מחקרים פסיכולוגיים רבים מעידים כי בני אדם נוטים לחשוב במונחים של ציר (או סרגל) שלאורכו פרוש כל טווח הגדלים של גירוי נתון. כך לדוגמא ציר המספרים או האלפבית (החלוקה של "המפה הפוליטית" אינה רלבנטית שכן מקורה במהפכה הצרפתית ולא בתפיסה המרחבית התפיסתית/קוגניטיבית שלנו). האם ז'אנרים מוזיקליים ניתנים לסידור שכזה? ידוע כי מוזיקה נופלת גם היא תחת החושים הסינתסתזיים כך שיש אנשים שמגישים צלילים כמתוקים או צבעוניים. פתאום חבתי היום האם גם סוגות מוזיקליות ישובות לאנשים שונים במקומות שונים על גבי ציר. האם מטאל יושב לכם בצד שמאל בעוד בלוז בקצה הימני המרוחק ביותר? האם אתם בכלל מדמיינים ציר/ספירלה/משוריבול כמישהו מבקש מכם לתאר את התפתחותו של ז'אנר מוזילי? בזמן שאתם הופכים בסוגיה הרת גורל זו, אולי תקשיבו גם לדברים הבאים...
אליס ראסל עסוקה מאד השנה, ואנחנו מרוויחים: עד השנה היא שיחררה שלושה אלבומים בינוניים אבל ב-2008 הגיח לו שת"פ עם מרקוף הרחפן הצרפתי והנה היא משחררת אלבום סולו רביעי שמראה לביונסה איך עושים סול מודרני (ותודה לאגזוזני הארץ). אה, והיא לבנה. בהיותה בריטית, לגברת יש מחויבות למסורת הנורת'רן סול של האי, אבל היא מדביקה שם קצב ובסים שמבעבעים מתחת לעור ומשגרים את הגוף לפרכוסי תופת. לפעמים דברים טובים מחייבים הבשלה.
לאנסמבל הג'ז האפל מהקילימנג'רו יש תוכניות גדולות לזמן הקרוב: אוטוטו אי.פי חדש ולאחריו אלבום מלא ב-2009 בלייבל האהוב עלי, אד נויזיאם. למי שלא מכיר, עסקינן בהרכב כלי שמהדס לו בבטחה וביד אמונה על כל הטווח שבין פוסט-רוק לאמביינט, פרי ג'ז, אלקטרוניקה ופרצי הארדקור. שמיעה לא פשוטה אך מתגמלת ביותר.
היידי אלווה מגיעה אלינו מסידני ולמרות ששם קיץ עכשיו היא מגישה לנו מטעמי חורף, אבל דורשת מאמץ ולא עושה חיים קלים: סינגר-סונגרייטר שלא חושש מטבילת גפיים בגיגית הניסיוני. הליקס כפול מראים שגם באנגליה אפשר לעשות חיפחופ חכם, עם שילוב של קראנק, טו-סטפ, ג'אנגל ואבסטרקט. מעין גרסת שנות האלפיים ל-4hero. מומוס אוטוטו בן חמישים, אבל אחת הדמויות האקצנטריות ביותר במוזיקה לא יודעת מנוח והוא מוכיח כי הוא מכיר מוזיקה קדימה ואחורה ואת החדש שלו הוא מוציא בשת"פ עם ברייקוריסט. כמו תמיד, מומוס רחוק מאד מלהיות לכ-ו-ל-ם והפרשנות שלו לפופ עשויה להבהיל לא מעט אנשים. עוד אלבום מחווה לקיור יגיע לחופינו בסוף ינואר 2009 והפעם הוא מתהדר בשמות מפוארים יותר (כולל פרנק בלאק, מתנת הנישואין וטניה דונלי) אבל עדיין משעמם. דסאלבו הם קובץ משוגעים מגלזגו שהחליטו לרקוח יחדיו את באנגל ומשוגע ומכוונים להשיג לא מעט shock value (מבט אחד בסולן עטוי הויניל וה-mouth gag) יבהיר בדיוק מול מה אנו עומדים. לא מומלץ לנשים מיניקות ולסובלים מתרומבוזיס. ה-living end הם להקת הפאנק הבכירה של אוסטרליה ובסוף האלף שעבר הם הוציאו אלבום מופת בז'אנר. מאז מים רבים זרמו באוקיינוס המבודד את האי והאלבום החדש שלהם לא מגיע לרמת ההוא המופלא, אבל גם הביא להם את תואר אלבום הרוק של השנה שם למטה.
No comments:
Post a Comment