קונצ'רטו לקונסטנטין מחזירים לרוק את סקרוטומו האבוד: סופר גרופ אירי שנותן בראש בלי לוותר ולו ורגע על מלודיה והגשת שיר, מעין מטאל נטול מטאל. נגנים מצוינים ועם שיר כמו מינסק אי אפשר לטעות. הרוק הכי טוב ששמעתי זה ירחים רבים (חוץ מגיישהנו, כמובן, אבל דני נעלב משום מה) ורף הציפיות מזנק השמיימה לקראת אלבום בכורה השנה. לצערי זה הדבר היחידי מאז הפוסט האחרון ששווה בכלל אזכור. עצוב, עצוב...
מבצע הרחבת אופקים: פסטיבל קונטמפו נראה כאירוע המוזיקלי המרשים ביותר שהעיר ראתה אז גשו לבדוק את האתר וכל הטוב שמתפוצץ בו (חברנו יאיר עציוני אפילו מופיע שם). אותי תמצאו ברומיטלי, בריו, לומברדי וב-neue vocalsolisten stuttgart. זו באמת הזדמנות נדירה עבור רובכם להתוודע למוזיקה קלאסית מודרנית מהשורה הראשונה - הן מבחינת קליבר המלחינים והן מבחינת איכות המבצעים.
השנה חוגגים מאתיים שנה להולדתו של דארווין ו-150 שנה לפרסום מוצא המינים. מעטים מאד יודעים כי השנה גם חוגגים מאתיים שנה למותו של ז'אן בפטיסט למארק. למארק היה ביולוג צרפתי גאון מאין כמוהו אשר יחד עם סבו של דארווין, ארסמוס דארווין, היו הראשונים להציע תיאוריות אבולוציוניות, דהיינו תיאוריות הרואות שינוי מתמשך בין המינים. למארק העמיד את תיאורית האבולוציה שלו על רעיון ותיק של הורשה של תכונות נרכשות. עם המהפכה הגנטית וגילוים מחדש של חוקי מנדל בתחילת המאה העשרים הפך למארק ללעג ולקלס ועצם המחשבה על הסברים הכרוכים בהורשה של תכונות נרכשות שלחה את החוקר האומלל שהעז לחשוב אחרת לגלות אקדמית וחורף קר וארוך על מדפי האוניברסיטה. שנים חלפו, הפרדיגמה הקשוחה של קריק התגלתה כבלבולי ביצים וכאשר חוקרים אמריקאים הבינו שלאחר עשרות מיליארדי דולרים שהושקעו במחקר גנטי לא הובילו למציאת תרופה לסרטן, החלו כמה מהם לחטוא באפיגנטיקה. מה זה? אפיגנטיקה? מנגנון הורשה שאינו גנטי? לא יתכן, הרי הכל בגנים. קשקשת היסטרית. לא הכל בגנים, לא היה ולא יהיה. אם אתם רוצים ללמוד עוד עשו לעצמכם טובה גדולה ורכשו לעצמכם עותק של התרגום החדש של ספרן של יבלונקה ולם "אבולוציה בארבעה ממדים". עד אז, הנה עוד פיסת הוכחה לכך שלמארק לא טעה ושתיאוריות מדעיות רצוי שיכתבו באירופה:
חוקרים מאוניברסיטת ראש מדווחים בכתב העת Journal of Neuroscience כי ישנה העברה של תכונות נרכשות, לפחות בכל הנוגע ללמידה בקרב עכברים. החוקרים עבדו עם עכברים צעירים עם פגיעה בכושר הזכרון (הפגיעה היתה יזומה על ידי החוקרים והתבטאה בעיכוב ייצורם של החלבונים Ras-GRF1 ו- Ras-GRF2). העכברים חולקו לשתי קבוצות למשך שבועיים: האחת קיבלה סביבה עתירת גירויים, עתירה באינטראקציות חברתיות ופעילות גופנית זמינה והשניה לא. החוקרים למדו כי עכברי הניסוי הראו תפקודי זכרון משופרים. עד כאן טוב, יפה ולא מחדש כלל ועיקר. בשלב הבא, לאחר כמה חודשים אותם עכברים זוגו והעמידו דור צאצאים חדש, אם אותה פגיעה גנטית. והנה, הפלא ופלא, הצאצאים לא הראו שמץ מהפגיעה בכושר הזכרון שאפיינה את הוריהם וזאת למרות שדור הצאצאים לא נחשף כלל לסיבה עתירת גירויים. בכדי לוודא שאכן מדובר בהשפעה הנובעת מהיסטורית הגידול של האם, חלק מדור הצאצאים גודל על ידי אמהות חורגות וגם הם הראו את אותו שיפור בכושר הזכרון.
למה בעצם הדוגמה שלטה במשך המאה העשרים? הסיבה העיקרית היא מנטליות קפיטליסטית אמריקאית: אם הכל בגנים אז אתה מה שאתה וזהו: או ווינר או לוזר ולא משנה מה תעשה שום דבר לא ישתנה. מאותה סיבה יצאו גדודי אמריקאים למצוא סיבות גנטיות למחלות ואת הגן לאלימות/הומוסקסואליות/גאונות/דתיות (מחק את המיותר או הוסף את המיותר), כי ככה יותר קל לחשוב על אנשים או על חולים, בקטגוריות גנטיות דטרמיניסטיות קטנות וקטנוניות. אם למארק צודק, הרי שעל ידי שינוי סביבתי, בעיקר במהלך תקופת ההתפתחות של האורגניזם, ניתן לשנות גם את המופע הסופי של החיה. זה אומר שחינוך יכול להפוך עני בפוטנציה גנטית לראש ממשלה. זה לא מקובל ב"חלום" האמריקאי: מי שצריך להשאר בפרוג'קטס או בטריילר פארק ישאר שם ורק המיועדים יזכו להגיע לנחלה.
Arai JA et al. 2009. Transgenerational rescue of a genetic defect in long-term potentiation and memory formation by juvenile enrichment. Journal of Neuroscience. 29 (5): 1496-1502
אחרי שיצאה בפוסט שעבר לעזרת מלאכת החיזור והפרו ורבו של קוראיה, שבה עוזה לתת טיפים נוספים בסוגיה מדעית הרת גורל זו. מחקר חדש מהרפובליקה העממית של ברקלי מראה שלאנשים מרקע סוציואקונומי גבוה יש שפת גוף שונה מזו של אנשים מרקע סוציואקונומי נמוך. אתם כמובן מופתעים, משתאים ומשתוממים ברגע זה. נאלמתם דום בפני הממצא המדעי האימתני הזה שהצריך מוחות חריפים וחדים כתער (שלא לדבר על מימון ציבורי כבד) בכדי להגיע למסקנה המפתיעה הזו. לרגע אתם חוששים שמא לא תוכלו להבין כיצד מסקנה מפתיעה זו הגיחה למוחם הקודח של גאוני ברקלי, אבל אל חשש, עוזה פה בכדי לספק מורה נבוכים. צמד החוקרים המבריק תיעד בוידאו נבדקים במהלך פגישות של כמאה סטודנטים אחד-על-אחד זה עם רעהו (כל הנבדקים היו זרים זה לזה). החוקרים ביקשו לתעד מה שנקרא בעגה המקצועית התנהגויות ניתוק-מגע (כמו התעסקות בחפצים שונים או בשיער וחלקי גוף אחרים או שרבוט על פיסת נייר) אל מול התנהגויות חותרות-מגע (כמו יצירת קשר עין, צחוק, הנהון ראש וכד'). באופן שנוגד כל הגיון ונסיון חיים, נבדקים שהוריהם מבוססים (חשוב לזכור כי תשעים אחוזים מהניסויים בפסיכולוגיה מבוססים על התנהגותם של סטודנטים צעירים מאד, חומר גלם זול וזמין לחוקרים העזים. מיותר לציין כי לרוב מדובר בלבנים אמידים פלוס) הפגינו יותר התנהגויות ניתוק-מגע מעמיתיהם הצאצאים למשפחות פחות מבוססות. ומה ההסבר של גדולי התורה: סטודנטים מרקע מבוסס נוטים להיות יותר עצמאיים מאחרים (מה ההורים שלהם חושבים על מידת העצמאות שלהם?). מובן מאליו כי החוקרים לא מפרטים את סוגי האינטראקציות (לבן מול שחור, לבן מול אסיאתי וכד') ונותנים רק פירוט כולל של כל המפגשים. יצא לי להגיד כבר שאמריקאים הם אסופת רופסי-שכל, בעיקר אלו באוניברסיטאות יוקרה (מישהו אמר מארק האוזר או סטיבן פינקר ולא קיבל?).
Kraus MW, Keltner D. 2009. Signs of socioeconomic status: A thin-slicing approach. Psychological Science. 20 (1): 99-106
