פרידה היבונן (איך זה שרק נשים עושות דברים מצוינים בתנאי כפור עז?), שהיא ורוי אנדרסון בלבד גואלים את התרבות הויקינגית, חוזרת אלינו כדי להציל שנה אומללה עם אלבום חדש. זו גם הזדמנות פז להתוודע לאלבום הראשון וההיפר גאוני שלה.
צ'לו הוא כלי הקשת האהוב עלי אבל מה שבלה אמרסון עושה איתו כנראה שלא ממש היה משמח את קפ"ע באך: עם צ'לו חשמלי הגברת עושה אקספרימנטל כבד מאד, אבל טעים. לרקין גרים נראית מוזרה בדיוק כמו המוזיקה שלה: לכאורה היא עושה דברים מוכרים ושגרתיים (פולק ואמריקנה בעיקר), אבל היא מטמינה בהם רסיסי טירוף קטנים ונגיעות טמירות שאומרות "אולי יש סיבה שאני חיה בבידוד" ושאולי כדאי להרחיב את ההגדרה של האחים גרים למשפחת גרים. מכתש לוסיבל הם הרכב אמריקאי ברוח דומה לזו של הגברת גרים אבל כאן הרבה יותר קל לי להגדיר מי ומה הם: שילוב של ביורק ובונגווטר (ואת שניהם הם לא מציינים בהשפעות). באלבום החדש הם אפילו מארחים את לו ריד.
למי שעדיין לא הפנים: את גיישה נו אתם חייבים לראות. עם רוח גבית מאינדינגב ומחוזקים באיתן רדושינסקי, הלהקה הכי טובה בארץ היום נתנה הופעה לפנ-פנים ברביעי האחרון והצדיקה בפעם המי יודע כמה את תואר להקת הבית של האוזנבר. ב-12.11 תהיה לכם הזדמנות לראות אותם שוב באוזן, הפעם עם רם אוריון (ומובטח קאבר מפתיע). את ה"שפריץ-פסט" של המידנייט פיקוקס תוכלו לראות בלבונטין 7 ב-6.11.
בסופ"ש זה יש לי 36 אלבומים חדשים לשמוע אז כולי תקווה שבהמשך השבוע יהיו לי דברים טובים לספר אודותיהם
חגיגטד מדיג סםגור דנדעגףא חשם פק וו חגעג??? נכון!! (פרס למנחש משמעות המשפט ופרס נוסף למנחש זהות כותבו)
