בפופיק יש מקום ללא מעט דברים

אז כן, המצב בקנטים. הייתי שבוע ברומא וורנה לא נתנה לי לגעת במחשב. חזרתי הביתה ובמשך יום שלם חרשתי את כל הבלוגים והמיילים שלא הספקתי לפקוד בהעדרותי. טחנתי עשרות על גבי עשרות של עמודי מייספייס. תרתי אחרי מוזיקה טובה. מאז עבר כמעט שבוע. מאז הפוסט האחרון עברו כמעט שלושה. בשלושת השבועות הללו עברתי על למעלה מ-300 אמנים/להקות/יוצרים. יצא מזה משהו? זרג עבה וארוך. יצא סופסוף ה-street sweeper, אבל האלבום לא שומר על רמה אחידה. אפילו הגוס גוס החדש הוא צל צילו של ימים טובים יותר. זהו. אבל פשוט זהו. שלהי 2009. הגיע הזמן לאחד משניים: או שכולם יבינו שהעשור הזה הצחין ומסתים בשאון נפיחה עזה או שאני אבין שאין כל קשר בין הטעם שלי (או העדרו) לבין הילולת ההתבסמות הקולקטיבית האופפת את עולם האינדי עכשיו וכולם אכן צודקים בטענתם כי אנו חיים בתקופה מדהימה ופרוצת כשרון. האפשרות השניה קלושה עד בלתי-אפשרית. ולכן, עוד מחקרים בביולוגיה:

תחום מחקרי מעניין מאד בהתנהגות בעלי-חיים הוא למידה בקרב חיות. עוד משחר האתולוגיה וימי לורנץ וטינברגן העליזים העקוצנים היו מושא מחקר לוהט, אבל גם זוכי הנובל המהוללים הללו לא ציפו לגלות שהעוקצן התשע-קוצי (Pungitius pungitius) יפגין כישורים של למידה חברתית. למידה חברתית היא היכולת של פרט מסוים לרכוש מישע וללמוד התנהגות חדשים לחלוטין שלא על סמך נסיונו האישי, אלא על ידי העברת מידע מפרטים אחרים בקבוצה. ישנו, כמובן, מגוון של כישורי למידה חברתית, אולם בגדול הם נחלקים לפסיביים (צפייה בפרט אחר מבצע פעולה כלשהי לדוגמא) ואקטיביים (לימוד של ממש, פרט אחד באופן אקטיבי מחנך פרט אחר). צוות חוקרים מאוניברסיטת סט. אנדרוז (אותם אני נוסע לבקר בדיוק בעוד שלושה חודשים) מדווח במאמר חדש כי העוקצנים שלהם הפגינו סוג של למידה חברתית שטרם תועד בעולם החי, אסטרטגיה הנקראת hill climbing. בגדול, שיטה זו נשענת על הקבוצה בתור יחידת הלימוד, כך שההתקדמות של גוף הידע תלויה בתרומה מצטברת של חברי הקבוצה: ידע קיים הולך ומשתכלל על ידי פרטים המבצעים שינוי קטן לשיטה קיימת, משפרים אותה ומלמדים את זו החדשה לשאר הפרטים. במסגרת המחקר, בחנו המדענים כ-270 דגים בתנאי מעבדה וחילקו אותם לשלוש קבוצות במשימת שיחור מזון. המשימה הבסיסית דרשה מהדגים ללמוד כי באקווריום ישנם שני מקורות מזון, האחד עשיר יותר מהשני בתולעים (הדגים הצופים יכלו לראות כמה תולעים יוצאות מהמתקן). הדגים שהראו העדפה למקור המזון העשיר לאחר מכן צפו בקבוצת דגים אחרת מבצעת את אותה משימה, אולם אצל דגים אלו, מקורות המזון הוחלפו כך שמקור המזון שהיה מוכר לדגים הצופים כעשיר כעת תיגמל בכמות גדולה או קטנה יותר. בשלב הבא, הדגים הצופים הוכנסו לאקוורים ונדרשו שוב לבצע בחירה בין שני מקורות המזון. בניסוי הביקורת שני מקורות המזון תיגמלו באותה כמות, כך שהבחירה בהם היא לחלוטין שרירותי. אם הדגים הצופים רק מחקים את הדגים בתוך האקווריום, הרי שהם יראו את אותו דפוס העדפה בין שני מקורות המזון (הסתברות של 50:50). החוקרים מדווחים כי 75 אחוזים מהדגים הצופים הראו העדפה למקור המזון אותו בחרו הדגים של השלב השני, דהיינו הם בחרו את מקור המזון המתגמל ביותר על סמך השוואה בין זכרון מהתגמול שהם עצמם חוו לבין מאפייני התגמול של הדגים בהם הם צפו. עד כה אף מין אחר, להוציא בני-אדם, לא הצליח במשימה שכזו.

Kendal JR et al. 2009. Nine-spined sticklebacks deploy a hill-climbing social learning strategy. Behavioral Ecology. 20 (2): 238-244

נחש הגדות (Erpeton tentaculatus) הוא נחש מים מתוקים קטן מדרום מזרח אסיה. מחקר חדש מראה כי הנחש הזה פיתח שיטה ייחודית לטרוף דגים. הוא מבהיל אותו כך שנתיב המנוסה שלו יהיה הישר לתוך לועו הפעור במקום הרחק מאזור הסכנה. הדבר היפה ביותר, הוא שאדון גדות יודע כבר מראש מה יהי בדיוק נתיב הבריחה של הדג, כך שהוא מזיז את עצמו בדיוק לנקודה בה הדג יהיה והוא ממתין לו שם. נחש הגדות שוחה כך שגופו אנך לזה של טרפו ואז הוא מסובב את ראשו כך שהוא יוצר צורה דומה לאות J. הוא נשאר בתנוחה זו ללא תזוזה עד שדג מגיע קרוב אליו. אז מר גדות מבהיל אותו על ידי יצירת רעש חזק וזה מגיב בבריחה ממה שמולו – אולם זה הגוף של הנחש ולא ראשו, כך שנתיב המילוט למעשה זורק אותו הישר לפיו של הנחש. חשוב לזכור שמדובר בפעולות המתבצעות במהירויות מסחררות: נחש הגדות מזיז מבהיל את הדגיג וזה מגיב עוד יותר מהר ממנו במנוסה. כל הסיפור מסתיים אחרי 29 מילישניות בלבד! יותר מדי מהר לעין האנושית. זו דוגמא מאלפת לאופם בו מין אחד מנצל מאפייני התנהגות של מין אחר: שמונים אחוזים מהדגים הקטנים הגיבו ברפלקס וצנחו ישירות ללסתו הפעורה של אדון דג גדול ואילו היתר הגיבו באופן אחר ואת אלו הוא לא הצליח לתפוס.

Katania KC. 2009. Tentacled snakes turn C-starts to their advantage and predict future prey behavior. PNAS. 10.1073/pnas.0905183106