שפיכות דמים משיגה תוצאות

זהו, אני חושב שניתן בבטחה להודיע על כנסיתה לתרדמת של המוזיקה הפופולרית. לא בתור אפיק רווח או תרבות צריכה, אלא בתור אמצעי ביטוי אומנותי. היאנוס הזה שנקרא מוזיקה פופולרית, זה שמביט לאחור וממחזר הכל ביודעו כי העתיד הניצב מולו הוא חור שחור, זה שמיינסטרים ואינדי הם שני צדדים של אותו מטבע עבורו ימשיך לחיות ולבעוט כאילו אין מחר. העשור הזה ייסגר עם אפס תרומה להיסטוריה המוזיקלית, אפס חדשנות, אפס מומנטום אומנותי. כתם מביך שהחזקים בכימיקלים לא יסירוהו ורק פעילות כירורגית או אבלציה נוירונלית המוניים יצליחו לעקור מתודעתנו הקולקטיבית. ב-1969 יצאו בחברות תקליטים גדולות אלבומים של פינק פלויד, החיפושיות, קינג קרימזון ואפילו white noise. ב-1979 קיבלנו את החומה. ב-1989 את בונגווטר, נגטיבלנד והדרום היפה. רק לפני עשור יצאו הדברים הבאים: atomic bitchwax, bang gang, black heart procession השני, מיה דוי טוד הראשון, I am spoonbender הראשון, קראסט, האחרון של באנגל, סיקרט צ'יפס, הראשון של אן פיירלה, הראשון של two ton boa, אנדראה פארקר, the need והרשימה עוד ארוכה. אם 2009 תניב את היבול הזה אני מצהיר קבל ועם ועדה כי בני בכורי ימסר לבראנג'לינה. הסירו ספק מליבכם, יש כיום הרבה דברים שמשמחים אותי וגורמים לי לפזז או לפצוח בפוגו פרטי, אבל שום דבר לא מרגש אותי כבר. או שמא מוטב ואומר שום דבר שנמצא באמצע. פעם איכות ומיינסטרים הלכו יד ביד, אחר כך נפרדו דרכיהם והאיכות חברה לאינדי והיום היא נדחקה לקרן זווית, לאוונט של האוונגרד, לפינות האפלות של האקספרימנטל. פסו מן העולם הימים הטובים בהן משק בית מאושר כלל אבא איכות, אמא הצלחה מסחרית וצרור ילדים שמחים.

הרבע הראשון של 2009 רק מוכיח את הטענות לעיל: האלבומים שהטיסוני לספירות אחרות קבורים שש אמות מתחת להררי אשפת אינדי-טיב. על הפרויקט הגאוני האחרון של סם שלעבי כבר דיווחתי לכם, השת"פ בין סול וויליאמס לרביעית ארדיטי והנה החבר האחרון בחבורה: האלבום החדש של מסע במורד הבאר (איזה שם מתאים לצוק עיתים זה!). הלהקה השבדית (עם חיזוק טורקי) שמצידה הקלאסי היא נשמעת כמו חתונת דמים בין ג'ון דאולנד למורטון פלדמן ומצדה הפופולרי היא מרגישה כמו מלאכת אמביינט סטייפלטונית על הקטלוג של 4AD. טוסו לשמוע את הדבר הזה, הצילו את אוזניכם!

ואם כבר בגלגלי הצלה עסקינן, מי אם לא גלן ג'ונסון הגאון ישליכהם לעברנו? לאחר שהאי.פי. הקטנצ'יק של Piano magic היה אלבום השנה של עוזה, הנה אלבום סולו מוצהר ראשון של המוח והנשמה מאחורי הלהקה האלמותית הזו.

המעריצים הרבים של הבחור הלבן ביותר בנמצא ישמחו לשמוע כי הם רתמו את כוחותיהם לפסקול של הלב הוא יער אפל (סרט לא רע בכלל מ-2007 שראיתי רק עכשיו) וכי בסוף החודש יוצא להם חדש לגמרי. מסמר של 23 סנטימטרים חוברים להתמכרותה של ג'יין לטור חדש. זה ידוע, טוב ויפה. פחות ידועה העובדה שבטור זה תהיה הבכורה של מנקה הרחובות, שיתוף הפעולה המוצלח עד מאד בין טום מורלו לבין בוטס ריילי מ-The coup. סמפלר מהטור ניתן להורדה חינמית באתר אז לכו ותהנו קצת. מה עוד אהבתי בזמן האחרון? את הראפקור האנרגטי שאינו חף מבעיות אבל מביא בראש של התרפס! ואת המינימל טקהאוס האיטלוגרמני של פיליפו מוסקטלו. פס הקול של crank 2 הגיע למייקספלייס וזה מעניין רק כי את כל המוזיקה כתב האדון פאטון.

אני מבטיח לא להלין יותר על מצבה של המוזיקה. זה כבר משעמם אותי (וכנראה גם אתכם). ניקח את מה שיש ועם זה לא ננצח.