חזירים סכיזופרניים מתלבטים בין כחול לירוק

ימים שמחים, ימים שמחים. מעטים מאד הם המוזיקאים שאני מאמין באמת ובתמים שהם גאונים בדורם, כאלו שעולם המוזיקה עדיף ויתאייד ללא נוכחותם. רובם גם משום מה בריטים (אולי זה השילוב בין מלומדות מופלגת לבין חוש הומור חד). אחד מאלו הוא מת'יו הרברט. המוזיקאי רב המעללים הזה שולח ידו במיליון פרויקטים והאהוב עלי הוא מפעל הביג בנד שלו. והנה, בסוף החודש נתברך באלבום חדש של הפרויקט. האופן בו הרברט מסוגל להפוך קטעים מורכבים מוזיקלית עד אימה לנגישים, בשילוב עם הבנה מפעימה בתורת הקצב הופכים אותו לאי נדיר ביותר של איכות. זה האלבום הראשון השנה שמשמיעה ראשונה היה לי ברור שהוא אבו-אימתני. מתחרה במשקל כבד על תואר אלבום השנה (תתחילו עם Yesness ותבינו במה עסקינן).

נולד מכאב ההולנדים מראים לכולם כיצד מפלצת הארדקור מטילה שתן באלבום חדש שכולו דרופקיקים לפנים. חבצלות על מאדים הן צמד בריטי החוטא בפופ נסיוני עם מנעד סגנונות רחב מאד, כראוי למי שעבד עם פרנקו בטיאטו (אמנם לא בשיאו, אבל עדיין בטיאטו) ועם דייויד לינץ'.

יש לי חיבה לא מועטה לניטין סוני המוקדם. לבי ואוזני נכמרים כשההודי-בריטי המוכשר כשד טזמני הזה טוחב ידיו במדמנות ניו אייג' ולאונג' ולצערי הרב האלבום החדש לא נושא עימו בשורות טובות: הוא אמנם משתף פעולה עם פול מקרטני ואימוגן היפ אבל אפילו אותם הוא מצליח לקלקל. ללהקה עם השם הכי טוב בעולם היום יש מוזיקה שרחוקה מאד מאיכות השם שלהם. ההרכב הבלגי נשק את פי הטבעת של חתול שחור עושה ניאו-פסיכדליה בינונית, אבל רק בגלל השם המוצלח מגיע להם שתבדקו את אלבומם החדש.

ולקינוח: בעוד שבועיים יעלה על המסכים אחד מהסרטים הטובים ביותר של השנים האחרונות: 4 דקות. הסרט הזה הפסיד רק לחיים של אחרים בייצוג גרמניה באוסקר וציין רנסנס מדהים לקולנוע הגרמני החדש (וכמובן צריך להוסיף את ואז הגיעו התיירים). עכשיו כשמתחיל החורף והרבה סרטים טובים באמתחתו זו הזדמנות מעולה להתוודע גם לקולנוע שאינו אמריקאי (או צרפתי).