תייר מזדמן שיהדס ברחובותיה עטופי הלחות ושטופי פירות עצים בלמזים יכול בנקל להגיע למסקנה שתושבי העיר עסוקים בדבר אחד בלבד, והוא בליסה מסביב לשעון. למרות שאזרחי העיר הלבנה אינם שמנים, הרי שעל כל צעד ושעל יש או מזללה או סופרמרקט. נדמה כי אם אתה בעל חנות (נניח למוצרי סידקית) ומצמצת במהלך השלאף שטונדה שלך, הנכס הועבר על ידי פורס מאז'ור לידיהם העבותות של (מחק המיותר) אם-פם/טיב טעם/סושיה/טורטייה (גרסת שנות האלפיים לסטייק בפיתה)/גלידריה. כל החנויות הללו מפיצות אור נגוהות שמסוגל להסיט אפילו חייזרים ממסלולם ומרכולתן זהה לחלוטין, עד כדי כך שלא ירחק היום וניתן יהיה לרכוש באם-פם ניגירי טורטייה בטעם יוגורט. הסחי הצרכני הזה הוא עדות רק לסטנדרטיזציה הוולגרית של הטעם התל-אביבי וחוסר הנכונות של התושבים (שהם למעשה תיירים, כי מעט מאד אנשים הם תל אביבים במקור) לשמור אמונים, או לפחות לנסות ולהציל, עסקים קטנים שקיימים פה שנים ארוכות, מציעות שירות של ממש ולא רובוטיקה צוננת שבאה בעיקר לענות על גחמות של שעת לילה זעירה. אתמול ראיתי שבמקום יאמי-ממי, מסעדת דגים וותיקה מאד ברחוב ירמיהו, נפתח לו עוד היכל על שם אם-פם ולא יותר ממאה מטרים משם, על דיזנגוף, עומד להפתח המענה הטיב-טעמי. לא ירחק היום ואגש לי לאחד מסניפי רשתות המדמנה הללו, ארכוש לעצמי וודקה גולד ואגיש להם קוקטייל מולוטוב.
ולסיום, תקלוטי השבוע. יום שני הקבוע בסילון ויום רביעי עצבנות בצ'אביז. מי שמכיר את אולה יקבל ביום חמישי הררי גופרית לאוזניים.
No comments:
Post a Comment