היש שרשוחה גדולה יותר מאנג'לינה ג'ולי?

מחקר השוואתי חדש מגלה כי העליה בגודלו של המוח הופיעה באופן עצמאי פעמיים במהלך ההיסטוריה, פעם אחת בקרב קופי העולם החדש (אלו המתגוררים באמריקות) ופעם אחת בקרב קופי העולם הישן (שוכני אפריקה ואסיה). צוות חוקרים מהמוזיאון האמריקאי להיסטוריה של מדעי החיים (התרגום הכי עילג שיצא לי ל-natural history) מדווח כי בחינה של גולגלותיהם של אבות הפרימאטים הניאוטרופים (קופי העולם החדש) ואלו של אבות קופי העולם הישן מעידה כי הן קטנות באותה מידה. לאור העובדה שקופי העולם החדש וקופי העולם הישן מופרדים זה אלו מאלו מרחק גיאוגרפי ניכר ועברו תהליכי התמיינות נפרדים לחלוטין, הרי שתהליכי סלקציה שיצרו מוח הולך וגדל הופיעו באופן בתי תלוי פעמיים במהלך ההיסטוריה. במאמר המופיע בכתב העת של המוזיאון הנ"ל – Novitates – כותבים החוקרים כי את ההשוואה עם ביצעו על סמך מדד שנקרא מנת אנצפליזציה (EQ: Encephalization quotient), מדד המתאר את היחס בין גודל המוח לגודל הגוף כך שערכים גבוהים מתארים חיה עם מוח גדול ביחס לגופה (דרך אגב, הרבה ביקורת הושמעה על רמת הדיוק וכושר הניבוי של מדד ה-EQ).

Estimating body mass in New world "monkeys" (Platyrrhini, Primates), with a consideration of the Miocene platyrrhine, Chilecebus carrascoensis. American Museum Novitiates. 3617

אחת השאלות שמטרידות חוקרי טפילות תטולה בקרב ציפורים היא כיצד הציפור המוטפלת יודעת לזהות אילו ביצים הן שלה ואילו טפילות. מחקר צ'כי חדש טוען כי ההבחנה נעשית על ידי שימוש בקרינת אולטרא-סגול. במסגרת הניסוים שערכו, החוקרים שינו את ספקטרום ה-UV המוחזר מהביצים בקן כך שהביצים המקוריות והטפילות יאופיינו באורכי גל שונים. החוקרים בחנו ציפור הנקראת סכבי שחור-כיפה (Sylvia atricapilla) המוטפלת על ידי הקוקיה ובמאמר המופיע בכתב העת Journal of Experimental Biology מתארים החוקרים כיצד הם לקחו ביצי סבכי שחור-כיפה נטושות והניחו אותן בקינים. החוקרים צבעו את הביצים הנטושות בחומר הבולע אורכי-גל מתחום ה-UV או בוזלין. החוקרים מדווחים כי 11 מ-16 ביצי הוזלין לא נדחו בעוד ש-17 מ-28 ביצי ניסוי זוהו כזרות ואז ההורים ניקרו בהן חור וסילקו אותן מהקן.

Honza M, Polaciková L (2008). Experimental reduction of ultraviolet wavelengths reflected from parasitic eggs affects rejection behaviour in the blackcap Sylvia atricapilla. Journal of Experimental Biology. 211: 2519-2523

עכברות שמנות מולידות צאצאים שהופכים לעוד יותר שמנים וזה לא רק בגנים. צוות חוקרים אמריקאי מדווח כי שינויים אפיגנטיים הם העומדים מאחורי תהליך זה. במאמר המופיע בכתב העת International Journal of Obesity מתארים החוקרים ניסוי אותו הם ערכו בקרב שלושה דורות של עכברים עם מטען גנטי זהה, וכולם עם מועדות גנטית להשמנה. העכברים חולקו לשתי קבוצות: הראשונה קיבלה תזונה רגילה ואילו השניה קיבלה בנוסף חומרים מעודדי מתילצית DNA (חומצה פולית, ויטמין B12 וכולין). מתילציה הינה תהליך ביוכימי בו אזורים מסוימים של הדנא עוברים שינוי במסגרתו מולבשת עליהם קבוצה כימית פעילה הנקראת מתיל. פעולה זו מונעת את תהליך שעתוק הדנא והופכת אותו למעשה לבלתי-זמין לייצור חלבונים. החוקרים מדווחים כי קבוצת התזונה הרגילה הלכה והשמינה בכל דור בעוד שקבוצת המתילציה שמרה על משקל קבוע. החוקרים סבורים כי מתילצית דנא מעורבת בהתפתחות ההיפותלמוס, האזור בו מתבצעים תהליכי בקרת התאבון במוח. מה שמענין יותר, הוא העובדה שלפנינו מקרה מובהק נוסף לחשיבותה של האפיגנטיקה: רמות הורשה מעבר לרמת הדנא משחקות תפקיד קריטי בהוצאה לפועל של הקוד הגנטי, כך שהקוד עצמו אינו מבטיח במאום את התוצאה הסופית. אך ורק השילוב בין גנטיקה לתהליכים התפתחותיים ברמות ארגון שונות אחראים לאורגניזם המלא.

Waterland RA et al. (2008). Methyl donor supplementation prevents transgenerational amplification of obesity. International Journal of Obesity. 10.1038/ijo.2008.100