיפים להביט מערבה

והנה ידיעה שתשמח את ג'ק וויט: בית המשפט בגרמניה פסק נגד ראפידשר בתביעה על הפרת זכויות יוצרים וחייב את החברה לשלם קנס של כשלושים מיליון דולר. הסיפור עדין רחוק מלהסתיים אבל כולי תקווה שהחברה תוכל לעמוד בנזק הכלכלי הזה, כי אם הם יסגרו זו תהיה מכה אנושה למפעל ההורדות של עוזה. ודרך אגב, אני דווקא מאד מרוצה מהעמדה האנטי-טכנולוגית והחזון האנלוגי של האדון וויט. וטרנט רזנור רכיכה חסרת עמוד-שדרה הנסה עם הזנב בין-רגליה חזרה לטוויטר, בדיוק כמו המוזיקה שלו.

וכפי שהבטחתי בפוסט האחרון, להלן תחילתו של מהלך ארוך מאד של חדשות ביולוגיה:

צוות מיוחד של מדענים קנדים התכנס לחקור את מידת האמון של הציבור הרחב במדע בכלל ובעולם הרפואה בפרט. במאמר המופיע בכתב העת Nature Biotechnology טוען הצוות כי הציבור מאמין פחות ופחות לממצאים מדעים, בעיקר אלו הנוגעים לגנטיקה ותעשית הביוטכנולוגיה. במאמר טוענים החוקרים כי הגורם העיקרי להדרדרות אמון הציבור הוא העובדה שבכדי להבין את החידוש שבממצאים ומחקרים חדשים נדרשת רמת ידע הנשגבת מחלקים נרחבים ביותר של האוכלוסיה. הטכנולוגיה של היום פשוט מורכבת מדי להדיוטות. במאמר הצוות גם שוטח שמונה דרכים בהן ניתן לגשר על הפער הזה שבין השיח הגבוה והמנותק של המעבדה לזה הציבורי. חלק מההמלצות שלהם נאיביות להחריד, בעיקר כאשר הם ממליצים לשנות את האקלים האקדמי במטרה להוריד את הלחץ לפרסם הרבה ומהר. כמו כן הם מתעלמים מהעובדה שהמחקר המודרני הוא כל כך ממוקד מטרה שא-פריורי החוקרים לא מסוגלים לראות את התמונה הרחבה והם חוגגים הישגים כל כך קטנים שרק בעלי השכלה אקדמית נרחבת בתחום מסוגלים להעריך. עד שעולם האקדמיה לא ישתנה ויחדל מלייצר טכנולוגיה ויחזור לייצר מדע המצב לא ישתנה, אנשים ימשיכו לצרוך תמונה מעוותת של מהו מדע, מהי ביולוגיה ומהי רפואה וכשיתברר להם שהם לא מבינים כלום, הם – כמו תמיד – יחזרו חזרה לזרועותיה המחבקות והחמימות של הדת הפשוטה.

Bubela T et al. 2009. Science communication reconsidered. Nature Biotechnology. 27 (6): 514-518

צוות חוקרים ברזילאי-ספרדי טוען כי המוח האנושי מסוגל לזהות הבעות פנים המציינות הפתעה ושמחה מהר יותר מאלו המציינות פחד או עצב. נקודת האיזון בין מהירות ביצוע החלטה לבין רמת הדיוק שלה היא סוגיה אשר רק לאחרונה מתחילה להחקר ברצינות הראויה. חוקרי ראיה וקוגניציה יודעים היטב כי בני-אדם מסוגלים לזהות הבעה תוך עשירית שניה, אולם מידת הדיוק של הזיהוי הינה סוגיה לא ברורה דיו. המחקר החדש מראה כי אכן יש טרייד-אוף בין מהירות לבין דיוק וכי המוח האנושי מדויק יותר בקבלת החלטות מהירות עבור הבעות מסוימות בלבד. בחוקרים בדקו את מהירות התגובה ורמת הדיוק שלה בקרב שמונים נבדקים צעירים. במאמר המתפרסם בכתב העת Laterality מדווחים החוקרים כי צידו הימני של המוח מהיר יותר מזה השמאלי בעיבוד המידע הויזואלי של הבעות פנים. לחוקרים אין כיום הסבר מלא לחלוקת התפקידים הזו בין שני חלקי המוח.

Torro-Alves N et al. 2009. Patterns of brain asymmetry in the perception of positive and negative facial expressions. Laterality: Asymmetries of Body, Brain and Cognition. 14: 256-272

התפקוד הקוגניטיבי של אוטיסטים הינו אחת מהתופעות המסקרנות ביותר, לפחות עבורי, לבטח בכל הקשור לאבולוציה של קוגניציה. מחקר קנדי-אמריקאי חדש מראה כי נבדקים אוטיסטים מהירים עד ארבעים אחוזים מנבדקים בריאים במשימות הדורשות פתרון בעיות. כל הנבדקים עברו סדרת מבחנים הנקראת RSPM שמטרתה לבחון את כושרו של הנבדק לייצר השערות, לפתור בעיות וללמוד מנסיון. החוקרים מדווחים כי אוטיסטים ולא-אוטיסטים הגיעו לאותה רמת דיוק אולם האוטיסטים עשו זאת באופן מהיר בהרבה. החוקרים עקבו במקביל אחר הפעילות של אזורי מוח מסוימים (בעזרת הדמאת MRI) ומכך הם למדו כי אוטיסטים עושים שימוש באזורי מוח המטפלים במידע חישתי. מידע רב קיים כבר אודות יכולתם של אוטיסטים לנצל מידע חישתי באופן ישיר ולא באופן מעובד כמו בני-אדם רגילים. השאלה המעניינת מבחינה אבולוציונית היא מדוע, אם פתרון המשימה הינו מדויק באותה רמה אך מהיר יותר, נמנעת באופן נורמלי הגישה של בני-אדם למידע חישתי בעוד שהמסלולים העצביים הייעודיים לכך עדיין קיימים ופעילים?

Soulières I et al. 2009. Enhanced visual processing contributes to matrix reasoning in autism. Human Brain Mapping. 10.1002/hbm.20831

גם בגילה המופלג עוזה רוצה לצאת לחופשי

לטוב ולרע, בני אדם הם יצורים מורכבים. הבעיה היא שלמרות היותנו כאלו, אנחנו מסוגלים להבין דברים אודות העולם רק בצורה מאד לא מורכבת. ככה זה במדע וככה זה גם ביומיום. בכדי לגבש ולנקוט עמדה ובכדי להיות מסוגל לייצר פעולה קונקרטית בעולם, הרוב המוחץ של האנושות זקוק לשחור-ולבן. אפור זה לא טוב, זה מבלבל. כך, אדם נשפט לפי פעולה בודדת אחת שעשה בחייו, לרוב זו האחרונה ביותר. וזה מביא אותנו למותו של מייקל ג'קסון. רפרוף זריז במצולות הטוקבקים ומסדרונות הטרולים שנערמו להם במהירות שיא על גבי הידיעות אודות מותו של ג'קסון הן עדות נפלאה לנקודה הנ"ל. קשה לאנשים לעכל את העובדה שאדם שעשה מעשה לא מוסרי הוא אותו אחד שיצר בעברו מוזיקה שסחפה אחריה תרבות שלמה והביאה הנאה ושמחה למיליוני אנשים. בכל ג'קסון מצטרף לשרשרת ארוכה (וכזו שלעולם לא תגדע) של אמנים כמו פיל ספקטור (הרוצח המורשע הטרי), שטוקהאוזן (שאחרי התבטאויותיו אודות 9/11 לעולם ישאר בזכרון האמריקאי כמוקצה), אייק טרנר (החובט ברקמות רכות) ווגנר (באולמות הקונצרטים המקומיים). לאנשים נוח לגבש דעה מוצקה אודות אדם ספציפי על סמך אירוע מכונן אחד ויחיד, תוך התעלמות מכוונת משאר פועלו. בעולם המונוכרומטי יש רק מקרי קיצון: או שאתה שגרירו של גן עדן או שאתה צאצא הפיגולים של השטן. אז כן, מייקל ג'קסון פסול מלשבת במועצה לשלום הילד וכנראה שגם באוניצף יוותרו על תרומתו, אבל בעולם המוזיקה הוא עדיין מלך. אני מבין לחלוטין את הנטיה האנושית למדוד הכל דרך פריזמה אחת ויחידה – אני פשוט מצר עליה. בסרט המעולה The fog of war, שואל הבמאי ארול מוריס את גיבורו, בוב מקנמרה, מהו לפי דעתו רוע מוחלט. התשובה, שהיא כנראה פסגת הסרט היא "the complete lack of empathy". היות ומצב כזה הינו כמעט בלתי אפשרי בקרב אנשים בריאים בנפשם או בימים כתיקונם, אנחנו מקבלים חיות אדם עם כשרון מוזיקלי נדיר, בהמות דורסניות שמקולמוסם נובעים סיפורים מרטיטים, רוצחים, פסיכופתים, סוציופתים, פושעים וסתם חרא של בני –אדם שבאיזו פינה נידחת במאפלית ה-mind שלהם רובת לו כשרון כה גדול ומפעים שאי-אפשר להתעלם ממנו. בעצם אפשר, אבל זו כבר בחירה ונקיטת עמדה שיפוטית ולא אמירה ביקורתית אודות האמנות.

השבוע חזרתי משבוע ברומא ולכן לא הספקתי לתחזק את הממלכה של עוזה. רק אוכל לספר בקצרה שמצב המוזיקה עגום מאי-פעם וכי בפוסטים הבאים תקבלו בעיקר חדשות מדע. וזה בכל זאת, בתור תופין למזרח תיכון חדש לאנונימי: פוסט-רוק ממצרים. לא איכותי או משהו, אבל היישר מקהיר.