הרטרו דופק כמו שעון ובדיוק של מכונת כרסום שנות התשעים בועטות בדלת. אחד התסמינים המוזיקליים הוא העיזוז שהוזרק לגוויתה של סוגת הטריפ-הופ. טריפוניק מגיעים אלינו מפריסקו ובקטעים הקוליים הם עושים אפילו עבודה לא רעה. רופה ודגי אפריל מגיעים גם הם מאותה עיר, אבל הם מציעים מרכולת של אקזוטיקה רב-לשונית ועתירת ג'ז. לא רחוק משם, אם כי עשור אחד לאחור, כרטיס בחינה מגיעים מליברפול ועושים אלקטרו-פופ שלא היה מבייש מצעדים עמוק באייטיז והיה מעניק ללהקה איזה פוסטר בבראבו, אבל היום הם נקראים אינדי. כלי נשק יקרים למחצה הם הרכב גלאם אמריקאי שמראה לאחיות המספרים כיצד דגים שוחים לנוחיות: משפטי סליז מטופשים להפליא על גבי רוק שדוחף קדימה וקדימה ומשמח מאד. המעמד השליט מלונדון הם שילוב לא רע בין בלר לסטון רוזס – רחוק מהרמה של המקור, אבל היום אי אפשר להתלונן יותר מדי. קן וויל מורטון עושה רוק דרומי מחוספס כמו שרק מישהו עם שלושה שמות יכול...רודף (תרגום רופף) הוא עוד סרט דרום קוריאני משובח המשלב בין אקשן ריאליסטי לבין דרמה פסיכולוגית והוא אבן נוספת בחומה ההולכת ומתרוממת של חלופה איכותית למותחנים וסרטי פעולה מייד אין הוליווד. הסרט יצא כבר בדץ ודצה אם כי לא ניתן להשיגו עדיין בארץ (אח, נפלאות הרפידשר).
No comments:
Post a Comment