סייג לחוכמה שתיקה, גברת

את סיכום השנה של עוזה אתחיל מהסוף, מאותם אלבומים שלא ממש עמדו בקריטריון שכן הם לא סיפקו חווית האזנה מלאה, כזו שחבקה את מירב או את כל רצועות האלבום. אלבומים שלא הצליחו לרגש אותי במלואם אבל עדיין אגרו בתוכם כמה קטעים מצוינים או לפחות הבטחה לעתיד.

אז הנה הם, המדשדשים, או close but no cigar (סדר אלפבתי):

Black mountain – In the future (Jagjaguwar, 22/01/2008)

Isobel Campbell & Mark Lanegan – Sunday at devil dirt (V2, 05/05/2008)

Common – Universal mind control (Geffen, 09/12/2008)

Dengue fever – Venus on earth (22/01/2008)

The Ettes – Look at life again (Take root, 09/09/2008

Headless heroes – Silence of love (Phantom sound & vision, 18/11/2008

Paul Heaton – The cross eyed rambler (BMG, 07/07/2008

Justice of the unicorns – Angels with Uzis (Little lamb, 11/03/2008

The kills – Midnight boom (Domino, 18/03/2008

LAL – Deportation (20/05/2008

Left lane cruiser – Bring yo’ ass to the table (08/01/2008

Madlib - WLIB AM - King of the wigflip (Rapster, 30/09/2008

Mother mother – O my heart (Last gang, 16/09/2008

Red light company – שלושה סינגלים בלבד יצאו עד היום

The switches – Lay down the law (Interscope, 18/03/2008

The whip – X marks destination (Phantom sound & vision, 24/03/2008

לפני כמה ימים התפרסם ב-Ynet ראיון עם רונה קינן, רם אוריון ואביב מארק. הופתעתי לקרוא שהגברת קינן ניפקה את הפנינה הבאה "אנשים לא צריכים לחפש מוזיקה, היא צריכה למצוא אותם". WTF? את בהכרה בכלל? לא מספיק שמה שמוצא את האנשים זה חרא את עוד מעודדת אותם להסתפק בזה? שיהיה ברור: בצוק העיתים התרבותי בו אנו חיים, בו הצריכה היא פסיבית והצריכה היא של חומרים שבימים טובים בהם בינוניים, מפלטו היחיד של החפץ ללמוד, לרכוש השכלה, להתפתח ולהתרחק מהטמטום החושים הוא חיפוש. חיפוש אקטיבי, אגרסיבי, חסר מעצורים ונטול מגבלות. אם לא תשקיעו מאמץ אמיתי וכנה בחיפושים שלכם לעולם לא תמצאו את הדבר שיצליח לרגש אתכם באמת. לפתוח את עיתוני סוף השבוע או לשמוע תוכנית רדיו פעם בשבוע לא עושה כלום. הפטרו מהתיווך של זרים, מערימות על גבי ערימות של מסננים לא-רלבנטיים שמושפעים משיקולים שאינם קשורים לטעם שלכם בחצי לירה.

Seek and ye shall find