משמש

על קלאסי לרוב אני מדווח כאשר מלחין מתפגר, אבל הנה מגיעה לה הקלטה (עם הרכב משובח שבמשובחים) של האופרה השלישית בקרירה השלובה של לואי אנדריסן ופיטר גרינאוויי. הפעם גרינאווי מדביק את המלחין ההולנדי בחיבתו העזה לאולד מאסטרס וכותב לו ליברית אודות ורמיר (ומיקל ון דר אה הוסיף והלחין את המעברים האלקטרוניים). האופרה מ-2000 והדיסק מ-2006.

זוכרים את גלן ג'ונסון, ההוא מ-Piano magic? אז לאדון בחור יש פרויקט סולו שנקרא חוות טקסטיל ובחדש שהוא מוציא בשת"פ עם plinth הם עושים קטע בודד בן ארבעים דקות שעושה בצפר לכל חרטטת הדרון/מינימל/אמביינט/נאוקלסיקה שהפכה לאו כה אופנתית בציר אוגנדה-ריפראף.

טייסבוער נטועים כל כך חזק באייטיז שמישהו יצטרך לצבוט אתכם בכדי שתאמינו שת'אצ'ר לא ראש הממשלה, אבל היות וברטרו עסקינן אז חדל צבטת ברשת כי סביר להניח שמדובר בנסיון ההעתקה מהיותר מוצלחים של השנה החולפת.

הגשם והערפיח הלונדוני כנראה נטעו אספירציות רמות (במקביל לדחף גירושים) והובילו את המדונה לכתוב ולביים חרצף צלולואידי.

הרבה זמן לא היו לנו מחקרים, אז הנה שלושה:

צוות חוקרים מפרינסטון מדווח במאמר המופיע בכתב העת Physical Review Letters כי חלבונים מסוגלים לבצע בקרה על עצמם בעקבות נזק שמושרה עליהם ובכך להשפיע על שרידותם. החוקרים התחילו בסדרת ניסויים על מערכת חלבונית הנקראת ETC (electron transfer chain), מערכת חשובה מאין כמוה, העומדת בבסיס תהליך הפוטוסינתזה ותהליכי יצירת אנרגיה במיטוכונדריה. החוקרים חשפו את המערכת לכל מיני עקות ולחצים סביבתיים ולאחר מכן ביצעו ניתוחים סטטיסטים שהראו כי האופן בו הגיבו החלבונים לא יכול היה להיות אקראי. החוקרים גילו כי החלבונים ב-ETC ביצעו על עצמם בקרה מתמשכת במנגנון היזון-חוזר וזאת במטרה לבדוק האם הכל מתקדם כשורה. החוקרים הגיעו למסקנה כי לחלבונים יש מנגנון, המתחיל לפעול מוקדם מאד בחייהם, אשר מנטר את פעילותם ושומר אותה סביב ערך נתון, בדומה לתרמוסטט. לאור ממצאים אלו שוקדים החוקרים על פיתוחה של תיאוריה חדשה לה הם קוראים בקרה אבולוציונית. מה זה אומר? החלבונים מגיבים לשינויים סביבתיים – פנימיים או חיצוניים - ברמה התאית מה שמעיד כי ביכולתם לשנות את התנהגותם ואת סיכויי השרדותם בתגובה ללחצים שונים המופעלים עליהם, דהיינו אבולוציה. מה הגליק הגדול? ובכן, מי שמכיר את דרכו בנבכי האפיגנטיקה אולי לא יתרגש כל כך, אבל רוב האנשים עדיין מאמינים שהגנים הם חזות הכל ואין בלתם. אז לא! הנה הוכחה נוספת לכך שישנם מנגנונים מעל לרמת הגנום שמספקים לאורגניזם מסלולי-תגובה ללחצים סלקטיביים.

Chakrabarti R et al. (2008). Mutagenic evidence for the optimal control of evolutionary dynamics. Physical Review Letters. 100: 258103

לפני כשלושים שנה פרסם אמוץ זהבי מאוניברסיטת תל אביב את תיאורית עקרון ההכבדה שלו. הטענה פשוטה: פרסום בעולם החי עובד על אמינות, כך שרק פרט אשר באמת מסוגל לתמוך במוצר אותו הוא משווק ישרוד. במילים אחרות: פרט חזק יכול להרשות לעצמו להכביד על עצמו עם סימני פרסום מסוכנים בעוד שפרט חלש יותר שינסה לחקות סימנים אלו ימצא עצמו מהר מאד בסכנת השמדה. לדוג': טווס חזק יכול להרשות לעצמו לפרוש מניפת זנב גדולה ומרשימה שכן אם יבוא טורף הוא יוכל עדיין לברוח, מה שטווס חלש יותר שינסה להתהדר באותה מניפה לא יוכל. זהבי, ורבים אחריו, סיפקו שלל דוגמאות המדגימות את עקרון ההכבדה.

מחקר חדש המתפרסם בכתב העת Functional Ecology בא ומראה בדיוק את ההפך: לפעמים החלשים יוצאים נשכרים מחיקוי החזקים. חוקרים אוסטרליים מדווחים כי ישנם זכרי סרטן מסוג fiddler crab (Uca mjoebergi) חלשלושים ונמושות אשר משקרים בנוגע לכושר הלחימה שלהם וזאת על ידי פיתוחן של צבתות אימתניות האופייניות רק לחזקים שבחזקים. סרטנים אלו הם קטנים מאד (זוג סנטימטרים בלבד), אולם אצל הזכרים צבת אחת הינה ענקית ביחס לגוף (ומכאן שמם המוזיקלי). היא כה חשובה לצרכי לחימה ומשיכת נקבות, שהיא רגנרטיבית. כאשר זכרים מאבדים צבת זו בקרב הם מצמיחים אחת חדשה שנראית בדיוק כמו זו הקודמת, אולם בזנים מסוימים הזכרים מצמיחים צבת זולה יותר לייצור אשר נעדרת שיניים וקלת-משקל. במחקר החדש מגלים החוקרים כי זנים מסוימים של סרטן זה, לאחר שהם מאבדים את הצבת, מצמיחים אחת חדשה, שלא בדיוק הולמת את כישוריהם, אלא מייצגת יותר שאפתנות ומשאלת לב מאמת בפרסום. היות וחיות יותר חכמות מבני-אדם, ברוב המקרים הם אומדים האחד את השני ומעריכים האחד את כוחו של השני על פי סממנים חיצוניים, ולא מבזבזים אנרגיה יקרה ומסכנים את חייהם בלחימה אמיתית.

Lailvaux SP et al. 2008. Dishonesty signalling of fighting ability and multiple performance traits in the fiddler crab Uca mjoebergi. Functional Ecology. 10.1111/j.1365-2435.2008.01501.x

חוקרים מקליפורניה טוענים כי אם אתם רוצים בחסדיה של הברירה הטבעית רצוי שתאמצו לכם מטבוליזם זריז. למה ומדוע? החבר'ה חקרו כ-3,000 מינים מכל קצות המפה הפוליטית - החל מחיידקים , דרך צמחים וכלה ביונקים מגודלים – ומצאו נתון שהפתיע אותם: הקצב המטבולי הממוצע של כל המינים נע בתחום מצומצם יחסית שנע בין 0.3 ל-9 וואט לקילוגרם מסת גוף. למה הופתעו הקליפורנים? היות ומבחינת מסה יש הבדל שיכול להגיע לעשרים סדרי גודל בין המינים שנבחנו. במאמר המופיע בכתב העת המדעי היוקרתי עד מאד PNAS מדווחים על הממצאים המעניינים האלו אז הם מתחילים לקושש גבבה: הם טוענים כי קבוע זה הינו נגזרת מחויבת המציאות של ההרכב הביוכימי האחיד של כל האורגניזמים וכי רק מינים אשר מבנם ופעילותם תואמים את ההכרח הפיזיולוגי הזה הועדפו על ידי הברירה הטבעית. הועדפו... כן, כן.

Makarieva AM et al. (2008). Mean mass-specific metabolic rates are strikingly similar across life's major domains: Evidence for life's metabolic optimum. PNAS. 105:16994-16999