אקסיביציוניזם כתחליף לפסיכולוג?

נשמע כמו אלימות הם הרכב אינדי שבדי חביב ביותר שלא שובר שבלונות אבל ממרק אותן היטב ומצליח להוציא תחת ידיו כמות נאה של קטעים לופתי אוזן עם איכות חסרת פשרות. Eyedea & Abilities ממשיכים להתרחק מהקהל המסורתי שלהם, אותו זה שנדבק להם לעכוז לאחר זכיותיהם המרובות בכל באטל אפשרי. רק על האומץ להתנתק מהזא'נר מגיעות להם ברכות, אבל למרבה השמחה הם גם מתגמלים באיכות. הפעם הם החליטו לשלב אלטרנטיב ובנוסף לביט טסים להם ברקע ריפים נושכים, מעין גרסת NIN למה שמורלו וריילי עשו זה עכשיו במנקה הרחובות. בהרבה מהשירים זה לא עובד ומרגיש מלאכותי, אבל בקטעים מסוימים, כמו "קדחת השחת ו"סיפור זה" זה מעולה. אחד ממבחני האיכות של להקה הוא להקות הבת ופרויקטי הצד שיוצאים ממנה. אבק ברק הם צמד בוגרי הר שחור, מעצמת הסייק הקנדית. את הקול וההגשה של אמבר וובר אפשר לזהות מקילומטרים גם כשהם נישאים על רוח קיץ קלילה ואת המוזיקה הם בחרו להשאיר פשוטה וערומה יותר מזו של להקת האם שלהם. אנת'וני שאקיר הוא אחד מפיקי הטכנו הותיקים ביותר בדטרויט, אבל הוא מעולם לא זכה להכרה לא זכו עמיתיו חוצי היבשות. הוא אוהב לשמור על הפקות מינימליסטיות ונקיות עם ביטים מופשטים ובמשך השנים הוא ייצר לעצמו סאונד ייחודי שהשפיע רבות על יוצרים רבים. באפריל התחילו מורפין בפרויקט של הדפסות מחודשות ושל הבאתם לדפוס של קטעים שכוחים ונשכחים. הגיע הזמן שתכירו אז תקשיבו ל-levitate.

ב-2007 אברהם תורג'מן ניפץ לגור חתולים את הגולגולת לאחר שזה פרץ לכביש וגרם למכונית שלפני זו של תורג'מן לבלום בעצירת פתע ולגרום לתאונה. תורג'מן יצא מהרכב, ולאחר שגילה שהנהגת בלמה בגין החתול הוא צעק עליה "בשביל חתול את עוצרת?". בשלוותא ניגש תורג'מן להוציא פטיש ממכוניתו (מי מסתובב עם פטיש באוטו?), שלף את הגור ממקום מחבואו, הטיחו באדמה וחבט בו עם הפטיש. כאשר ניגשה אליו עוברת אורח והוא צעק עליה "לחתול את דואגת? תראי את האוטו שלי". באמצע יולי כתב השופט יחזקאל ברקלי בגזר דינו של אברהם תורג'מן: "לא שוכנעתי כי הנאשם מתעלל סדרתי בחיות. נהפוך הוא - עדי האופי העידו כי הנאשם אוהב חיות וכנראה שכעסו העבירו על דעתו"... מענין אם גם לי יתנו רק מאתיים שעות עבודות בקהילה אחרי שאני ארוצץ לתת-האדם תורג'מן את הגולגולת ולדיין הביבים ברקלי את היד שכתבה את גזר הדין המעוות, אנטי-מוסרי והעיוור לחלוטין לכוונת החוק. אטימות הלב שהופגנה בתיק המזעזע הזה חורגת מכל פרופורציות. המוסר לא נעצר בהומו סאפיינס ומבחנם האמיתי של אותם רעיונות נשגבים שאנחנו כה גאים בהם שהם המבדילים אותנו מן הבהמה הוא בהחלתם על הבהמה. במקרה שלפנינו בהמה יש רק אחת וקוראים לה אברהם תורג'מן. הייתי יכול להוסיף עוד מאות שורות של דברי גנאי, שנאה ושטנה ותיאורים מפורטים לזרא של מסכת העינויים שהייתי מעביר את האשפה האורגנית לבית תורג'מן ולנצר ברקלי, אבל מישהו עוד עשוי להאשים אותי בעבירה כלשהי שבסוף תגלגל לפתחי עונש חמור יותר ממאתיים שעות עבודה קהילתית. אז במקום שזה יקרה ניתן למוזיקה לדבר...

כל החברים של עוזה לא אוהבים גנטיקה. לא במובן של התיאוריה הגנטית הוא יופיו של מנגנון הקידוד הגנטי בתורשה, אבל גנטיקה הפכה למפלטו של הנבל הביולוגי, הרדוקציוניסט האגרסיבי, המדען שמשוכנע שלכל דבר בחיים יש הסבר גנטי וגן אחד יחיד ומופלא ששולט עליו. זו קשקשת ואיוולת מדעית ולכן עוזה מאד אוהבת אפיגנטיקה. בעיקר את התיאוריה שמאחוריה. עוזה גם מאד לא אוהבת רופאים (ווטרינר אחד ספציפי) אבל לזכותו של עולם הרפואה יאמר שהוא הראשון לנסות כל דבר, גם המופרך ביותר היות ורפואה הוא מדע של שורות תחתונות: הם מצאתי תרופה או טיפול או לא – לא ממש משנה מה המנגנון הביולוגי העומד מאחוריו. לאחר שהתיאוריה האפיגנטית עמדה מבוישת בפינה אפלה במשך כשבעים שנה וראתה כיצד אחותה הגדולה הופכת לשם דבר בפי כל הדיוט, באו הרופאים ובעשור האחרון גאלו את האפיגנטיקה מבדידיתוה והחלו להשתמש בה בנסיון במהלך החיפוש אחר אפיקים חדשים לטיפול במחלות שונות, בדגש על סרטן. במאמר המופיע בגליון האחרון של כתב העת Genetics חוקר מברקלי מראה כיצד שינויים גנטיים ואפיגנטיים כאחד משפיעים על הופעתן והתפשטותן של מחלות באוכלוסיה במשך כמה וכמה דורות. דר' סלטקין טוען כי בעוד שמוטציות גנטיות הן הגורם המרכזי בהורשה של מחלות ובמועדות משפחתית גם לאפיגנטיקה יש תפקיד מפותח באופן מפתיע בתורשה. סלטקין מציע מודל המאגד תחת אותה קורת גג את השפעותיהם של מוטציות גנטיות ושל שינויים אפיגנטיים. אמנם לא מדובר בחדשות מרעישות, אבל לסקירות ולמודלים מעין אלו יש תפקיד מפתח בהפצתם של רעיונות והשרשתם בעשיה המדעית.

Slatkin M. 2009. Epigenetic inheritance and the missing heritability problem. Genetics. 182: 845-850

allowfullscreen="true" width="320" height="265">