Yellowstone national socialist park

גוסטבו חרמנו הוא צלם ארגנטינאי שמפרסם כעת ספר צילומים הנותן עדות מצולמת לשנות האימה של השלטון הצבאי במדינה. הרעיון בסיסי אבל כל כך יעיל ומצמרר במקרה דנן: חרמנו מציג צמדי תמונות, הראשונה תמונה שנלקחה באותם ימים והשניה היא שחזור של אותה תמונה, מינוס אותם אנשים שלא הצליחו לשרוד את התקופה האפלה ההיא. אתר, הוצאה

קשה לדמיין איך היה נראה עולם האינדסטריאל ללא פעילותו של מונטה קזזה. הברנש שבעליל לא כל השעונים שלו מתקתקים בסנכרון אטומי עומד מאחורי (אם כי לא חבר ב-) הרכב האינדסטריאל המכונן והמבריק סחוס פועם (Throbbing gristle) ועמד בקשר עם כל מי שפעל שם ועמם (בעיקר השת"פ שלו עם קריס וקוזי). קזזה הוא מוזיקאי די קטן, והוא ידע למה הוא נתן לאחרים לקבוע את הטון בשלביו העובריים של האינדסטריאל מבחינה מוזיקלית. אבל כל ז'אנר שמאחוריו עומדת גם חשיבה ופילוסופיה כלשהי, תהא זו פוליטית או אסתטית – לחלוטין לא משנה, צריך גם – בהעדר מילה אחרת, הוגים. קזזה ממלא בדיוק את המשבצת הזו. בעוד ג'נסיס פורידג' כיסה את האג'נדה המגדרית ו-TG וסטיבן סטייפלטון הגדירו את המשנה האסתטית, קזזה היה השגריר הפוליטי. רבים טעו בזמנו לחשוב כי מדובר בבחורצ'יק שמכוון נמוך כי גבוה לא קיים מבחינתו, שעבורו הוולגריות על ביטויה השונים (בעיקר סקס) היא פלטפורמה קרקסית ושיווקית בלבד. אבל כמו תמיד עם ליצני חצר, הבדיחה היא אף פעם לא על חשבונו, אלא על חשבוננו. שום דבר לא יכול לתאר בדיוק מה ומי זה מונטה קזזה כמו האזנה לאלבום The worst of Monte Cazzaza. אלבום שנפתח עם הקטע שפה למטה (שמישו יבוא ויגיד שאין לקזזה חוש הומור) וממשיך לטור-דה-פורס של כל מה שנכון באינדסטריאל. אלבום קשה מאד להאזנה, אבל כך הם גם האלבומים הקשוחים של אחות עם פציעה או בויד רייס. בכל מקרה, נתכנס וכאן לציין את צאת אלבומו החדש של קאזזה, שהוא הפתעה לא מבוטל. הוא משייט על כמות הבלתי נתפסת של סגנונות והשפעות, כולן כמעט רחוקות שנות אור ממה שעשה בבחרותו. אם אהבתם, עשו קצת מאמץ ותלמדו אודותיו. אני מבטיח שדרכו תגיעו לעולמות קסומים ונפלאים שמהווים תחנות יסוד של ממש בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית.

Monte Cazazza – Psychiatric review

הרכב האלקטרו-רוק הנפיץ האוסטרלי אמנות נגד מדע משחרר את הקטע השני שלו ומבסס את מעמדו כמרענן הרשמי של כל עונות השנה. אחרי הגאונות הצרופה של סינגל הבכורה לוקחים הקנגרואים סיבוב חד יותר למעמקי האלקטרוניקה בלי ולו לרגע את היכולת המופלאה שלהם לפרק עצמות בפרצים ספאסטיים של ביט אגרסבי ונשכני. אמנם לא ממכר כמו הראשון אבל אני רואה כבר כמה אנקדוטות של פרמדיקים שיבוססו על תגובות לשיר הזה.

Art vs. Science - Magic fountain

בשנה שעברה שיתוף הפעולה בין טום מורלו לבוטס ריילי SSSC זיכה אותם במקום של כבוד ברשימת סוף השנה של עוזה. הנה מגיח לו ה-EP החדש, שבו למעשה רק ארבעה משבעה קטעים הם חדשים (היתר הם שני קאברים ועוד עיבוד מחדש לקטע מאלבום הבכורה). הם נשמעים אחרת. הם נשמעים כמו הגרסא השבעה והמדושנת של עצמם, וזה מפתיע מאד בהתחשב בנפשות הפועלות. זה מרגיש כאילו הם מאד מרוצים מהשילוב הזה של רוק בסיסי ותוקפני של מורלו עם המלל המהיר והטעון של ריילי. זה עובד מצוין בשני קטעים (גטו בלסטר וזה שפה למטה) אבל עדיין. אולי בגלל שרף הציפיות שלי היה גבוה? אולי בגלל הקאבר המפוקפק לשיר המצחין ממילא מטוסי נייר של מ.י.ה?

Street sweeper social club – The new Fuck you

עכשיו כבר די ברור שהשוליים בבריטניה משתוקקים להשיב עטרה ליושנה ולימי מנצ'טסר העליזים של שנות השמונים של הפוסט פאנק והניו וויב. המצטרפים האחרונים לרשימה המתארכת של מעלים באוב שאני שמעתי הם thee single spy. הם לא ברמה של עמיתיהם לרנסנס הזה (ע"ע o. children) ומושכים גם הרבה יותר לכיוון השוגייזי אבל יש במה לנעוץ תנוכים.

Thee single spy – OK corral