מטען וכבוד(ק)ה

נותר עם תמונות הם הרכב בריטי שרגליו נטועות עמוק במסורת הקנטרברי ואחרי הזוועתון שנקרא פליט פוקסס הם באו להראות איך עושים פופ קאמרי כהלכתו. אפילו הקול של הסולן מזכיר את זה של קארוון. הנשרים הם הדבר הכי קרוב לוו טאנג, הדור הבא שתמצאו בסביבה: הרבה אנשים עושים חיפחופ נינג'ה תחת אבטחה של ביט כבד. למרי פיסקר יש המון כוונות טובות ואפילו מוזיקה טובה, הבעיה היא שאת אותו הדבר – אבל בדיוק אותו הדבר – קיבלנו כבר אי שם בשנות התשעים ממאזי סטאר הגדולים. אם אהבתם את הופ סנדובל, זה יעשה לכם את החודש.

בתמונה: כבודקה - שילוב של קאווה וודקה, סוכר ודוגדגן (חני שפיצר: נומנקלטורה; אפרת אלטר: תיעוד חזותי; אריאל לבנטל: שדרוג חזותי)

צוות חוקרים מאוניברסיטת חיפה טוען כי טראומה שנגרמה לחולדה עוד בטרם התעברה משפיעה על התנהגות צאצאיה. במאמר המופיע בכתב העת Developmental Psychology מתארים החוקרים ניסוי שנערך בקרב חולדות שחולקו לשלוש קבוצות. האחת נחשפה לאירועי עקה שבועיים לפני תקופת ההזדווגות, השניה נחשפה לאותם אירועים שבוע לפני והשלישית שימשה כביקורת ולא נחשפה לאף עקה. כאשר הצאצאים הגיעו לבגרות (לאחר חודשיים) החוקרים בחנו את התנהגותם. החוקרים מדווחים כי צאצאים לנקבות שנחשפו לעקה לפני ההתעברות הפגינו מאפייני התנהגות חריגים (טווח החריגות היה נרחב, אולם בשורה התחתונה מדובר בהתנהגויות שאינן אופייניות לחולדות בריאות). במאמר נטען גם כי צאצאים לנקבות תחת עקה שבוע לפני ההזדווגות הראו התנהגות היפר-אקטיבית שלא נצפתה בקרב קבוצת הניסוי השניה. החוקרים מדווחים גם אודות הבדלים זוויגיים, כך שנקבות היו יותר לחוצות מזכרים.

Shachar-Dadon A et al. 2009. Adversity before conception will affect adult progeny in rats. Developmental Psychology. 45 (1): 9-16

במאמר תיאורטי חדש טוען דר' חלבה בוצ'יי כי תגובות רגשיות מייצרות מפל ביוכימי אשר בסופו של דבר משפיע גם על תאי הרבייה (ביציות וזרע) – דהיינו לחוויות הנרכשות בחייו של ההורה יש השפעה על הצאצאים. רבות כבר סיפרתי לכם אודות עקמומיותה והטעות הבסיסית ביסודה של הדוגמה המרכזית בביולוגיה (התיאוריה של ריק אודות חד-סיטריות בזרימת המידע מדנא לחלבון, דהיינו מהמטען הגנטי לתכונה הסופית) והנה דוגמא נוספת, אם כי תיאורטית בלבד. במאמר המופיע בכתב העת Bioscience Hypotheses טוען החוקר המקסיקני כי אנדורפינים המיוצרים בתגובה למצבים רגשיים מגוונים מתניעים תהליך בו שינויים ביוכימיים מוצאים את דרכם בסופו של דבר לתאי הרביה (germ cell) ומשפיעים על האופן בו הדנא משועתק

Halabe Bucay A 2009. Endorphins, personality, and inheritance: Establishing the biochemical bases of inheritance. Bioscience Hypotheses. 10.1016/j.bihy.2009.03.003

אין, אין כמו פסיכולוגיה אבולוציונית. תחום מחקרי שלם שהוא קש וגבבה, אספסת וטחב.

חוקרים מאוניברסיטת רוצ'סטר טוענים בדיצה כי כסף, יופי ותהילה הם פאטה מורגנה וכי אותם אומללים שזוכים להם למעשה רק סובלים מהם וחייהם נעדרי שמחה. במאמר המופיע בכתב העת Journal of Research in Personality מתאר טריו חוקרים ניסוי שנערך בקרב כ-150 בוגרי אוניברסיטה שמהלך השנתיים שלאחר סיום לימודיהם. החוקרים ביקשו ללמוד אודות מידת שביעות הרצון של הבוגרים מחייהם, רמת הבטחון העצמי שלהם וביטויים של חרדה ולחץ. הבוגרים גם נשאלו שאלות שחולקו לשתי קטגוריות: כאלו האמורות להעיד על עיסוק באחרים וכאלו האמורות להעיד על עיסוק עצמי. נעזוב לרגע בצד את הנחות היסוד של החוקרים ואת מבנה השאלונים ונתמקד בתוצאות: החוקרים טוענים כי הבוגרים שהשיגו את מטרותיהם החומריות אופיינו בשכיחות גבוהה יותר הן של רגשות אשם ובושה והן של מיחושים כתוצאה מלחץ (כגון כאבי ראש ובטן). לעומתם, הבוגרים המהוללים שבחרו להתמקד במטרות נאצלות יותר כמו זוגיות, מעורבות בקהילה או "צמיחה אישית" (מה זה החרא הזה? מישהו מוכן להסביר לי אחת ולתמיד?) אופיינו בשכיחות גבוהה יותר של אותן תכונות טמירות שניתן למצוא רק בקרב אלו שקראו את הסוד: אהבה עצמית, תחושה של well-being, קשרים מפותחים וחיובים עם אחרים ועוד חרטטת צרכנית פוסט-הכל. אל תתזנו לזלזול שלי להטעותכם: שניים ממחברי המאמר הם אלו האחראים ל"תיאוריה" מאד מקובלת בז'אנר המדעי המפוקפק הזה הנקראת Self-determination theory, לפיה well being היא תוצאה ישירה של דבקות במטרה וביעדים, כל עוד היעדים הללו הם עצמאות, פיצוח כישורים ופיתוח קירבה לאחרים. הקיצר, רק מדע מעוות וניו אייג'יסטים יכולים לפרנס את הקשקשת הזו ולצערי הרב הפסיכולוגיה של היום נראית כמו מיזוג של השניים.

The path taken: Consequences of attaining intrinsic and extrinsic aspirations in post-college life. Journal of Research in Personality. 43 (3): 291-306