אולי הגיע הזמן לתת למעי ולשלפוחית מבסוטון?

פסיכולוגיה אבולוציונית הינה אחד מתחומי המחקר האינטרדיסציפלינאריים הבעייתיים ביותר ולצערי הרב ברוב המקרים היא מייצרת מחקרים מעליבים ברמתם ותיאוריות כה דלות שממש מתחשק לעקור את התואר האקדמי מכותביהן. אחד מתחומי המחקר החמים בקרב פסיכולוגים אבולוציוניים (אבל גם בקרב חוקרים רציניים יותר מתחומים אחרים) הוא האבולוציה של הדת. לאור היותה תופעה גלובלית חוצת-תרבויות עולה השאלה הלגיטימית "למה זה טוב ולמה זה פה". את ההד האחרון בסוגיה מחקרית זו יצר הבהמה האקדמית ריצ'רד דוקינס בספרו הפופוליסטי והזול the god delusion.

במאמר המופיע בכתב העת Psychological Bulletin טוען מייקל מקולה, חוקר דתות ותיק, כי הסיבה בגינה הדת הצליחה להשתרש באופן כה עמוק לתרבויות האנושיות, היא שליטה עצמית: שליטה עצמית, לטענתו, חיונית ביותר להצלחה בחיים, וככל שאדם שולט בעצמו יותר כך גדלים סיכוייו להצליח בחיים (והנה וידאו בו הוא מסביר את משנתו). לאחר סקירת ספרות מתחומים שונים ומגוונים, כולל נוירולוגיה, מקולה טוען כי אנשים דתיים נוטים להיות בעלי שליטה עצמית גבוהה באופן משמעותי מזו של לא-דתיים. מה הקשר? ובכן, באופן שלא ממש מתרחק מהטיעון הוובריאני, המחקר הנוכחי טוען כי לדתיים היכולת להשיג מטרות ארוכות-טווח הדורשות סבלנות ודבקות במטרה טוב יותר מלא-דתיים, היות והפרקטיקה הדתית מחייבת איפוק ושליטה עצמית. קשה באימונים וקל בקרב הופך את המחויבות הדתית לכלי באמצעותו דתיים יכולים להשיג מטרות עתידיות "לא-דתיות" ביעילות גבוהה מזו של לא-דתיים. מקולה טוען כי הוא הצליח להראות באופן משכנע כי פעילות דתית מפעילה את אזורי המוח האחראים על שליטה עצמית. כמו כן, החוקר טוען כי הפרשנות שלו נותנת הסבר לסטטיסטיקה לפיה דתיים חיים יותר, חיים טוב יותר (בריאות טובה יותר, הישגים אקדמיים גבוהים יותר, שכיחות נמוכה יותר של אלכוהוליזם וצריכת סמים וכד').

ונסה ואן בסטן האיטלקים חוזרים עם אי.פי ובו צמד קטעים של הפוסט-רוק המטאלי הקשוח שלהם. תולעים חרמניות הם הרכב רוק אייטיזי שלא מרגיש הכי בנוח במשבצת הזו ומנסה לדחוף לכל מיני כיוונים. רק על המאמץ מגיע לו אזכור, אבל בשירים מסוימים בהחלט גם על הביצוע. קומביקרייסט חוזרים עם אלבום חדש ומראים שהם יודעים עדיין לתת בראש, גם אם מדובר בסגנון ה-EBM המאוס.

קיני מצטרפת לרשימה ההולכת ומתארכת של החאבורה של לייבל הפאנק המצוין טרו ת'וטס (quantic soul orchestra, נוסטלגיה 77 ו-TM Juke). לפי השמות הנ"ל ברור לכם שהיא עושה סול בהפקה הפאנקית של הלזים. במקרה דנן עסקינן בבחורה ממוצא... קיני רחוקה קילומטרים מהרמה של אליס ראסל אבל לאור העובדה שהיא לא מעליבה, אולי (אינשאללה) 2009 תהיה שנה טובה, לפחות בתחום השחור.

החדש של דני בויל, slumdog millionaire, הוא משב רוח רענן בסרטים המועמדים (כנראה) לאוסקר, הן ברעיון המקורי ושובה הלב העומד מאחוריו והן בנסיון ליצור מעין נגטיב הוליוודי לבוליווד. ניתן לקשקש רבות אודות הסרט, אבל לאור העובדה שהוא טרם הופץ בארץ אז בינתיים תסתפקו בהמלצה חמה ללכת לראותו לכשיפתח.