Liberal democratic annihilation doctrine

מאז שפוליפוניק ספרי ייבאו את קונספט החברים באגד למוזיקה הטקסנית קמו להם חקיינים לא מעטים. עצמותיו של גבר מת הם כאלו וזה גם די עובד להם, בעיקר לאור העובדה שהם לא מגבילים את עצמם להרמוניות ווקאליות אלא משלבים בחבילה עוד פעילויות שחביבות על קולקטיבים של מתאבדים המוניים כמו מחיאות כפיים, רקיעות רגליים וצליית תינוקות במדורה. מוזיקה סופר פשוטה, אבל אני משוכנע שהיא הייתה משפרת את מצב הרוח בוויקו אם הם רק היו מצרפים את וינסנט פרייס בתור מנחה לערב.

שבוע אחר שבוע מטאל לפנים? הכצעקתה? באלבומם הרביעי אוטפ מביאים אותה בנו-מטאל מרדני שמשקיע הרבה יותר בתוכן מוזיקלי ומילולי מאשר בהפקה ובכך מבדילים עצמם משאר אסופת הפרחחים בסוגה זו. אם נוסיף לכך את העובדה שיש להם סולנית אימתנית (שעל שמה קרויה הלהקה), הופעות מטורפות ומילים שאשכרה אומרות משהו ולא להג נבוב של ילדי אימו סרוחים, הרי שלפנינו מטאל ראוי לשמו (שוב, לא לטהרנים אנאלים שחייבים שהמטאל שלהם ידבוק לסגנון אחד בלבד ויהיה מופק מיליון דולר)

עוזה מאד אוהבת את סיפורי האימה הללו שנדמה כאילו נלקחו מסרטי ג'יאלו. הפטריה Ophiocordyceps unilateralis היא פתוגן לנמלת הנגרים Camponotus leonardi, אבל פתוגן חכם. הפטריה גורמת לנמלה למות רק איפה שהפטריה רוצה ואיפה שנוח לה. כמו במקרים רבים של הטפלות כאלו, הנמלה נשארת בחיים לתקופה מסוימת לאחר ההטפלה. קינן של נמלים אלו נמצא בצמרות עצים אולם הפטריה גורמת לנמלה לצאת מהקן ולרדת מהעץ אל הצמחיה הסבוכה שעל הקרקע. הפטריה מנווטת את הנמלה וגורמת לה להצמד לצידו התחתון של עלה נמוך עם לסתותיה ורק אז מאפשרת לה למות. הנמלה נשארת צמודה לעלה במשך שבועות ארוכים ומהווה בית גידול לדור ההמשך של הפטריה. הסטרומה (מיכל הנבגים של הפטריה) יוצא אז מאחורי ראשה של הנמלה הפטורה, נפתח ומוריד גשם של נבגים אל האדמה, נבגים שיטפילו נמלים תועות אחרות. מחקר חדש שנערך ביערות תאילנד מגלה כי הפטריה בוחרת אך ורק עלים שנמצאים 25 סנטימטר מעל האדמה וכאלו שהנצו מהצד הצפון-מערבי של הצמח. החוקרים בדקו ומצאו כי מיקום זה מספק לפטריה את תנאי הלחות, השמש והטמפרטורה האידיאלים לגידולו של הדור הבא. כאשר החוקרים הזיזו את גווית הנמלה למיקום אחר, הפטריה לא הצליחה להתרבות. החוקרים מדווחים כי הפטריה משתמשת בהגיון רצחני אנושי: בדיוק כשם שאנו מפיקים את המקסימום מחיות המשק (חלב, בשר ועור) כך גם הפטריה לא מסתפקת בשירותי ההסעה של הנמלה. הפטריה הופכת את איבריה הפנימיים של הנמלה לסוכרים הדרושים לה לגדילה. רק שרירי הלסת נשארים בכדי לוודא שהנמלה תשאר צמודה לעלה. מערכת היחסים הזו היא דוגמא מאלפת למה שנקרא הפנוטיפ המורחב: הנמלה, אורגניזם השונה לחלוטין מהפטריה עצמה, היא חלק אינטגרלי ממחזור חייה של הפטריה: ללא הנמלה אין למעשה קיום לפטריה. מקרים כאלו של פנוטיפ מורחב מהווים אתגר רציני בדיוק להגדרה של מהו למעשה אורגניזם.

Andersen SB et al. 2009. The life of a dead ant: the expression of an adaptive extended phenotype. American Naturalist. 174: 424-433

הנשיא הנכנס של האוניברסיטה העברית החליט לגייס את נסיונו הפוליטי לשיקום מעמדה של האקדמיה והגיע למסקנה כי על חוקרים להסביר לציבור מה הם עושים. הטענה הלכאורה טריוויאלית הזו מורכבת בכל כך הרבה מישורים, שרק אותה צריך לחקור אקדמית ואז לנסות להסבירה לציבור. נתחיל מהעובדה הידועה זה מאות בשנים שמהותה של האקדמיה הינה גילדה סגורה ומסוגרה כמו כל גילדה אחרת והיא שואבת הנאה אין קץ מהדרה של אחרים. הדרה זו מתבצעת הן על ידי סינונם של "לא מתאימים" במהלך המסלול המפרך מנסיון הקבלה לאוניברסיטה ועד לנסיון קבלת הקביעות. שלב חשוב מאד אחר בהדרה הוא הטרמינולוגיה המגוחכת שכל דיסציפלינה ותת-דיסציפלינה ממציאים לעצמם חדשות לבקרים רק בכדי להמנע משימוש במילים יומיומיות שהן נחלתם של ההדיוטות. מה עוד שגוי בתפיסתו של כבוד נשיא האוניברסיטה העברית? המציאות האקדמית בישראל של היום היא שבוגר תיכון של היום נעדר לחלוטין כלים בסיסים להכנס לאוניברסיטה. ההזנחה של מערכת החינוך יצרה מצב שבו תלמידים מצטיינים מגיעים לאוניברסיטה עם ידע מוגבל ומבזה. אבל זו אינה בעיה חברתית כבדת משקל כמו העובדה שאלו שאינם מצטיינים מסתובבים עם תעודת בגרות ששווה לקליפת השום ואלו שנשרו מהמערכת מסתובבים עם ידע אודות העולם שמקביל בערך לזה של בוגרי ישיבה. איך אפשר להסביר מכניקת קוונטים למישהו שלא הסבירו לו בכלל כמו שצריך את חוקי ניוטון? איך תסביר למישהי תורשה ואבולוציה מהם אם מכל עבר מפמפמים לה שטויות בדבר קיומו של גן לנטיה הומוסקסואלית? איך אפשר להסביר למישהו פוסטמודרניזם אם אף אחד לא טרח להסביר ולפרש את משנתה הפילוסופית של המודרנה?

מה שלמעשה רוצה נשיא האוניברסיטה העברית לעשות הוא לתת ביטוי עממי וציבורי למגמת המסחור הפושה כבר בכל פינה טובה באקדמיה. במסדרונות האקדמיה היא קיימת כבר כשלושים שנה תחת הסיסמא publish or perish ומנהלי מעבדות שעסוקים כל היום לא בניהול מחקרים אלא בגיוס כסף ומאבק על מענקי מחקר. עכשיו – בנוסף - כל חוקר יצטרך גם לשווק את עצמו להדיוטות, לצאת ל-roadshow בסניפי מפלגה מקומיים, אולי לעשות מפגשים סלוניים פעם בחודש ולהאבק ולהקיז דם על הזכות להתראין אצל בור ועם הכדור דידי הררי. אין כל ספק שהמדע מנותק מעם ושלמעשה כבר אין באמת מדע היום – מה שאנשים טועים בו כמדע הוא למעשה טכנולוגיה. האקדמיה הפכה לפס ייצור של טכנוקרטים שהם בתורם מייצרים תוצרים מוחשיים שניתן למששם ביד ולא ידע. האידיאל הזה של ידע שבא מהציבור ושייך לציבור למעשה מעולם לא היה חלק מההוויה האקדמית. אני יכול רק לאחל בצלחה לכבוד הנשיא בנסיונו המבורך להפוך על פניה מסורת בת כשבע מאות וחמישים שנה. אני חוזה כשלון והחרפה (ללא כל קשר לנסיון הגישור הזה) במערכת היחסים בין האקדמיה לציבור.