בפינת השמחה הגדולה: הדוכיפת היא ציפורנו הלאומית. אני הצבעתי לחוחית, אבל גם הדוכיפת הוא אחלה ציפור, בעל כנף מכובד עם רזומה מרשים ותיק עבודות מרהיב. אולי הוא יצליח אפילו לנצח בהשרדות 2 (מבחינת מורכבות עצבית, שני הגלגיליונים במעי שלו מרימים תרומה זהה לזו של כלל מתמודדי התוכנית כולה, כך שלמעשה יש לו אפילו יתרון)
בפינת השמחה הקטנה: חולון אלופה. או יותר נכון מכבי איננה ואחרי תצוגות החרפה שלה במהלך השנה זה אך ראוי. דיה, דיה, חולוניה.
בפינת החורפה: נמאס לי מסרטים שמנסים להביא תיאוריות מדעיות ופילוסופיות מורכבות לקהל הרחב ועושות זאת בכלים הכי מבזים שיש. לוקחים קורטוב חוקרים עם מבטא בריטי כבד, ממקמים אותם בנופים הפסטורליים של אוניברסיטת עילית, מביאים להם חוקר צעיר מתלהב אשר בשרו משמש להם שכפלטפורמה לצריבת התודעה בהלכות האקדמיה והעולם האמיתי. בתהליך הכותבים מצליחים לפשט ולרדד כל גרעין של אינטלקט וכל זיק של חדוות יצירה אינטלקטואלית. האשם הפעם הוא גבבה צלולידית העונה לשם The Oxford murders שבה ג'ון הרט הוא האקדמאי המהולל ואלייז'ה ווד האמריקאי הצעיר. כמובן שהסרט מתובל בסיפור אהבה דלוח (אך כזה שיכול עדין לספק מבט חטוף בבלוטות החלב החשופות של מושא תשוקת הגיבורים) והסובלים הפעם הם לא אחרים מ(קחו נשימה עמוקה): הפיתגוראים, קאנט, גדל ובעיקר וויטגנשטיין. אולי האשם האמיתי הוא אני שלא ביצעתי עצירה ומחיקה זריזה של הסרט לאחר רבע שעה. ועל כך נאמר: על טעויות משלמים (טריילר)
בפינת המוזיקה (פינה דלה היום): דם חופשי הם צמד ניו-יורקי שעושה סול נסיוני, כהגדרתם. זה בהחלט לא סול קונבנציונלי ומצדיק שמיעה. האלבום יצא החודש
ובפינת הבקרובים: טווסי הפלסטיק יעבירו לי מתישהו את המילים לאלבום. לכשזה יקרה אשלב בפוסט גם הורדה של התוכנית שהם הקליטו ב-106FM לרגל ההשקה האינטרנטית, למען אלו שלא הטו אוזן לייב.
"The Oxford Murders" מבוסס על ספר ("רציחות נוסח אוקספורד" בשפת הקודש) שכנראה איננו לגמרי רע:
ReplyDeletehttp://www.haaretz.co.il/hasite/spages/890360.html
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/896329.html
תודה על ההפניה. אני כולי תקוה שהמקור הרומאני טוב - ולו במקצת - מהסרט.
ReplyDelete