עוד לא החלטתי האם השמחה שלי (הן אמיתית והן לאיד) על נפילתו של מרק האוזר מצדיקה פוסט או לא...

ב-1971 נערך בסטנפורד אחד הניסויים המפורסמים ביותר בפסיכולוגיה חברתית, ניסוי שלימים זכה לשם ניסוי הכלא של סטנפורד. במסגרת הניסוי מתנדבים (בתשלום ניכר) חולקו לשתי קבוצות: אסירים וסוהרים. מטרת הניסוי היתה לבחון את האופן בו בני-אדם מפנימים את תפקידם בקבוצה. מיותר לציין שהניסוי יצא מהר מאד מכלל שליטה וחשף את הבהמה השוכנת מתחת לעורנו שאין לה אח ורע בעולם החי. ב-1999 השתמש הסופר הגרמני מריו ג'ורדנו בניסוי כבסיס לספר שלקח את העניינים רחוק יותר באופן דרמטי. ב-2001 עובד הספר לסרט גרמני חזק בשם Das Experiment. עשר שנים מאוחר יותר והוליווד הבינה את הפוטנציאל הדרמטי האדיר הטמון בניסוי והחליטה גם היא להביא עיבוד קולנועי. או שניים. בשנה הבאה אמור (אין שום פרטים מדויקים לגבי זה) לצאת סרט הנושא כרגע את השם המפורש The Stanford prison experiment. לעומת זאת, בחודש הבא יצא (ישר לדץ ודצה, אף פעם לא סימן טוב) עיבוד אמריקאי ראשון שבוים על ידי פול שיורינג (נמלטים) ובכיכובם של פורסט וויטיקר ואדריאן ברודי. מי שלא מכיר את הניסוי ומי שלא צפה במקור הגרמני (דהיינו 99.99 אחוזים מקהל היעד של הסרטים האמריקאים) או ב-Die Welle הגרמני מ-2008 בנקל יטעה לחשוב כי מדובר בסרט טוב. נניח לרגע בצד את איכויותיו הקולנועיות (שההפצה ב-DVD בלבד מדברת בעד עצמה) ונתמקד בעלילה. בעוד שהבמאי הגרמני הבין טוב מאד את המטענים וההשלכות של הפקת סרט כזה בגרמניה, האמריקאי נכשל כשלון חרוץ בהפנמת המסר של הניסוי. בגרסא האמריקאית, החלוקה לטוב ולרע מאד ברורה כמעט באופן אורגני (ושוב, נניח לרגע בצד האופן בו טוב ורע מתפרש על פני צבע העור) ואלו שסוטים מדרך הישר אינם יכולים להיות טיפוסים נורמטיביים ולכן שומה עליהם להיות תקולים ופגומים באופן כלשהו. הסיפור שתפרו כותבי הגרסא האמריקאית למצבו הפסיכולוגי הרעוע מלכתחילה של הסוהר הרע הוא מביך כמו גם האופן בו הוא נפרש אל מול עיני הצופה. אני מאד מקווה הסרט השני ישכיל לשחזר את ההצלחה של המקור הגרמני ולא יפול לפחים אליהם נפל העיבוד ההוליוודי הראשון. אם כן, נורה אדומה כדם צריכה להדלק מעל גבעות טינסלטאון: אם סרט שיוצא נגד המלחמה בעיראק ומנסה להוות סוג מסוים של סמן מוסרי כושל בצורה כה מעוותת בהבנה של התנאים המאפשרים את גידול הפרא של הרוע הבנאלי הרי שהוא בעצמו עדות לתחלואיה של חברה שהביאה לנו את עוולות אבו ע'ריב.

The experiment (Scheuring, 2010)

Das Experiment (Oliver Hirschbiegel, 2001)

החום המטורף ממיס לא רק קרחונים אלא גם את הקורטקס האומלל שלי. אם חשבתי שבמוזיקה אמצא נחמה כמובן שהתבדתי נחרצות. כמה קטעים אומללים, רסיסים אומללים של קטעים שלאחרונה בכל זאת עשו לי נעים

Death in June - Peaceful snow (2010) (www.myspace.com/ddeathinjune)

Savoir adore – Bodies. From: In the wooded forest (Cantora, 09/2009) (www.myspace.com/savoiradore

(The angry years (www.myspace.com/angryyears

Disturbed - Never again. From: Asylum (Reprise, 27/08/2010) (www.myspace.com/disturbed)

עוזה שמחה תמיד להביא הרכבים מקומיים לקערת החלב והנה צנח לו זלזל לחיקה בדמותה של אקדמית העור, הרכב אינדי פופ מינורי ואפלולי העושה את צעדיו המגובשים הראשונים בימים אלו. הדבר הראשון שתפס את שימת הלב במקרה של ההרכב חוצה האוקיינוסים הזה הוא העובדה שעצם קיומו הוא שיר הלל לאינטרטנט ודוגמא מאלפת לאופן בו היום ניתן ליצור מוזיקה. שלוש רגלים לו להרכב, האחת מקומית, האחת צפרדעית (סליחה, אהל ברגליים משכו אותי לשם...) והשלישית דוד סמית. ההרכב נולד לאחר קשר שנוצר בין יעל ברנר (נציגתנו בהרכב) לבין וויליאם ביירון (הדוד מאמריקה) דרך קרייגזליסט. חליפת ערוצים טרנסאטלנטית הולידה את הגרעין המקורי של ההרכב שהנביט לו גם עמוד מייספייס, וזה בתורו משך אליו (שוב, האנלוגיות החרקיות שלי) את תיירי דומא הצרפתי. הטריו המשיך ביצירה הוירטואלית מבלי להפגש כלל ועיקר חודשים ארוכים. לבסוף זה קרה ואז הם נפגשו עם המפיק מרק פלטי (Heathen של דייויד בואי, הוברפוניק) שסייע להם בהכנת איפי הבכורה שלהם. אז זו הביוגרפיה. מה בנוגע למוזיקה? כאמור, זהו הרכב פופ בבסיסו עם השפעות ניינטיז חזקות הבאות לידי ביטוי בעיבוד ובהגשה. אין כל ספק שהמרחק הגיאוגרפי, למרות האנקדוטה שהוא מספק, הוא בעוכרי הלהקה והסאונד רחוק מלהיות מגובש. יחד עם זאת, הגרעין, דהיינו המלודיה, טומן בחובו פוטנציאל לא מבוטל כך שיש למה לצפות היה וההרכב יבלה זמן רב יותר יחדיו. בכל מקרה, חוו דעתכם בעצמכם או בחלל, או במחנה

The leather academy – In waters. (Upcoming EP release, 2010)

http://www.leatheracademy.bandcamp.com/