ארנולד דרייבלאט הוא איש אשכולות במובן הקלאסי של המילה. הוא יוצר בכל כך הרבה תחומים שקשה לעקוב אחר התפוקה שלו. לעניננו עכשיו, הוא אמן מיצג ומוזיקאי. כבר שנים ארוכות שהוא מסתובב עם פרויקט שנקרא חדר הקריאה, המבוסס על ספר המתעד את כל המי ומי במזרח ומרכז אירופה ב-1933, שמות, משלח יד ופיקנטריה. בפרויקט כמה וכמה קריינים קוראים מתוך הטקסט הזה. מיותר לציין את התפקיד שלקחו היהודים בהיסטוריה האינטלקטואלית המתועדת שם. עכשיו לקח דרייבלאט את הפרויקט והקליט אותו בלייבל שהוא ביתו, צדיק (מי עוד יוציא אלבום כזה אם לא זורן?).
Arnold Dreyblatt - Who's Who in Central and East Europe (Tzadik, 11-2010)
כשצחנת הבאושים לבית ווסט עדיין מהדהדת באוזניי והרקבון והרפיסות שנצרבו על רשתותי למקרא ההתמוגגות האורגזמית הקולקטיבית מאסופת התווים הדלוחה שהיא האלבום החדש של ק"ו הגיע חבל ההצלה הזה. הצמד האירי הזה עושה מה שנניתןלכנותו דום היפ-הופ. מפוחית פה, ביטים שמושכים מטה-מטה, מילים שלא סולחות ואויירה אפלולית כמו דמדומים ביום נובמבר מושלג על שפת הים הצפוני. האלבום הזה כל כך טוב שהוא מיד הזכיר לי את יצירת המופת ואחד מאלבומי החיפחופ הגדולים ביותר באוזני, אלבום הבכורה של Power struggle.
Melodica deathship - Doom your cities doom your towns (Self released, 10-07-2010)
Ô paon הוא שם הבמה של ז'נבייב קסטרה מקבק. המרחבים המושלגים והיערות הקפואים היוו שהראה ברורה למחול המכשפות הפגאני הזה. תיירי אמאר המופלא מהקולקטיב הבלתי נדלה של GSY!BE אחראי על ההפקה וההקלטה שנשמשכה שלוש שנים. החמימות שמשרה האלבום הזה מתעתעת כמו התופינים הטורקיים של מלכת הקרח מנרניה אבל איזה תגמול! יופי טופי של מוזיקה.
Ô paon - Courses (Self released, 07/09/2010) http://www.opaon.ca/
פיסת פופטרוניקה דביקה וחמימה שלוקחת עצמה יותר מדי ברצינות (ערום מרומז נחשב בחוגים מסוימים לערובה לאינטלקט חסר פשרות), אבל שיר זאתי להיות יוצא מוצלחת.
The good natured - Be my animal (2010) www.myspace.com/thegoodnatured
קצת גאראג' בחורות שבדיות לגבינים ולא מתוחכם, אבל היי, ממתי גאראז' זה מתוחכם?
Those dancing days – Fuckarias (2010) www.myspace.com/thosedancingdays
האדון לינץ' מתעסק במוזיקה כבר עשורים לא מעטים אולם רק לאחרונה הביא את עצמו גופו לקדמת הבמה. בשנה שעברה היה זה הפרויקט רווי הבעיות עם דיינג'ר מאוס וספרקלהורס והנה הוא עכשיו חופשי נטו. סינגל ראשון, צד א' מחורבן ברמות לא נעימות (כמו שיר של קניה ווסט) והצד השני מספק מזור לאוזנים שסבלו זה עתה עם נוסחא בדוקה של האדון לאון: תחליפו את ג'ולי קרוז, תעדכנו מוזיקלית שני עשורים קדימה והא לכם השיר הזה
David Lynch – I know (2010)
השיר הזה הפך הרכב פאנק/חיפחופ בינוני עד הזעת יתר לשלאגר עדכני הודות להוק דביק יותר מליחה של אלפקה ומילים משעשעות לעיתים (תודה לאלון)
Torpedo boyz - Ich bin Ausländer (Leider zum Glück) (2010) www.myspace.com/torpedoboyz
ריק טומלינסון הוא אשף גיטרה בריטי שבתחילת השנה שחרר אלבום אינסטרומנטלי תחת שם הבמבה קולם של שבעת הרעמים. האזנה לאלבום כולו עלולה להיות חוויה לא קלה, במיוחד לאלו מאיתנו נעדרי הנטיה להעריך טכניקה נטו. יחד עם זאת, הקטע הזה הוא מופת של פיסכדליה אוריינטלית. מזיכר מאד את העבודה של רון בונקר (המשובח בפני עצמו) עם טווסי החצות. אולי רדושנסקי צריך לפנות לטומלינסון ולקחת את הפרויקט שלו אל מחות לגבולות כנען?
Voice of the seven thunders - The burning mountain (2010)