עטלפים עושים את סוג המוזיקה שעושה הכי נעים לעוזה לאחרונה: שילוב של מת', גאראז' וסייק עם כל טוב הארץ והכל תחת כסות אינטלקטואלית בריטית כבדה. נשמע כמו מצעד בו לודיסטים מובילים נודיסטים מחוף קפוא למסבאה עפופת עשן להילולת וויסקי ומופעי סספנשן. במילים אחרות: אם אהבתם את קרדיאקס אתם חייבים לשמוע את העטלפים.
ממש לא רחוק משם נמצא את דיסה הגרמנים שלוקחים את המרקחת הנ"ל לכיוון יותר פרי ג'זי תוך כדי שמירה על אותן אנרגיות, דהיינו זה כמו לשמוע שת"פ בין האקס לברויצמן בבירגרטן בפברואר.
עקב בצד אגודל הפרויקט האחרון שלהם שיצא לפני כחודש בלבד, אנסמבל הג'ז האפל של קילימנג'רו משחררים את אלבומם השני. למי שפספס, עסקינן בפיסות פוסט-רוק מורכבות, מפותלות ומהפנטות עם רמזים לטוקסידומון מוקדם שעושות כל כך נעים שאפילו כיפות הקרח על ההר מוכנות להשאר במקומן.The ettes חוזרים עם אלבום חדש עטור גאראז' ועתיר סייק (כולל קאבר מפתיע לפנינת סייק נשכחת). בדיוק סוג המוזיקה שעושה נעים באוזן לעוזה בימים קרים אלו (שורות אלו נכתבות כשבחוץ 6 מעלות בצהרי היום). דם גדול הם הרכב פורטלנדאי המתרומם גבוה מעל לרמה שהסצנה המקומית שם הרגילה אותנו אליה. ההרכב הם רביעיה שבסיסה הוא צמד מקימי להקת סרברוס (מהצד השני של היבשת) והם מנגנים מוזיקה שמשיעים בקרחות יער כאשר רוצים לזמן מכפשות/פיות (הכל תלוי בהעדפה האישית של המאזין). אינספור כלים משמשים ליצירת אוירה מהפנטת וגותית (במובן ההופמני ולא במובן האייטיזי). ללהקה יש חיבה ל-CDR-ים והיא מנפיקה אותם בשרשרת אם כי בהדפסות מצומצמות מאד. כאן תמצאו הרבה מוזיקה ווידאו שיחסכו לי מקום.
לזעיר השבדים יש אלבום חדש וכמו תמיד מדובר בהנאה צרופהמפניני פופ הנע בין המינימלי לקאמרי עם נגיסוני אלקטרוניקה פריכים. שורו הביטו וראו בעצמכם
לקייטי ג'יין גרסייד יש מפלצת מרתיעה בגרון וכשהיא יוצאת לטיול בפארק כולם מחפשים את המסתור הקרוב. אבל, בפרויקט החדש שלה (שבאופן משעשע נקרא הגרון של רובי), מי שהיתה עמוד האש של מחנה הסקרימו (הלהקה הקודמת שלה – המלכה אנדרינה – עדיין עומד בפסגת הז'אנר), צורחת מלידה וצווחת אנושות, מתכדררת לה בפינה בשקט ומוציאה אלבום שכל כולו לחישות ענוגות. מה שהגיל עושה ל(א)נשים.
למי שתהה מה גורלה של קייט בוש, סביר להניח שהיא התגלגלה בשאון לתוך אמילי סימון, שבאלבומה החדש נשמעת כמי שדיבוק בושי תפלצתי לפת את מיתרי קולה. לא בדיוק המשך אורגני לאלבום הקודם, אבל עדיין מדובר בפופ מודרני המשלב אייטיז והפקת אלקטרו א-לה גולדפרפ של שנים עברו.
אלבום חדש לקסם פסנתר! אלבום חדש לקסם פסנתר! אלבום חדש לקסם פסנתר! הלהקה הפעילה האהובה ביותר על עוזה חוזרת באלבום אולפן עשירי (ומי יודע כמה בפרץ היצירתי של גלן ג'ונסון בעל הבית) והפעם יש הופעת אורח כה מתאימה של ברנדון פרי המופלא ממתים יכולים לפזז. שנה שעברה הם לקחו בהליכה את תואר אלבום השנה ובשנה אומללה כמו 2009 אין להם ממש תחרות.
איש הטיגריס האגדי ממשיך בעקביות בשלו ומוסיף כעת אלבום חדש לדיסקוגרפיה שלו: אלבומים עתירי גרסאות כיסוי שנעים בחינניות על פני כל דבר אייטיזי ובלוזי תחת כסות סליזית כבדה. אם אהבתם את מארק לנאגן, תאהבו גם את זה. כבוד לבנאדם שמצליח להביא את אסיה ארג'נטו לשיר איתו
ככה עושים פופ קליט אבל לא מתפשר, אקספרימנטל בלעז (ונא לא לבלבל עם אינדי קקה). הגברת פוליאסטר מגיעה אלינו מגרמניה ובינתיים שלושה קטעים (ושני רימיקסים) באמתחתה, יעני יש למה לחכות.
כך סתם יצא שחלק ניכר מהסרטים בעוזה אהבה לאחרונה הם סקנדינבים ושונים זה מזה לחלוטין. אחרי האיש ששנא נשים שתיארתי בפניכם זה מכבר מגיעים שני סרטים דניים: הראשון הוא התרגיל המחשבתי (לא אומר קומדיה שחורה או סאטירה יען כי אין עסקינן במופת של סוגות אלו) של איך להפטר מאחריםוהשני הואאנטיקרייסטשל פון טרייר. המוני אנשים סבלו (ויסבלו) קשות וישנאו את הסרט אבל הבעיה העיקרית שלי עם שלל הביקורות הקטסטרופליות שהסרט קיבל היא הצביעות האדירה שפורצת ממנה: תקריב של זירמה אצל טוד סולנדז זה סבבה ונושא אמירה; חרטטת נפוחה הטעונה בכל הסימבוליקה בעולם של צ'רלי קאופמן זה עמוק ומגרה; אלימות פלסטית וקשוחה עד אימה של גספאר נואה זה ניצול מושכל ונבון של המדיה אבל כנראה ששילוב של השלושה זה יותר מדי בשביל מבקרים. אז ככה: אין כזה דבר יותר מדי אצל פון-טרייר - הוא האלוף האולימפי הבלתי מעורער בלחיצה על כפתורים למרחקים ארוכים ואין מניפולציה רגשית ותעלול מחשבתי שהוא לא בוחל בו. בעשור האחרון זה גרם לו ליצור סרטים שאני סבלתי בהם עד כדי אולקוס ספונטני (דוגוויל בראשם) אבל מאנטיקרייסט לא יצאתי בתחושה הזו. יכול להיות שפשוט נפלתי לפח בגין שינוי האדרת, אבל סוג הביקורות שהסרט קיבל מעיד בעיקר על מוגבלות המחשבה של המבקרים. תוספת מאוחרת: ממזרים חסרי כבוד הוא הטרנטינו הכי טוב, אולי בגלל שהוא לא דומה לשום דבר שהוא עשה קודם. האוריינות הסינפילית שלו מעוררת יראה ממש אבל הפעם, במקום ולהעתיק ולמחזר, הוא משתמש בידע שלו ככלי אומנותי של ממש (ההבדלים והמתח בין הקולנוע של ויימר לקולנוע של הרייך) ומוציא מקאדר שחקנים אירופאיים משחק מעולה, סממני היכר של במאי גדול (הוא כנראה מודע לזה, ע"ע משפט הסיום של הסרט). אני חייב להוריד את הכובע ולתת מיאו אחד ארוך ומסתלסל.
ללא חרטות על נעורינו הוא שם הבמה החדש של רמי גבאי. האדון גבאי נושא באמתחתו תיפוף בהזוהרים, ללא צל צילו של ספק אחת הלהקות הכי טובות שאי פעם פעלו בכנען. אם הזוהרים היו עובדים היום לפחות הם היו מצליחים לנצל את מהפכת האינטרנט שלא היתה זמינה בעודם פועלים ולהגיע לקהל רחב יותר. גבאי תיפף גם בבום-פם והשבוע למדתי מפי הסוס כי יש לו פרויקט חדש (האם יש קשר לסרטו של קוראסאווה?). סרתי בזריזות לאתר והופתעתי לגלות פרויקט אלקטרוני מינימלי, מענין ויפה. הבטחתי לפרסם במידה ואוהב, אז הנה עוזה עומדת במילתה. פרויקט:קומקינו הם להקה בריטית שרוכבת גם היא על נחשול הרטרו אייטיז ששוטף את כל שבעת הימים בימים אלו, רק שהם עושים עבודה ראויה ולכן עוזה חושבת שמן הראוי לתת להם שערת שפם אחת לציון (תקשיבו לפנומברה 1 ותבינו למה).
פתאום, באמצע יום של חול, מחליט ברנש לעשות קאברים לקויל, אחת הלהקות החשובות ביותר באייטיז. אבל הוא נטוע כל כך עמוק באותו עשור, שהוא הולך ועל הדרך עושה מחווה גם ל-this mortal coil: הוא גייס חברים מכל מיני להקות (כולל דאאו האדירים והכבירים באדם ואפילו בוני פרינס בילי ויעל נעים מכוחותינו) ויצר פרויקט חובה לכל מי ששני השמות הנ"ל שולחים בו פרצי אושר ופרכוסים אפילפטיים.
עוזה מאד אוהבת רום. אבל לא כמו מוזיקה. הבעיה היא שבחיי הלילה הא בהא תליה. אין זה רז שהרוב המוחץ של מקומות הבילוי בעיר מתהדרים במוזיקה שאפילו גלגלצ היה מקטלג כאוונגרד. זה משאיר אותנו עם החשודים המיידים בהם דרים להם מאגניבים ומאגניבות, אך אויה! בימי ראשון ובסופ"שים השסק הוא ממקומות המוזיקה הגרועים בעיר, הזינגר הפך למושבת תקליטנים זבי חוטם ויהירים שמשוכנעים שקרני שמש הן אלו היוצאות מחלחולתם, וכל המקומות האחרים פשוט תקועים על נישה ולא מגוונים (אני אוהב הרבה מאד ז'אנרים אבל לשמוע רק להיטי ז'אנר במשך שלוש שעות כמו בריף ראף או בלייקה זה לא מעניין). הקיצר, הנה נזרקת כפפה. עוזה מוכנה להדס טלפיה לכל מקום בעיר, נידח, מסכן ומסוכן ככל שיהיה, רק בכדי למצוא מוזיקה איכותית ומגוונת שיכולה להחזיק ערב שלם של צריכת אלכוהול כבדה. לא אכפת לה מסיכונים תברואתיים ואיומי סגירה של משרד הבריאות או העירייה, לא מקהל של ערסים הארדקור או צפונבונים מתישים, ממחירי רצפה או תמחורים שערוריתיים, כן מטבח או לא מטבח, שירות לבבי או מתנשא וכיוב'. רק מצאו לה מקום ראוי לשמו מבחינה מוזיקלית. אני מבטיח לפרסם, להלל, לשבח ולקלס בפרהסיה ובראש חוצות מקום (או אפילו רק תקליטן אחד שהחזיק ערב טוב במקום שאינו כזה) אליו אגיע לאחר המלצותיהם של קומץ קוראי בלוג זה. אה, ואם כבר נתכנסו לדון בסוגיות שכאלו: אני מבטיח להעניק תואר של כבוד לאדם שיצליח להסביר לי את הביטוי המטופש, המצוץ מהאצבע והנפוץ עד תחושת קבס "קהל איכותי".
נו, לזה לא ציפיתי. מחקר קנדי חדש טוען כי חלק מהצרכנים האקולוגים לא עושים לאף אחד טובה, כי למעשה קניה ירוקה מגבירה התנהגות אגואיסטית, ואף פלילית! לא פחות... החוקרים טוענים כי כאשר צרכנים מסוימים רוכשים מוצר ע מודעות סביבתחיהם רוכשים לעצמם בכך תו תקן אלטרואיסטי אותו הם ממירים לרשיון להתנהגות אנוכית ופושעת. ממצאים אלו מבוססים על שלושה ניסויים: הראשון הראה כי הציבור גורס שצרכנים ירוקים הם טיפוסים אלטרואיסטים ואתיים יותר משאר האנושות. השני העיד כי די בחשיפה למוצרים אקולוגים בכדי לגרום לנבדקים לחלוק שיעור גדול יותר מכספם עם משתתפים אחרים במשחק אולם אלו שאכן ביצעו רכישה של אותם מוצרים היו קמצנים בהרבה. הניסוי האחרון כי הצרכנים הירוקים היו השקרנים והגנבים במשחק אחר.
Mazar N, Zhong C-B. 2009. Do green products make us better people? Psychological Science.In press.
רציתי להביא קליפ לחדש של סוזנה והתזמורת הקסומה, אבל הם הצליחו לדחוף את כל השירים הטובים לסוף האלבום וכנראה גם לסוף רשימת הסינגלים. בכל מקרה, לכו לשמוע ודלגו ישר לקטעים האחרונים. מיסיסיפי מאדשרקס (שאת שמם ניתן לתרגם בצורה זואולוגית או וולגרית, הכל תלוי בקונטקסט) מוציאים אחד חדש, המתווסף לדיסקוגרפיה א-ר-ו-כ-ה. מי שאוהב את הבלוז שלו מחוספס, נוטף ברבן ומריח מביצות (ועם קול שמזכיר את האדון וויטס) מוזמן להצטרף.
העולם התחתון של ההיקי מגיעים אלינו מבלגיה ודופקים רוק לגבינים. באופן שפשוט פורט על כל נימי הסטיגמות אודות ארץ מוצאם הם משחררים קליפ לפנים. לחובבי טקסידרמיה מדובר בתענוג צרוף אבל בעלי קיבה חלשה ראו הוזהרתם.
אימפרית המדע מכה בפעם המי יודע כמה ומספקת לנו עוד פנינת ידע שלא תסולא בפז: הידעתם ששני זוויגי ההומו סאפיינס, בהגיעם לבשלות מינית, עושים שימוש במקומות פיזוז כזירה לחיפוש בן זוג? רעם ביום בהיר, יקחני האופל, אלו חדשות מרעישות! צוות "חוקרים" לקח את המעות הציבוריות שהופקדו בחשבונו ושם פעמיו אל עבר מועדוני לילה שוקקי החיים בבירת התרבות לידס. החוקרים גילו לתדהמתם כי שמונים אחוזים מזבי החוטם שחצו את מפתן המוסד המכובד הגיעו בגפם. אם לא די בכך, הרי שבמהלך המעקב הדרמטי אחר ההוללים נצפתה עליה חדה של חמישים אחוזים בכמות הזוגות שיצאו מהמקום לעומת אלו שנכנסו אליו. אמנם תצפיות אלו עשויות להרתיע רבים וטובים אבל חוקרינו הבריטים חפים מחת וישר הם הסיקו כי טקטיקה נלוזה זו מעידה כי אותם שמונים אחוזים מוכנים ומזומנים לבצע מעשי זימה. החוקרים אינם מרפים מגרונותינו וממטירים עלינו עוד חדשות תפלצתיות: הידעתם ששמונים אחוזים מהריקודים היו ביוזמתם של הזכרים? דהיינו נטל יצירת המגע הוא נחלתם של הגברים. זה הופך את הנשים לשותפות למשחק אלים ורצחני של תחרות על שימת ליבם של הזכרים. החוקרים בחנו את מאפייני ההתנהגות הזו בדקדקנות וגילו, כי בעוד שרק חמישית מהנקבות לבשה פרטי טקסטיל צמודים (אשר חשפו עד כארבעים אחוזים מעור גופן הצח כשלג וחמישים אחוזים משטח פני דדיהן הזקורים) וקיפצצה בתנועות סוגסטיביות הרי שאותה חמישית גרפה לנרתיקה מחצית מהזכרים פעורי הלסת. ישר לכח לעשיה המדעית החלוצית, המלכה גאה (וגם לה יש מחשוף).
Hendrie CA et al. 2009. Evidence to suggest that nightclubs function as human sexual display grounds. Behaviour. 146 (10): 1331-1348
תחי השלמת המהפך: היא רוצה נקמה החליטו שהקו האפלולי שאפיין את שני האלבומים הראשונים שלהם לא בא להם (ואולי גם לחברת התקליטים שלהם) טוב יתר על המידה והחליטו לקחת את האלקטרו אייטיזי שלהם ולהפוך אותי לסליז מועדונים (מזכיר קצת את המעבר התמוה אך המוצלח כלכלית של גולדפרפ לפני כמה שנים). יוזמה בהחלט לא ברוכה אבל מה לעשות שהם יודעים לתת עבודה? שמישהו ירים טלפון לסי. סי. קץ'.
אמילי ג'יין וואיט חוזרת אחרי שנתיים של שתיקה עם מנה נוספת של תמהיל פולק, אמריקנה וסינגר'סונגרייטר (חייבים למצוא לזה קיצור). לא פריק פולק, אלא בחורינה סוליקו עם הגיטרה שלה, אולד סקול. אה, ועם כשרון.
עוד שבוע די אומלל עבר וכל שנותר לעוזה הוא להמליץ על קטעים בודדים. את רשימת היום נפתח במכת אייטיז אימתנית, ובבכורה זוכים הנער המתפוצץשמגיעים אלינו דווקא משבדיה (רנסנס תמוה ביותר יש למדינה הזו השנה) ומשחררים כעת את אלבומם השני.
או.ילדים מביאים את גוי' דיויז'ן חזרה בכוח. הם לא הראשונים לעשות זאת ולבטח לא האחרונים, אבל הם עושים זאת כהלכה (אם כי בעודף מלודרמטיות וללא מקוריות מתפרצת) ולסולן שלהם יש קול מצמרר מהפנט. משום מה האלבום מתעכב למרות שהדמואים מסתובבים כבר כמה חודשים אז בינתיים תוכלו להתרשם מהקטע התפלצתי הבא:
ככה כנראה נראית מסיבת בלקן עדכנית. לא המערב הולך אליהם, אלא הם באים למערב ומראים לו איך עושים שמח כמו שצריך: נשים בגודל אמיתי, ריקודים במגבלות הגוף ושיר הלל אחד ענק לאלכוהול. מיס פלטנום יודעת לתת עבודה והיא משיכה להראות זאת גם באי.פי החדש. אני שם עכשיו מיליון דולר לראות את ביונסה עושה לזה קאבר (כי האשפתון שחולק עמה קורת גג לעולם לא יצליח לכתוב קטע מוצלח שכזה). אה, והמילים, כמיטב המסורת אצל פיטר פוקס, שופכות מצחוק.
לרגל ראש השנה החותם את העשור, הנה השיר הטוב ביותר שנכתב על אדמת כנען במהלכו. הרבה השתנה בשש השנים שעברו מאז עבור כל חברי הפלסטיק.
הפלא ופלא, בנשימתה האחרונה של שנה עברית זו פתאום נוחתים דברים מקומים איכותיים: שתי ההחתמות של צדיק ב-972 זוכות לריליסים בחודש הסליחות. פיסוק רחב, שהם מעין הכלאה בין הבילויים לערן צור וסליז גינסבורג והכל תחת קיתונות של ג'ז, פרוגרסיב ואקספרימנטל. מייגע בשמיעה רציפה, אולם מצחיק ו-וולגרי בטירוף.
בצד השני נמצאים תפילאלת שנותנים סופסוף כבוד למוזיקה יהודית (ניגונים חסידיים, פיוטים) בלי להזנות אותה בבון טון שהפך כה אופנתי בארץ בשנים האחרונות. הם לוקחים את זה למחוזות הפרי ג'ז ומראים איך משלבים באמת בין מזרח למערב. ולקינוח, ואת זה עוזה ממש לא צריכה לספר לכם כי שמעתם את זה במיליון מקומות אחרים, שני הקטעים הפותחים את אלבום הבכורה של אביב גדג' הם שופרא דשופרא.
להווה ידוע שאדון באנגל הוא אחד האהובים על עוזה. פחות ידועה העובדה שגם מקור ההשפעה העיקרי של באנגל, דהיינו אוינגו בוינגו, גם הם מוזמנים לחלוק קערית שמנת עם עוזה. כבר כמה פעמים לינקקתי לכם להקות שניסו לחקות את באנגל אבל הנה הרכב שבדי שמדלג על האדון ומגיע ישר לפתחו של דני אלפמן. דיאבלו סווינג אורקסטרה הם שילוב פשוט ביזארי של קברט פוסי-מטאל שפיספס את ההופעה בסן רמו באמצע שנות השבעים ורק על היוזמה מגיעות לו חצי טריליון נקודות. הביצוע אמנם מחוויר לעומת הכוונה ומעורר רצון עז שאלפמן עצמו יכנס לאולפן, יתן לחנים ראויים ויסדר הפקה, אבל לפחות האלבום השני שיוצא בימים אלו מציג שיפור ניכר לעומת החרפה לה הם קראו אלבום בכורה.
הידעתם שכשאתם עוצמים עיניים אזור המוח הנקרא אמיגדלה נכנס לפעולה מוגברת? אז מסתבר כעת שעצימת עיניים בזמן האזנה למוזיקה מעצימה את התחושות אותן מעבירה המוזיקה, בדיוק כמו סמים. למה ומדוע, היות והאמיגדלה משחק תפקיד מרכזי בניהול רגשות. מחקר שנערך באוניברסיטת תל אביב העביר 15 נבדקים סדרת הדמאות MRI תוך כדי האזנה למוזיקה מותחת או לרעש נייטרלי, פעם עם עיניים פתוחות ופעם כשהן סגורות. הממצאים מעידים כי שיא הפעילות המוחית נצפה כאשר עיני הנבדקים היו סגורות, ממצאים שגובו גם בדיווחיהם של הנבדקים אודות תחושותיהם הסובייקטיביות במהלך הניסוי.
Lerner Y et al. 2009. Eyes wide shut: amygdala mediates eyes-closed effect on emotional experience with music. PLoS One. 4 (7): e6230
בגיל 47 השחקן והקומיקאי אדי איזרד קם יום אחד והחליט לרוץ 43 מרתונים ב-52 יום!! קם, ועשה. ועכשיו הוא הודיע שהיעד הבא הוא דאונינג 10. עם נחישות שכזו די ברור מי יהיה ראש ממשלת בריטניה בעוד 15 שנה.
כשסופסוף יצא בארץ אזור 9 (עוד כחודש, ללא דחיות) אני ארוץ לראותו על המסך הגדול רק בכדי לקבוע סופית האם מדובר בסרט המד"ב הטוב ביותר מאז המטריקס. כל הדברים הטובים ששמעתם על הסרט פשוט נכונים והפתיחה שלו היא אחת הטובות הזכורות לי. מענין כמה השוואות מקומיות הסרט הזה יגרור בארץ. הסרט אינו חף מבעיות, אבל הלוואי וקורטוב מסרטי האקשן/מד"ב היו מסוגל להגיע לקרסוליו.
