Friday, 4 June 2010

אפשר גם להבריח את אהוד


אכן מתחזקת לה התחושה שהשנה הזו עולה אי אלו מנים על קודמותיה מבחינת איכויות מוזיקליות. חוק נוסף בסולם העדין האמור להושיע אוזניים שנערלו זה מכבר מגיע בדמות הפופ החשמלי והאקספרימנטלי של גראסקאט. הצמד הבריטי לא עושה מאמצים ניכרים להסתיר את השורשים האינטלקטואלים שלו (אחד מהם הוא מלחין עסוק לקולנוע וטלביזיה) ורשימת ההשפעות שלהם היתה מחניפה לכל מרצה בתפר של גילמן/מקסיקו. לכאורה זהו מתכון בטוח לגוויה היפסטרית נפוחה, אבל המוצר הסופי רחוק שנות אור מפרוזדורים אלו. בעדינות מיומנת וביד אמונה על מינונים מדויקים של נגיעות מופשטות על מלודיות לא צפויות ומובנות מאליהן משייט הצמד באוקיינוס המקשר בין הז'אנרים ביניהם הוא מקשר. תחשבו על הסכין השבדים מינוס המלודרמה והביטים הדומיננטיים או על גרסא פופית יותר של מטמוס והכל בהשפעה ברורה הן של רוברט וואייט והן של מת'יו הרברט.



ועכשיו, אם תקחו את כל הנאמר לעיל אבל תעטפו בסוודר תכלת ותושיבו מול הפסנתר של ברט בקרק תקבלו את Hjaltalín האיסלנדים. אחרי הצונאמי המוזיקלי האדיר של הניינטיז שיצא מהמדינה צמוקת האוכלוסין הזו אני לא נתקלתי באלבום איסלנדי שהצליח לשמח אותי כמו השני והחדש של ההרכב הזה. סאנשיין פופ שעבר שלושה זיקוקים בכדי לנקות ממנו מניירות ושבלונות נדושות וליצור מוזיקה סוחפת של ממש, בדגש על עיבוד עשיר וסוחף, במיטב המסורת של בקרק ונערי החוף, רק בלי סכרין והוליווד, רק מלודרמה צוננת שמתפרצת מדי פעם ורושפת לבה. ככה בדיוק עושים מוזיקה קלה בלי להתחנף ובלי העליב את האינטליגנציה. הוכחה שמוזיקת קיץ לא מחייבת הפקדה של שתי האונות בטלפיה של ליידי קקה.



חוקר קנדי צעיר תיעד במקרה אימוץ נדיר בקרב סנאי אדום. סנאים ידועים בתור חיה סוליטרית מאד שחיי חברה ממנה והלאה. במקרה זנן, נקבה אימצה לחיקה גורונצ'יק שנותר לבדו בקן לאחר שאמו כנראה נזללה על ידי מישהו גדול ממנה. תופעה חריגה זו גרמה לחוקר הצעיר לבדוק את ארכיון פרויקט המחקר אודות הסנאים האדומים ביוקון והוא גילה עוד ארבעה מקרים דומים שתועדו בעשרים השנים האחרונות. בכל המקרים הסתבר שהסנאי המאומץ היה קשור גנטית לאמו המאמצת, כך שאימוצו הוא למעשה דוגמא נוספת לעקרון המילטון, לפיו אלטרואיזם הוא הרבה יותר אגואיסטי ממה שאנחנו חושבים, וכי תופעה זו מוגבלת רק לבעלי קרבה גנטית מסוימת ומעלה. החוקרים משערים כי האם המאמצת זיהתה את הקרבה הגנטית על סמך מאפייני הקריאות שייצרה אמו הביולוגית בטרם מצאה דרכה לבטנו של טורפה. ההסבר הזה אינו שרירן יתר על המידה, אבל לפחות יש הזדמנות לשים תמונה יפה


Gorrell GC et al. 2010. Adopting kin enhances inclusive fitness in asocial red squirrels. Nature Communications. 10.1038/ncomms1022

Monday, 31 May 2010

The Tatar avatar


נמל המוות הם כנראה הסוד השמור ביותר של עולם האלטרנטיב קאנטרי. בפברואר יצא אלבומם החדש ותכננתי להמתין עד שיהיו קליפים ביו-טיוב או דליפה, אבל המוות שביסוד הלהקה הנחית מהלומה ניצחת ובמרץ ערכה הלהקה את הופעתה האחרונה. כך, הפך הפוסט הזה בצער רב לפוסט-מורטם. הצמד האמריקאי הזה גילם בתוכו שילוב מושלם, יתכן אף חד-פעמי, בין אמריקנה ואלט קאנטרי לרוח אינדי אמיתית, מתוך הבנה אמיתית ושורשית של האלמנטים החשובים והמהותיים של שני צדי המתרס. תשכחו משטנעזים דלוחים כמו קלקסיקו או ווילקו שפשוט נשמעים כמו גרסת מלכודת התיירים לעומת הדבר האמיתי. פוורטו מוורטו לא מנסים לשלב ולמזג בכוח באופן כל כך בוטה וצורם לאוזן; הם הם פשוט השילוב הזה: רגליהם נטועות עמוק ואיתן בממלכת הבוקרים והאלמנטים של ההשפעות השונות שזורים באופן כל כך אורגני בתוך האריג המוזיקלי שם יוצרים, עד כי נדמה שחולצות הפלנל נטבלו כל חייהן במונשיין. נמל המוות טבעו באותם מים עכורים בהם אבדו כבר ריצ'רד ולינדה ת'ומפסון.



בכל אומנות ישנה הסכמה שבשתיקה (או לפחות היתה עד הפוסט-מודרניזם שהפך הכל ללגיטימי) שמותר לעשות הכל, לא משנה כמה אוונגרד ותלוש מכל מוסכמה או פרשנות אסתטית מקובלת, כל עוד יש לך שליטה ברזי המקצוע הבסיסיים. המוזיקה הפופולרית, לבטח זו החשמלית, הינה מקרה מורכב יותר, שכן היא הגיעה אחרי מלחמת העולם השניה (אני לא מדבר על שורשי הרוק וכו') והיא צמחה לתוך עידן טכנולוגי המאפשר לכל זב חוטם מוכה דופמין ליצור מוזיקה ללא כל ידע מוזיקלי. לכן, במוזיקה הפופולרית אין הערכה אמיתית לאמן אומן, ובמקרים רבים אלו עם הכישורים המוזיקליים המפותחים באמת נקראים "מוזיקאים שמוזיקאים אוהבים". אז בכדי לסדר את הפינה לצורך הדיון העכשווי, אטען כי המוזיקה פופולרית אמן יחשב וירטואוז הן בהלחנה והן בביצוע. שוב, אין הדבר אומר בכלל כי רק כאלו יוצרים מוזיקה טובה או מרגשת. למה כל ההקדמה הזו? לכבוד האלבום השני והחדש של סם שלעבי תחת ההרכב ארץ כוש. בשנה שעברה אלבום הבכורה של ההרכב היה אחד מאלבומי השנה של עוזה לאור השילוב הבלתי מתפשר בין מוזיקה מזרחית לבין פרי ג'ז. באלבום החדש שלעבי כבר פולש למחוזות האקספרימנטל המאפיינים את סטייפלטון ו-NWW ועושה זאת בצורה מפעימה. נחזור לסוגיה הקודמת: בתוך הבליל הסמיך מאד של שאטנעז סגנונות ומתיחת גבולות שלעבי מזריק כמה מהמלודיות הערביות היותר יפות ששתקלו בהן בימי חלדכם. אז תעלה לה שאלת תם: כפרה, אם אתה יודע לעשות מוזיקה כל כך יפה למה קיבינימט אתה זורק עליה את כל החרא הזה של רעשים, צפצופים, צוויחות סקסופונים, דיבורים ברקע, דרונים ועוד מריעין בישין? התשובה הקצרה, אחרי האקספוזיציה הארוכה היא בגלל שהוא יכול גם וגם, אז מותר לו. הידיעה האפריורית שאתה מסוגל לייצר בכל רגע נתון מוזיקה שתעצור שור בדישו נותנת סוג מזכך של חופש יצירה וכשנותנים לאנשים מוכשרים חופש, מתקבלים דברים מקסימים כמו האלבום הזה. הנה מה שסם שלעבי יודע לעשות עם עוד (לא מהאלבום)



ברוח דומה נעבור לסוג אחר של אתניות, הפעם בלקנית. הפעם האחרונה בה הצלחתי להנות ממוזיקאי רוסי היתה סרגי קוריוחין. כמה עשרות שנים טובות עברו מאז והנה מגיעים ששה בולגרים מתים שלוקחים את מסתרי הקול הבולגרי וחובטים בהם עם כל הבא ליד: ביטים, גליץ', IDM, אקספרימנטל, ספוקן וורד, אמביינט. מאז HNAS ארחנגלסק לא זכתה ליחס הולם שכזה. אף וודקה-רד בול לא נפגעה במהלך הכנת האלבום הזה, זה בטוח.


ונמשיך עם מותחי גבולות ונחזור למטאל. אחרי המהפכנות של ארברוט הנורבגים והסאונד התפלצתי של Ufomammut האיטלקים שיצאו בחודשים האחרונים, מתפזרת לה באוויר ארומה של שינוי בעולם המטאל, יציאה מהסטגנציה המבאישה של סגידה לטכנוקרטיה זולה ומרדידה. ריכוז המגמה החיובית באויר עולה עם החדש של איש הדת. הרכב האקספרימטאל הזה מגיע מפילדלפיה, ולמרות שהוא עדין לא מחשק בליגה של הגדולים עם הלהקות שהוזכרו לעיל, יש לו הרבה מאד מה להציג עם טריקים בשפע מתחת לשרוול: שילוב של דום, בלאק וסלאדג' איטיים עם הרבה דרונים וכניסות מפתיעות של מקצבים אגרסיביים וניסורי גיטרות. בתזמון נאה האלבום החדש הזה יוצא באותו לייבל של החדש של הסיקרט צ'יפס 3, להקה שממחזרת עצמה עד זרא כבר כעשור ועושה מטאל שאולי אינו מסחרי, אבל הוא בהחלט משעמם (כפי שההופעה בבארבי העידה היטב).


סיימוןסאונד הם הרכב דאונטמפו בריטי צעיר עם הבטחה. עוזה אהבה רק את הקטעים עם השירה, אבל בהחלט יש למה לצפות באלבום הבא


<a href="http://thesimonsound.bandcamp.com/album/reverse-engineering">Tour De Mars by The Simonsound</a>


ולסיום, נגיסון אייטיז פריך של כואב, צמד בריטי חדש ומסוגנן