ערפדים יותר מגניבים מעטלפים

והנה זה בא – טכניקה בת אלמוות, הראפר המוכשר עד כדי שחץ ואחד מכותבי הטקסטים החריפים והבוטים ביותר בחיפחופ מוציא אלבום חדש, והפעם גם עם טקסטים בספרדית. קונסטליישן ממשיכים להמטיר אש וגופרית והפעם הם לקחו את מדע מת ונתנו להם וולה מעלה-מעלה בדרך לאלבום פופ נסיוני מעניין.

מהיוניסון המבחיל של מקהלת מבקרי הקולנוע שמרעיפים שבחים על הבאטמן החדש כשם אלו היו עלים נושרים בשלכת נותר לי להסיק רק דבר אחד: בחייהם הם ראו רק סרטים בכיכובן של פריס הילטון וג'נה ג'יימסון ונצמדו כמו סופר-גלו להשרדות. אז – באופן טבעי – האביר האפל נראה כמו יצירת המופת הכבירה של כל הזמנים. בימים כתיקונם האביר האפל היה מקבל ביקורות טובות אך לא מתלהמות. שיא השיאים נשבר כאשר האביר האפל זינק היישר לראש רשימת 250 הסרטים הטובים בהיסטוריה של IMDB. נעזוב לרגע בצד את העובדה שהרשימה הזו היא מראה אך ורק להצלחה מסחרית והיא מבוססת על הקלקות של בני תשחורת אמריקקים, אבל דחיל ראבאק, מקום ראשון? השורה התחתונה היא שהוליווד לא מסוגלת לייצר ניתוח פסיכולוגי/פילוסופי של דיוקנו של גיבור על והחברה המשברית בה הוא פועל. זה לחלוטין לא משנה כמה מוכשר הבמאי שמנסה כוחו במשימה הרקוליאנית זו ואילו סרטים משובחים הוא עשה בעבר (סינגר – שעשה זאת פעמיים!, נולן, לי, או דל טורו – אשר ההייפ על הלבוי 2 מאיים להחריב אפילו את זה שסביב באטמן), כאשר הוא מכניס את ראשו למיטה החולה של סרטי קומיקס הוא מאבד את הדרך. האחים נולן לפחות מצליחים לייצר סרט שמתרומם מעל לבינוניות המאפיינת תרגומי קומיקס למסך הגדול, אבל הדרך משם לפנתיאון כרוכה במעבר דרך ענקי קולנוע של ממש, משימה שסרטים קודמים של הנולנים עשוים אולי לעמוד בה, אבל לא הגיבור המכונף עם הווקודר.

גם בסרט של שעתיים וחצי אי אפשר להצליח להציג חיבוטי נפש מיוסרת וחזון אפוקליפטי בעל בשר כאשר ישנן ארבע דמויות המייצגות פנים שונים של דיוקן כביכול פוסט-מודרני ועוד צריך להזריק פנימה לפחות ארבעים דקות של אקשן עתיר פעלולים שהיה פשוט היה חייב להיות מצולם באיימקס. אני לא מבקש מהאחים נולם לעשות מעשה ז'אן דילמן, אבל בין אקרמן לבין האביר האפל יש עוד כמה שלבים שבהם ניתן לעבוד. זו בדיוק הבעיה: כל עוד סרטי גיבורי על יהיו סרטי קיץ הוליוודיים מרכז הכובד יונח על בידור זול עתיר CGI. אם זה המצב אני מעדיף את טרילוגיית בלייד בכל יום נתון על פני כל נסיון כבד ראש לניתוח פסיכולוגי על רגל אחת, כי לפחות בבלייד אין שום יומרה: פצצת אדרנלין טהורה, מטומטמת ומבדרת לעילא. אני מאמין שהאחים נולן יכולים לייצר אמירה חזקה, עמוקה ועתירת רבדים בכל הנוגע לגבורת-על (והרי הסוגיה האמיתית טרם נדונה בסרטים אלו: הכוח המשחית ולא המאבק המצוץ מהאצבע בין טוב לרע), אבל לשם כך הם יצטרכו לנטוש את טינסלטאון. עד אז, לא נותר לי אלא לקנא באגודת המבקרים פעורי העיניים, כי אם האביר האפל הוא הסרט הטוב של כל הזמנים בעיניהם, הרי עדיין מחכה להם אוצר בלום של פניני קולנוע אמיתיות שרק מחכה להחשף בפניהם. או שאני טועה בגדול ואין בכלל קשר בין מה שאני חושב שדרוש ליצירת מופת לבין מה שכמעט כל אחד אחר חושב.