בטרם תתפוגג לה השנה תוכלו לבוא לשמוע את עוזה מייללת פעמיים בפרהסיה: יום שלישי ה-22.12 בסילון צפון החל מעשר בערב וביום רביעי, ה-30.12 (אותו מקום ואותה השעה) עם סט מיוחד המוקדש כל כולו ללחני 2009.
כמו כן, נא לסמן ביומנים את ה-25.12, ערב מחווה לקארדיקס באוזןבר כשבין נותני הכבוד נמצא את גיישהנו וטווסי החצות.
בשל העדרות ממושכת, הפוסט של היום יהיה קצת בלאגן, בדיוק כמו אופן הכנתו
אוהבים סרטי אימה? הנה מצאתם את המוזיקה המתאימה ביותר. היישר משבדיה מגיע אלינו הללו את השד המתעלה, הרכב אמביינט אפל שבאפלים, פורטל גותי לשדים ורוחות הנעים באיטיות כצללים עם משקולות רגליים.
ואפרופו סרטים: דוני דארקו הוא ללא צל של ספק אחד הסרטים הכי טובים של העשור (בגרסתו המקורית, לא גרסת הבמאי). הבלאגן שנקרא סיפורי סאות'לנד הוא די ההפך שלו וזו הסיבה בעטיה חששתי מהקופסא, אך הסירו חשש מלבכם! הטריילר לא קשור לסרט והאדון קלי מעניק חוויה בלתי נשכחת נוספת. אמנם נעדרת פה המקוריות והתנופה של דוני דארקו אבל לקלי בעליל יש אג'נדה והפעם הוא מקדם אותה היטב על ידי הצמדות לסיפור בסיסי יותר וגבולות ברורים יותר (בין הרבה דברים). איך הסרט הזה יושב על 6.6 ב-IMDB בעודhurt locker מקבל ביקורות משתפכות לא ברור לי לחלוטין.
מחשבה מוזיקלית זריזה לאור האישור בקריאה טרומית של איסור מכירת אלכוהול לאחר תשע בערב (מעבר לקביעה המתבקשת שלרס"ר חיים כץ ויתר אלו שהצביעו בעד אין באמת מוח אלא אסופת גנגליונים תקולים שמצליחים לייצר מספיק דופמין בשביל הפעולות המוטוריות הגסות ביותר בלבד): תקופת הפרוהיבישן בארה"ב של שנות העשרים היא ללא ספק אחד הגורמים המרכזים בעיצובה של המוזיקה הפופולרית. המקומות הלא-חוקיים בהם מכרו גנגסטרים שיכר תובלו גם בהופעות מוזיקליות של ענקי ג'ז ובלעדיהם הג'ז לא היה נראה כמו שהוא. אם גם בארץ ייווצר מצב דומה, נותר רק לקוות שמקומות מחתרתיים יידעו גם להעשיר את החוויה המרדנית במוזיקה עם אופי דומה ובכך להמריץ את זירת מוזיקת השולים בארץ. אולי אז יתנו לי לתקלט ברייקור? אינשאללללללללה!
זה הקטע הטוב ביותר מהחדש של מסיבת סול סלאבית:
השבוע ישבתי לי לתומי באחת ממזללות העיר ולידי שתי נקודות חן מלהגות בשאון. לפתע שמעתי אחת מרכלת באוזני השניה אודות תרנגולת אחרת ומאשימה אותי ב.... נחמדיזם. כן, כן... נחמדיזם. אין לי מושג איזה דוחן הללו רגילות לאכול אבל דיבור כזה הוא ללא ספק סוג של מגעיליזם. אני אכן מקווה ששלושים הוא העשרים החדש כי את העשרים הנוכחי אני די מתעב, אבל הכל בנחמדיזם.
והנה דוגמא מהממת לשימוש בכלים: במשך עשורים ארוכים היו משוכנעים חוקרים כי רק בני אדם עושים שימוש בכלים. כמובן שזה הופר, אולם הבון טון הוא להראות איך פרימאטים עושים זאת ובמקרים שכיחים פחות איך ציפורים עושות כך. מחקר חדש מגלה כי תמנון זעיר בחופי אינדונזיה בונה לעצמו בית בסגנון צב מקליפות קוקוס. הסרט מראה כיצד התמנון החתיך נושא את חצאי הקוקוס ממקום למקום, מתיישב באחד מהם ומכסה עצמו בשני. זו הוכחה מאלפת לכך שהידע ה"מדעי" שלנו אודות מיליוני המינים האחרים שחולקים עימנו את כדור הארץ מוגבל באופן אוטיסטי כמעט אך ורק לדברים עליהם אנו מוכנים לחשוב או לקבל א-פריורית. אין כל סיבה אמיתית להאמין שאין עוד מאות מינים, פשוטים עוד יותר, העושים שימוש בכלים, יש להם תקשורת מפותחת או יכולות קוגניטיביות מרשימות במישורים מסוימים.
והנה סול, רק בגרסתו המקורית, מבית היוצר של נעמי שלטון:
בדרך כלל אין לי חיבה עזה לגליץ', לבטח לא חדש, אבל אז נתקלתי בילדון הפולני העונה לשם פלק
גלקסיה בודדה כנראה רוצים להשאר כאלו, אם להסתמך על הסגפנות המאפיינת את חללם. יחד עם זאת, הם מפצים על כל חסכנות תוכן אינטרנטית במוזיקה שעשויה להשמע כמו פרשנות בריטית למפגש בין תהלוכת הלב השחור לארקייד פייר.
שולי מגיעים אלינו מסן פרנסיסקו והם הולכים על הקו הדק שבין פופ לרוק אבל מהצד הנסיוני שלו.
קיד קואלה לא נח על שמריו והפעם, אולי בהשפעת בוטס ריילי והשת"פ שלו עם טום מורלו מהשנה שעברה, הוא חובר לדיינומיט D ולפליטי Wolfmother ומביא את הרעש שלו לרוק/בלוז.
המיינסטרים טבוע בנו עמוק, כל כך עמוק שהוא מכה שורשים אבולוציוניים. חוקרים יפניים מדווחים כי שימפנז מוחתם בן חמישה חודשים הראה העדפה כבר בגיל זה לצלילים קונסוננטים על פני צלילים דיסוננטים. ממצאים אלו רק הולכים ועשירים את גוף הידע המצביע על כך ששורשי החיבה וההערכה שלנו למוזיקה – גם הם – נעוצים באבותינו המינים האחרים.
Sugimoto T et al. 2010. Preference for consonant music over dissonant music by an infant chimpanzee. Primates. 51 (1): 7-12
אם הגשם לא מגיע לבד (זה נכתב לפני יום ששי הגשום!), המוזיקה תעשה זאת עבורנו (תודה לסבתא של עוזה)