Call me when the miracle reduces to coincidence

יותר מדי מלל לאחרונה.

מה היה קורה עם 2009 אלמלא סקוטלנד? זוללי ההאגיס מצילים את השנה חודש אחר חודש והנה עוד דוגמא:

האמת היא, שעם כל הכבוד לסקוטלנד, בינתיים האלבום הטוב ביותר של 2009 באוזניי מגיע דווקא משבדיה.

ובגלל שאתם צריכים להכיר את אוטפ טוב יותר אז הנה עוד אחד:

סטנלי קורן הוא מה שנקרא מדען מחמד. הוא פסיכולוג שעוסק בכמה תחומים, אך את תהילתו רכש ממחקר אודות כלבים. הוא כתב ספרי הנחיה, ספרי ילדים וקיבל אפילו תוכנית טלביזיה. סלב של ממש. מדען הוא הרבה פחות. אמנם יש לו כ-270 פרסומים אך רק חלק קטן מהם הוא על כלבים (ומחקרים אלו התפרסמו בכתבי עת זניחים). הנה הכותרת הראשית של דף הבית שלו:

“Science may never comprehend the full extent of what dogs know about language, problem solving, the past, the future, God, time or philosophy. In the end, we must content ourselves with the fact that dogs know enough to be dogs -- which is all that is really required of them”.

לאחרונה זכה קורן לעוד הרבה יחס תקשורתי. הרצאה שהוא נתן בכנס השנתי של איגוד הפסיכולוגים האמריקאי הפכה פתאום ל"מחקר" והנתונים הרכים (בעלי כלבים שבאים ומספרים לו סיפורים) הפכו לעובדות. קורן פשוט אגד מיני נתונים כרך אותם בספר וטען כי כלבים חכמים יותר מאיינשטיין. אני מאד אוהב כלבים. למעשה אני אוהב את הכלב המכוער והמטומטם ביותר שניתן להעלות על הדעת יותר מחוקרי מחמד דרגה ז', אבל עם כל הכבוד לכלבים, גאוני הדור הם לא. במחי יד הפך קורן מאמץ מחקרי של שישים שנה לאבק בקביעה הפשטנית והמוטעית שלו שלכלבים יכולת מנטלית של תינוק בן שנתיים וחצי, כשההצדקה האבולוציונית לכך היא שזהו מין שנמצא בסמיכות לבני-אדם. אולי לא נכחתי בשיעור שבו הסבירו כיצד נגיף האינטליגנציה מדביק ועובר בין מינים. אולי לא הייתי בהרצאה שבה הראו יחס ישיר בין שהייה לצד מין מפותח ממך לבין פיתוח היכולת האינטקלטואלית שלך עצמך (אה – כי אין כזה דבר!). גם לא ידעתי שיש שלושה סוגים שונים של אינטיליגנציית כלבים, לתומי חשבתי שאינטיליגנציה היא מקשה אחת. כנראה שקורן חושב שכולם מטומטמים (ולאור הצלחתו המסחררת כנראה שיש מידה לא מבוטלת של אמת בהנחה זו) והוא פשוט ממציא סוג של מדע להמונים, מדע בו ריגורוזיה מדעית אינה בנמצא והפרשנות מותאמת לדרישת הקהל. אבל גם במדע הזה יש מידה רבה של האנשה: כמו האאוגנטיקה, גם קורן נותן בכלבים אותות ומופתים ומדרג אותם לפי רמת האינטליגנציה שלהם: הארי הנשגב (סליחה, הבורדר קולי) הוא החכם ביותר וכן הלאה... האם לסוג התקשורת הזו עם הציבור מכוון נשיא האוניברסיטה העברית? כי אם כן, אני מעדיף שאף מדען לא ידבר איתי לעולם.

ולקינוח, הסינגל החדש של ביפי קלירו. השיר מעולה אבל ההיסטוריה מלמדת שהסינגל שהם מוציאים הוא היחיד הטוב באלבום. אני מקווה להתבדות.

גם פרו טולס זה סוג של חומרים אסורים

בהיסטוריה הארוכה של האתלטיקה הקלה יש רק שיא פנומנלי אחד אשר בדיעבד ניתן לקבוע בוודאות כי היה כשר: ה-8.90 המפתיע של בוב בימון. כל שאר השיאים, החל מהמתקפה של הגוש הסובייטי דרך פלו ג'ו ובן ג'ונסון ועד פרץ השיאים הסיני הקצרצר (יום יבוא ואנשים גם ילמדו שהשיא של מייקל ג'ונסון ב-200 היה מצוץ מהמזרק) מזמן נדחקו לפינת המוקצים מחמת מיאוס’ – גם אם רובם לא נמחקו מהספרים. בדיוק לפני שנה כבר כתבתי כמה תופעת בולט אינה רלבנטית למין האנושי והיום רק אומר בצער כמה עצוב היה לראות אמש את פרנקי פרדריקס – אולי אחרון האתלטים הנקיים ובוודאות האחרון שישמש כשגריר אמיתי וכנה של המקצוע – נותן את תחזיתו במסיבת עיתונאים שקדמה לגמר. לאנשים כבר לא אכפת היום אם התוצאה הושגה בדרכים לא חוקיות – מבחינתם זה פשוט מקרה של מיקור חוץ של היכולת האנושית לאיזשהו חייזר, הכל בשם השעשוע ותרבות הצריכה. אין יום טוב יותר מלהתגעגע בו לשמות כמו ג'סי אוונס, אמיל זטופק, בוב היינס, סבסטיאן קו, ג'קי ג'וינר קרסי, דן אובריאן, או אדווין מוזס.

השיר הבא מוקדש לבולט ובכלל לכל האתלטים המקצוענים הפועלים כיום באשר הם:

הקלישאה שלבנים לא מסוגלים להבחין בין אסיאתים ושאסיאתים חושבים שכל הלבנים נראים אותו דבר עשויה להיות נכונה בחלקה. מחקר חדש מראה שלעומת אירופאים, נבדקים ממזרח אסיה מתקשים להבדיל בין פרצוף מופתע לבין פרצוף מפחיד או בין הבעת גועל לבין הבעת כעס. החוקרים טוענים כי הגורם לכך הוא הבדל באופן בו הנבדקים משני האזורים סורקים ויזואלית את הפרצוף עליו הם מסתכלים: האירופאים הלבנים סוקרים את הפרצוף כולו ומתמקדים בעיניים ובפה במידה שווה ואילו האסיאתים מתמקדים בעיניים בלבד. אי לכך, הבעות אשר נבדלות זו מזו בעיקר במצב העיניים נעלמות מעיניהם של נבדקים ממזרח אסיה. צוות חוקרים מאוניברסיטת גלזגו ערך ניסוי קטן (26 נבדקים בסה"כ) בו נבדקים התבקשו לקטלג תמונות של פרצופים שהוצגו בפניהם לכמה קטגוריות כלליות של רגשות. התמונות נבחרו לייצג את הרגש הנבחן על סמך סטנדרטיזציה העושה סוג של אידיאליזציה פיזיונומית. החוקרים התמקדו בתנועות העין של הנבדקים ובאחוז השגיאות שלהם בזיהוי ההבעה המוצגת. החוקרים מדווחים כי האסיאתים ביצעו הרבה יותר שגיאות מהנבדקים הלבנים וכי עיניהם התמקדו בעיקר בעיני הפרצוף המוצג. בכדי לעבות את הטיעון שלהם החוקרים בדקו גם את סוגי האמוטיקונים הפוצים בשימוש בשתי התרבויות והראו כי האסיאתים משתמשים בסמלים שונים לחלוטין מאלו בהם אנו משתמשים ואלו משקפים את מצב העיניים המתאים לרגש המתואר.

Jack RE et al. 2009. Cultural confusions show that facial expressions are not universal. Current Biology. 10.1016/j.cub.2009.07.051

מחקר חדש מראה כי הליכה על שתיים באה מלמעלה ולא מלמטה: אבותינו שוכני העצים הם אלו שהתחיל להזדקר ולא אבותינו שהידסו על הקרקע. למסקנה זו הגיעו חוקרים מאוניברסיטת דיוק לאחר שבחנו את עצמות פרק כף-היד של מספר מיני פרימאטים. החוקרים טוענים גם כי הליכת אגרופים הופיעה פעמיים במהלך האבולוציה וכי על פי שני מאפיינים של קריטריון זה ניתן לקבוע שגורילות נבדלות משימפנזים ובונובואים. היות ומאפייני הליכת האגרופים של שלושת המינים הללו החוקרים משערים כי ההבדל נעוץ בעובדה שהגורילות מבלות את זמנן על הקרקע בעוד ששימפנזים ובונובואים מבלים הרבה זמן על העצים.

Kivell TL, Schmitt D. 2009. Independent evolution of knuckle-walking in African apes shows that humans did not evolve from a knuckle-walking ancestor. PNAS. 10.1073/pnas.0901280106