יש שני דברים שיגרמו לי לפתח ציפיות נוסקות שחקים: ערב ברייקור וסרטי אקשן. לאור העובדה שיש אולי 25 אנשים שאוהבים ברייקור כאן אז אני יכול להמשיך ולקוות בכל הנוגע לסעיף הראשון, אבל הנה רועש וגועש עלינו סרט חדש של רני הרלין! כן, כן, ולא רק זאת: הוא שב ומשתף פעולה עם שמואל ג'קסון (יחד הם עבדו כבר בנשיקה ארוכה ללילה) ועם אד האריס המופלא ואווה מנדז (שעליה אין לי ממש דברים חיובים להגיד). הסרט אמנם הופק ב-2007 אבל הוא הוקרן רק בפסטיבלים ויצא להקרנה סופר מוגבלת בארצות הברית של אמריקה בסוף השנה. זה שיש תאריך יציאה לדץ ודצה לפני התחלת הפצה נרחבת זה לא טוב, אבל אני אצפה ואדווח לכם בהמשך (ובכן, הנה ההמשך: אכזבה קולוסאלית, שכן אין ולו טיפת אקשן בודדת במותחן היבשושי והצפוי הזה. יאללה ברייקור!)
פיירו הסהרורי היא עדין אחת היצירות המכוננות של המאה העשרים ובעיני השילוב האולטימטיבי בין קול למוזיקה. כמעט מאה שנה לאחר ששנברג כתב את יצירת המופת הזו עדיין כמעט ואין לה מתחרים באיכויות המוזיקליות. נכון, הטקסט מגוחך ונטוע עמוק עמוק בצייטגייסט של שלהי המאה ה-19 (טקסט מודרניסטי אפל שייתכן ובצורה גרוטסקית ישמח את לבם של צאן האימו-קידז המזוהם השוטף את ארצנו), אבל המוזיקה מהפכנית והשימוש בשירה-דיבור הוא לא פחות מגאוני. בשישי היינו בקונצרט בתיבה ביפו בו במחצית השניה נוגנה היצירה. לא היה ביצוע מרטיט, אבל רעות בן-זאב דפקה הגשה מעולה. אפרופו, אחת מלהקות הפרוג האיטלקיות הטובות ביותר, האחראית על אחת מיצירות המופת של שנות השבעים, קרויה על שם היצירה הזו.
No comments:
Post a Comment