מים רכים ופרווה רכה

היום חוגגים האוסטרים יום עצמאות. מאורע זניח לחלוטין לנוכרי שכמוני, אבל בעודנו הולכים חזרה הביתה, במרכז של המרכז של וינה, בחצר הענקית של ארמון הקיסר, עומד המון רב ומשתאה נוכח חיילים וקצינים המקיפים טנק, מסוק ועוד כלי משחית. מי שחשב שרק אנחנו, הנחשלים והפרימיטיבים שאך זה צנחו להם מהעצים סוגדים לצבא – טעה. אפילו אצלנו זנחו את הרעיון המכוער של מצעד צבאי לפני שני עשורים. בפני איזה איום אדיר ניצבת האומה הפרוסית הגאה הזו? מבקרי מזון שסולדים משטרודל? מבקרי מוזיקה שחושבים (בצדק) ששטראוס היה מלחין נוראי? זה באמת היה לא נעים לחצות את הרחבה הזו, במיוחד כשבצדה עמדו להם פאנקיסטים ולא השתינו בכלל לכיוון הארוע.

אז ננטוש את יום החג האוסטרי המיותר הזה (מנגל אחד לא ראיתי פה!) ונחזור לדברים חשובים באמת: מוזיקה. היום יהיה עמוס במיוחד, יען כי הרבה זמן לא עדכנתי בגין עומס חריג. לפיכך מנה כפולה ומכופלת בתור פיצוי.

ב-1999 הוציאה אן פיירלה הבלגית את אחד האלבומים המפעימים ביותר בתולדות המוזיקה הפופולרית. Mud stories הוא מופת של סינגר-סונגרייטר שלקח את הסוגה הזו ובפטיש פסנתר ומיתר קול הפך אותה להארדקור. פיירלה לא קרסה תחת מעמסת האלבום השני והמשיכה להפגיז עם עוד שני אלבומי ענק. הצניחה הגיעה מאוחר יותר, בעיקר לאחר שהיא חברה להרכב הנוכחי איתו היא עובדתץ בימים אלו יוצא אלבום חדש, מתוכו רק קטע אחד ראוי לשמו, והוא רחוק שנות אור מהרמה של אלבום הבכורה. עשו לעצמכם טובה ענקית ורוצו לרכוש את האלבום ההוא.

An Pierlé – Mud stories (1999)

עושה רושם שכבר גדשתי את הסאה עם ההערצה למת'יו הרברט. אבל מה לעשות? עם ענקים ברמתו לא מתווכחים. הסיבה למסיבה הנוכחית היא האלבום השני בטרילוגית One שלו. אין מה להכביר מילים: מי שלא אהב אותו לעולם לא יאהב אותו ומי שכן, שיכין עצמו לעונג נוסף.

Matthew Herbert - One club (Accidental, 20-09-2010)

הרכב נוסף שעוזה סוגדת לו הוא Black heart procession. החודש יש לנו אירוע כפול הנוגע ללהקה. הראשון הוא יציאה של אלבום חדש. הוא לא יצירה בקליבר של אלבום משנה שעברה אבל עדיין טומן בחובו כמה רגעים מרגשים. יש בו גם רימיקסים מפתיעים לשירים ישנים שלהם.

Black heart procession – Blank page (from: Blood bunny/Black rabbit, Temporary residence, 12/10/2010). www.myspace.com/theblackheartprocession

האירוע השני הוא אלבום ראשון ל-Three mile pilot אחרי בר מצוה שנים. TMP הם להקת האם של BHP והנה באותו חודש פל ג'נקינס, הסולן של שתי הלהקות, משחרר שני אלבומים. הבעיה היא ש-TMP נשמעים כמו גרסת פופ אייטיזית (לא מסוג הסליז אבל) של BHP. שוב, רגעים נחמדים פה ושם, אבל לא משהו שיתקע בראש או באוזן

Three mile pilot – Battle (from: The inevitable past is the future forgotten, Temporary residence, 12/10/2010). www.myspace.com/threemilepilot

< >

אמילי ג'יין ווייט גם היא סינגר/סונגרייטרית, אבל כועסת הרבה פחות מאן פיירלה. ללא כל קשר לגישה, וויט היא מוזיקאית מצוינת ושני האלבומים הראשונים שלה היו נפלאים. בחודש הבא היא גם מוציאה אלבום חדש וגם מגיעה להופעה קרוב לבית!

Emily Jane White - Ode to sentience (Talitres, 08/11/2010) www.myspace.com/emilyjanewhite

Thread pull הם מה שמתקבל כשמערבבים סוניק יות', מורפין ו-The Ex יחד. הצמד האירי הזה מציע תרכובת נפיצה ביותר של רוק ערום עם תובנות פרי ג'ז. למרות שהאלבום הזה אינו אחיד ברמתו יש בו כמה מהרגעים המוזיקלים הטובים ביותר שעוזה שמעה בחודשים הטרופים האחרונים (שוב, שימוש נכון בחצוצרה עושה את כל ההבדל!)

Thread pulls - How to talk (from: New thoughts, Osaka, 24/09/2010) www.myspace.com/threadpulls

טוני ג'ו וויט הותיק הוא בעל מניות רבות (יש שיגידו המייסד) של תת הז'אנר הנקרא swamp rock, דהיינו רוק דרומי מחוספס עם ריכוזים גבוהים ביותר של בלוז. להגדרות יש נטיה להזנח על אם הדרך ככל שנוקפות להן השנים ומרום גילו המופלג יכול וויט לעשות מה שהוא רק רוצה ואיך שהוא רק רוצה. אז בחדש שלו הוא נותן לנו את הסוכריה הזו

Tony Joe White - Season man (2010)

עוד ברנש שלא סופר אף אחד ממילימטר הוא יקיר המערכת ג'ון זורן. עוד אלבום חדש, הפעם החמישי של Moonchild, מהפרויקטים היותר אגרסיביים שלו בו חבר איש גאון ויקר שמזמן קיבל מעוזה את מפתחות העיר, מייק פאטון.

John Zorn (Moonchild) - The book of Los (from: Ipsissimus, Tzadik 05/10/2010)

נשאר בתחום הג'ז ונחלוק כבוד לישיש אחר, המתופף הקנדי ג'רי גראנלי. כיאה לכל מי שלא שם קצוץ על מה שחושבים עליו במוזיקה, האדון לאון הפליג רחוק מאד במחוזות האוונגרד שלו ומאחוריו קריירה ארוכה ומרשימה של פרויקטים ושת"פים. התכנסו כאן בכדי לחגוג את האחרון שלו ולתת הצצה בדוקומנטרי שנעשה אודותיו.

Jerry Granelli - 1313 (Divorce, 2010)

הרכב חשמלי שנהנה לסובב כפתורים וללחוץ על מתגים. אלקטרוניקה מהסוג שלא מבייש וגורם לעומדים על הרחבה לצרוך כמויות אדירות של נרקוטיקה רק בכדי לצלוח את הזוועה הנשפכת עליהם המכפלים מהרמקולים. יש כאן קורטוב The knife, דפש מוד, מולוקו, ועו דגיבורי חשמל בלתי מושרים. אהבתי את ההגדרה שהם נתנו לעצמם: Unchill wave. כה לחי.

Hideous men – Tangled (from: Cool in the pool. K7!, 2010) www.myspace.com/hideousmen

ולקינוח: מי אמר אבבא 2.0 ולא קיבל? בינתיים אין אלבום.

The loveable tulips - Fortune favours the brave (2010) www.myspace.com/theloveabletulips