בשעות הקטנות רק הנחלה הומה

חתלתולה חופשית, הסופר גרופ של קים גורדון (סוניק יות'), ג'ולי קפריץ (פוסי גאלור) ויושימי פי-ווי, חוזרים להקליט לאחר הפסקה של 11 שנים. האלבום יצא עוד כשבועיים. לטוואילייט סד יש אי.פי. חדש עם עטיפה מעולה. ווינדי וובר, מחצית ה-XX של הצמד המצליח ווינדי וקארל מוציאה אלבום סולו שלא דומה בשקל לחומר של הצמד: שני קטעים ארוכים מאד של סאונד סקייפינג. אנדי דיקסון הוא עוד ברנש מונקובר והוא עושה פופ מאד מוזר שמשלב נגיעות אתניות ומריחות סאונד. ווינינג גם הם מגיעים מואן-סיטי וגם הם חוטאים בפרשנות מוזרה קמעה למוזיקה פופולרית.

הלייבל פייר שקד במשך חמש שנים על הכנתו של אלבום אוסף מיוחד המוקדש כל כולו למחרוזת שירים של ג'יימס ג'ויס מ-1907. באלבום משתתפים: פיטר בק, לי רנאלדו, ג'סיקה בייליף, מרקיורי רב, אד הרקורט, מייק וואט, ברדו פונד, פליינג סוסר אטאק, פוורטו מוורטו (המעולים), קליפון, גרייבנהרסט ועוד. 36 קטעים (דיסק כפול). והנה הפתעה טעימה: לורה ווירס משחררת איפון קטן לחלל האוויר ובו חמש גרסאות כיסוי לשירים שהיא אוהבת. האלבום זמין רק ברשת או בהופעותיה. גם לייבך הסלובנים הקודרים והאאפלים מוציאים אלבום חדש.

מתאמנים מעל העיר ועדיין מצליחים לנחות על אזרחים

וטו הדנים מוציאים אלבום חדש וכמו עוד דברים שמגיעים בזמן האחרון משם מדובר במקרה של אלקטרו-רוק לא מזיק כלל לבריאות החך. הבמבלביז הם טריו חמוד וקופצני מבריסטול שעושה פופ ביתי עם חיוך. ואם כבר בפופ עסקינן, הרי שהגרסה הקאמרית שלו מיוצגת נאמנה על ידי צדקם של החד-קרנים האמריקאים המשיקים אלבום חדש. גם השבדים מרימים היום תרומה למאבק הפופי בכוחות האופל בדומתם של ספידמרקט אווניו. ותיקי הגראנג' מאדהני חוזרים באלבום חדש! וויזר החדש דלף.

חיים נוספים הם להקה אמריקאית שמציגה שירה פולקית בחזית כשמאחור רועשת וגועשת לה חומת רעש כשם היו הכלאה בין הגרזן, דאוס מוקדם ומלך ארגמן. האלבום יצא בתחילת מאי ונראה כי לאחר הבצורת המייאשת של השליש הראשון של השנה דברים מתחילים להשתפר (יחד עם האיינשטורצנדה החדש). קלאצ'י הופקינס הוא חיפ-חופיסט מז'אנר האבסטרקט, חבר של mf doom, שעושה שילוב בין חיפחופ מעניין לג'ז. עוד שמיעה מאתגרת ומתגמלת של מאי. אולי עצמאות ישראל משליכה קארמה חיובית על עולם המוזיקה?

אולי מוזיקה טובה תציל את אוהדי הפועל

אכן שנות השמונים מזנקות לנו על האאורטה: ABC מצטרפים גם הם למשפחת המתקמבקים עם אלבום חדש. בזמן האחרון הצרפתים שולטים ביד רמה בסצינת האלקטרו השמח ולמעגל המתרחב מתווספים נוז שכעת גם משחררים מהאורווה וינילון טרי שחורג מהנוף המקובל ומשלב אלקטרו עם גישה טום וויטסית וקודרת יותר. ושוב אני חוזר לעיר האהובה עלי, ונקובר, ומוצא שם עוד החתמה של הלייבל מינט. קוראים להם צעיר וסקסי, האלבום יוצא שבוע הבא והוא טעים לי.

נמרי הרפובליקה עושים פופ-רוק שמצליח לא להעליב ואפילו לעניין, מה שמפתיע בהתחשב בעובדה שהם אמריקאים. הדייר הם להקה מלידס שמשלבת השפעות ברורות של הדרום היפה ואלקטרו-רוק וכעת הם חובקים אלבום זכר חדש. כמו כל ברלינאי, גם שונקי שולח ידו במינ-טק, רק שלשם שינוי זה גם יוצא לא רע. אם בפוסט הקודם שיפרתי לכם על גוואפו חדש, הרי שעכשיו נתבשרנו שבסתיו יצא אלבום שני לאת'נור, בו חבר דניאל אוסליבן מהלהקה הלז פלוס סטיבן אומלי מסאן (חביב הארט-מטאל) ווינסנט דה רוגין משורה. הכי טוב שדייויד טיבט כותב מילים וגם מתארח בשירה. גם כריסטופר ריג מאולבר נותן קולו במיקרופון. זהו מפגש פסגה אמיתי של אבירי הדרון-סייק-מטאל.

מכבי והפועל מעניינות אותי בערך כמו פרונקל על חוטמו של גמל צמא במדבריות מונוגוליה, אולם אחרי אמש אני שוקל בחיוב פשוט להחרים את אוהדי הפועל (ויש לי אפילו חבר אוהד הפועל). לאחר ההפסד של מכבי בגמר היורוליג התכנסו להם בחדווה כמה עשרות אוהדי הפועל למסיבת שמחה לאיד בככר רבין. את דרכם לככר עשו האוהדים הלבביים בנסיעה מלווה צפצופים וצפירות לאורך אבן גבירול. המשטרה התארגנה די מהר לאירוע אבל זה כמובן לא מנע מקומץ הבוריגנים (בורגני+חוליגן) לזרוק רימון עשן אדום ולעשות שמח ליושבי הככר וסביבתה. שמחה לאיד היא עדות לנמיכות קומה ולקטנות נפש ואם אלו השמחות שיש לאוהדיה השרופים של הפועל אז כנראה שהם יכולים לחתום את הגולל על חייהם האומללים והריקים מתוכן. אולי אז הככר תרגע קמעה.

עזית העז החייכנית

גמה הייס האירית משחררת את אלבומה השלישי עם אותו חומר סינגר-סונגרייטר שעבד בשבילה טוב עד כה. קאובוי המדבר הארוך הפורטוגלים מוציאים מעין אלבום אוסף שמסכם את הקריירה המוזיקלית שלהם (שנסובה סביב פוסט-רוק ואינדי בעיקרה) וזה מעניין בעיקר כי האלבום מוצא בחינם אין כסף, כן, כן, חוקי למהדרין. רוג'ר ג'וסף מנינג רב המעללים מוציא אלבום חדש תחת השם קטניפ דיינמייט. אחלה שם, מוזיקה פחות, אבל מי שמחפש פופ שנשמע כמו XTC פוגשים את וויזר, אז יאללה. ואם כבר בפופ אז עסקינן, אז מדוע שלא נשימה פעמינו לעבר פורטוגל ונטעם את מה שיש לאזבדו סילבה להציע? ואז סיבוב קצרצר לאינדיאניאפוליס לביקור אצל Everthus the deadbeats? אלוהים עשני פאנקי הם הרכב פאנק-חיפ חופ-סול משמח עד מאד מטורונטו שיגרמו לכם להתקף אפילפטי בלתי רצוני בחלקים הדרומיים של הגוף.

וכמה מיקירי האינדי מוציאים אלבומים חדשים השבוע: גוואפו הבריטים חוזרים בעוד אלבום פוסט-רוק. מיקה פ. הינסון באי.פי., פרוריינט האמריקאים הותיקים מוסיפים עוד פרק ביצירת הנויז האגרסיבי המתמשכת שלהם. ג'סיקה בייליף חוברת לאנליס מונסרה הבלגית לאי.פי. של פולק קצת אחר. מהצד האחר והקליל של הסקאלה, מרטינה טופלי-ברד מגיעה עם עוד קורטוב של אותו טריפ הופ מימי טריקי. ואיימי מאן שבה אלינו ביוני לאחר העדרות מה עם תקליט שביעי במספר, עתיר קלידים וחף מגיטרות חשמליות. השרלטנים מציעים את אלבום החדש להורדה חינמילית. בתים חדשים מטים לפול שבים בעוד אלבום, אוסף של כל הקטעים אותם הם שמו בעבר באתר שלהם שמרכיבים יחד משחק קלפים מסובך. זה אלבום קונספט מוזר, ולדיסק מצורף גם סרט.

מאלף האגמים ועד לכור הגרעיני - מים כבדים

הלייבל המעולה עד אין קץ נומרו גרופ מתמחה בהוצאה מחודשת של אבני אודם שנשכחו ויהלומים שהלכו לאיבוד מתחום הסול והפאנק. הם מבקרים בעליות גג של אספנים מכל העולם, חוצים יבשות וצולחים גאיות הכל בכדי לדלות פנינים שהעולם המוזיקלי פספס בפעם הראשונה. והנה, נומרו גרופ הגיעו לדימונה ומוציאים אלבום המוקדש כולו לכושים העבריים. זה כל כך לא מה שאתם חושבים שהכושים העבריים עושים (אחרי שנים ארוכות בהן שיטחו את התרבות המוזיקלית שלהם לכדי קולות גיבוי לשלמה גרוניך): פאנק, סול ואפרו-ביט לתפארת כור מחצבתם (הווה אומר שיקגו ודטרויט). נראה כאילו משרד החוץ לא יכל לבקש מתנת יומולדת מוזיקלית טובה מזו לחגיגות יום העצמאות: הם שרים בחדוות אין-קץ אודות נפלאותיה של דימונה (בירת הרוחניות העולמית, לא פחות!), נופיו עוצרי הנשימה של הנגב ומגניבותה השמיימית של כנען אשר בציון. ועל כך נאמר כבר: צהוב עולה.

ומשהו אחר לגמרי. הלייבל האיכותי לא פחות קונסטליישן מוציא אלבום נוסף לגברת קרלה בוזוליק. הפעם היא מוציאה את האלבום תחת השם אוונגליסטה והיא משלימה מטמורפוזה מופלאה מאלבומי הקאנטרי המוקדמים שלה. זהו אלבום חריג בנוף של קונסטליישן שרגילים להוציא פוסט-רוק בעוד הגברת עם המגף עושה פופ מתוחכם ומאתגר עם הרבה נגיעות של קלאסי, אמביינט, קברט ואקספרימנטל. את האלבום הקליט לא אחר מהגאון אפרים ואת כלי הקשת מספקת אחת הלהקות הגדולות ביותר שפועלות כיום, ה-silver mount zion. שמיעה לא קלה, אם כי נגישה יותר מהאלבום הקודם.