Doctor Snuggles likes cats?

מסתבר שלילדים במקומות אחרים – הפלא ופלא – יש סדרות מצוירות אחרות משלנו. בעזרתה של ורנה מצאתי פרק אחד (משלושה עשר) בסדרת אנימציה בריטית-הולנדית-גרמנית מ-1979 בשם דוקטור סנגלס (מעניין איך היו מתרגמים זאת לעברית). את הקולות עושה לא אחר מסר פיטר יוסטינוב ז"ל ואת אחד הפרקים כתב לא אחר מדגלאס אדמס הז"ל גם כן. כמו כל סדרת אנימציה טובה שאינה יפנית עסקינן בסיפורים למבוגרים (הפרק שלפניכם מתאר אסון אקולוגי הנגרם בגלל בני האדם) המוגשים בצורה פסיכדלית שלא יכולה היתה להווצר ללא סיוע מחומרים כימיקליים עתירי און. את הפרקים אתם יכולים לראות באתה צינורית או להוריד כאן את חמשת הקבצים המרכיבים את הפרק הראשון: 1, 2, 3, 4, 5.

לחתולים יש שני מערכי קולות נפרדים: האחד מיועד לתקשורת עם בני אדם והשני לתקשורת תוך-מינית. בני אדם זוכים לשמוע ישירות את מגוון הצלילים הנעימים של החתול, כגון גרגור ומיאו סימפטי. מה שחתולים זוכים לשמוע מחתולים זה כבר סיפור אחר: צווחות אימים שרקניות העוברות תדיר מפיצ' בלתי הגיוני לבס מבעבע. בכלל, לחתולים יש שני מישורי קיום: זה החמים ומכמיר הלב המתרחש אל מול עיניהם המשתאות של בני אדם וזה הרצחני, אכזר ואלים שמתחיל לפעול ברגע שאנחנו מסירים את מבטנו מהם. כאשר שני המישורים הללו מצטלבים אנשים מפסיקים לאהוב חתולים, ואם זו לא סכיזופרניה אני לא יודע סכיזו מהי. והנה מחווה מוזיקלית לחתולים

El olio wolof הם הרכב פופ-אמריקנה (מעין זיטה סוון מקליפורניה) שרק מבט חטוף בשמות שיצא להם להופיע אתם יגרום לכל חובב אינדי לרייר: קימייה דוסון, קלקסיקו, נקו קייס, שו שו, דירהוף, קונקריט בלונד, scissors for lefty, dengue fever והכי חשוב: black heart procession. הם מוציאים עכשיו בעצמם את אלבום הבכורה שלהם.

Lullatone הם לפופ מה שמטמוס לאלקטרוניקה. צמד יפנים שעושה את הפופ הכי מאתגר וקשה/קל לעיכול שתשמעו השנה. כמו ילדים בגן הם מנגנים על כל דבר שזז ואוהבים דברים צבעוניים מאד. כל נותר להגיד הוא p-a-jama in the usa! (וכמובן להקשיב לחדש והקצרצר שלהם שיוצא ממש עכשיו)

Rubies הן צמד פופטרוניקה אמריקאי נעים שהוציא בתחילת מרץ את אלבום הבכורה שלו. פייסט באה לעזור עם קטע אחד. We are performance הם רביעיה מנצ'סטרית שעושה רוק אייטיז עם נגיעות אלקטרו אופנתיות. ואת Tokyo ska paradise orchestra חייבים לשמוע, ולא רק בגלל השם.

והנה אלבום ששכחתי ממנו לגמרי שיצא שנה שעברה. קלייר והסיבות הוציאו אלבום פופ אולדסקול שעושה רק טוב.

על עכברים ופיות

חודשיים וחצי לפני תאריך היציאה הרשמי, החדש של שרה וורדן, הלא היא My brightest diamond, מגיע לבלוגוספירה. Asian dub foundation מגלגלים חדש, אך בינוני, ובו שת"פ עם גוגול בורדלו. גם Futureheads מוציאים חדש וגם הם כבר מוצאים עצמם בחוץ מוקדם מדי. הרכב הפופטרוניקה האמריקאי pretty balanced הוציא חדש בתחילת מרץ

והנה עטיפה מופלאה לאלבום לא כל כך מופלא: העכברים הרוקדים מסקוטלנד מוציאים אלבום שזו העטיפה שלו פה משמאל.

המלחין המינימליסטי והכה אופנתי סטיב רייך מתקנא באנג'לינה ג'ולי ומוציא אלבום המוקדש לדניאל פרל. מי שמכיר את פועלו של רייך יודע למה לצפות. מי שלא, מוזמן לצפות בזה.

ברוסיה יש אנסמבל הנקרא קפריס אשר מתמחה בז'אנר המעליות הידוע כנאו-קלאסי. עד כאן טוב ויפה ולא מענין, אבל בלהקה שרים בשפת הפיות של טולקין. שני האלבומים הראשונים היו הלחנה של הארץ התיכונה ועכשיו יוצא אלבום חדש המושר כולו בלאוריס. תנו לפיות לחיות

על קליפורניה ופנדות

כמה טוב שמפציצי הסרטים בארץ נמצאים עם אצבע על הדופק ומביאים לנו סרטים כמה חודשים טובים אחרי שאלו כבר זכו להפצת דץ ודצה. ביום חמישי יעלה על האקרנים מלך קליפורניה ובעוד שבועיים יעלה חנות הפלאים. מלך קליפורניה הוא בעיני הסרט הכי מוחמץ של 2007 שכן הוא פשוט הקומדיה הכי טובה שיצאה באותה שנה והוא מתהדר בהופעה מעולה של זוכה האוסקר מייקל דגלאס. שני אלו היו צריכים להפוך אותו מועמד ללפחות גלובוס זהב בקטגורית הקומדיה/מחזמר – אבל לא. ג'ונו המחורבן ברמות היסטריות זכה במועמדות לאוסקר וזה משקף באופן נאמן את הכאילו-שוליים האמריקאים של היום. הקומדיות ה"חדשות", במגמה שהולכת ומתחזקת מאז עלתה לאוויר סדרת השופכין והטומאה בנות גילמור, מנסות לעשות הכל הפוך על הפוך: הגיקים הם בכח ובפריילוף המגניבים החדשים, כולם פולטים במהירות אוטובאנית פסאודו-שנינויות שלנכדו הסורר של אוסקר ווילד היה לוקח חצי יובל לכתוב, לכולם יש תובנות כל כך עמוקות על החיים שגורמות לעוביו של A4 להראות כמו הזוכה בתחרות זלילת הפאנקייקס בפסטיבל האביב באלבמה ובתום שעה וחצי של סרט ריכוז הסרוטונין והדופמין כל כך נמוך שאפילו סיכול ממוקד לא יקלף אותי מהכסא. מלך קליפורניה הוא לא קומדיה כזו. היא מתחילה כך ומראה סימנים מדאיגים בהתחלה, אבל לא. הכל קטן, מינורי, שקט ופשוט עובד. זה לא סרט גדול, אבל הרבה הרבה הרבה זמן לא ראיתי סרט אמריקאי שהוא פשוט feel good.

הנה סיפור חייו בתמונות של פו לונג, פנדה בן חצי שנה בגן החיות של וינה.

תנו לו בכבוד, תנו לו ב...

בפינת המצופים של השבוע יש לנו את החדש והחמישי במספר של דאוס (שהאמת כבר הרבה זמן לא מצליחים לרגש אותי אבל חסד נעורים אני שומר)

אם Stereogum היו מוציאים אלבום מחווה לאלבומה השני ומפצח הגולגלות של ביורק – דיינו. ואם באלבום מחווה זה היו שמות אימתניים כמו xiu xiu, final fantasy, liars, bell – דיינו. אבל לתת את הכל להורדה חינמית? (זיפ וטורנט) על כזו מחווה אני אחזיר להם בבני בכורי.

For Against הותיקים מאד משרבבים את השביעי שלהם והראשון זה שש שנים.

The oaks האקטיביסטים מוציאים את השני שלהם באופן עצמאי