והכדור ברשת...... החיצונית

השבוע למדתי שבפברואר נפטר ג'קי אורזצקי, הבסיסט האוסטרלי המחונן אשר אחראי לפיסת הפאנק/סול המדהימה מאמצע שנות התשעים חכמת משפחה. למרות מותו לא השאיר אחריו האחרון מדינה מיותמת, שכן זבייר ראד מגיע גם הוא מלמטה ומציע מרכולת של מוזיקה אבוריג'ינית, קאנטרי (עם סלייד גיטאר), ואלטרנטיב, שילוב שהוביל אותו להוציא את אלבומו החדש באנטי. החדש של נגטיבלנד מציין סטיה חריפה בדיסקוגרפיה של ההרכב פורץ הדרך הזה: האנשים הטובים אשר ברגיל מייצרים קולאז'ים בלתי אפשריים של סאונד בייטס והתכה מטורפת של מוזיקה ומלל החליטו שהגיע הזמן לעשות פופ, שירים קליטים עם מבנה רגיל, מלודיות וכיוצא באלו. מה שקיבלנו זה מעין XTC בתאונה חזיתית במשאית נגטיבלנד נהוגה בידי זאפה. נראה לי שיקח לי כמה וכמה שמיעות בטרם אחליט אם מדובר ביצירה בקאנון של הלטר סטיופיד או לברוח מרעש. למי מכם שמלודרמה גותית עושה לו את זה כדאי להעיף הקשבה בכיוונם של לוקס אינטרנה האמריקאים החובקים חדש בימים אלו. לריסה לויבה, המוכרת לנו מעבודתה בפ-אנו ולאחרונה בהרכב מולטי-ווקאלי החביב חזרת המקהלה, מוציאה במינט אלבום סולו ראשון תחת השם קלריסה. מי שאוהב את הפופ שלו מתוחכם ומעודן (דהיינו מי שאהב את שני הפרויקטים הנזכרים לעיל) ימצא אוזן קשבת גם כאן.

האם העולם המערבי אכן אוהב את החריג? היתכן? הכצעקתה? ברמה הסוציולוגית כמובן שאלו דברי בלע, שיקוץ וטרפה שהס מהזכירם, אולם בכל הנוגע לספורט, הופכים אנו עורנו ומגלים היפר-אהבה למוטנטים, לחריגים שבחריגים. נתנכנסו כאן, למשך 18 ימים, לצפות בהולכי שתיים שכל קשר בינם לבין אנושי מקרי בהחלט. כתבתי כאן כבר, לפני כחודשיים וחצי – לאחר שנשבר שיא העולם במאה מטר – אודות מיהם האורגניזמים הללו שמתרוצצים, מקפצים הודפים ונהדפים לכל עבר. ואז הגיעה האולימפיאדה. ארבעים שיאי עולם בבריכה. הגיוני? לא ממש. 9.69 במאה מטר, כאשר רק חמישים מתוכם באמת בוצעו ברצינות ובמהירות מקסימלית. אנושי? אם קוראים לך ספוק, אולי. על הרקורטן והפרקט השחורים הם גיבורי תרבות כמו שהם לא באף מקום אחר (להוציא, אולי, את עולם ההיפ-הופ). מוסלמים וערבים הם יקירינו כאשר הם גומאים חמישה ועשרה קילומטרים יותר מהר ממה שאנחנו מסוגלים לרוץ קילומטר בודד. אידיליה אולימפית תרתי משמע – כתתנו חרבותינו (אלו ששם משפחתם אינו פוטין לפחות) לשלטים, שמנו בצד את שנאת הזרים שלנו והעלנו על נס את המוטנט. דהיינו, חריגות פיזיולוגית מהונדסת לצרכי בידור קבילה בעינינו עד כדי ביטול חריגות תרבותית, דתית, אתנית ומה לא.

בסוגיה זו, ספורט מקצועני אינו שונה כלל מסדרות הביבים עליהן נוהגים מבקרי תרבות ללהג: דין אולימפיאדה כדין השרדות, דין אליפות עולם כדין קח אותי שמשון. כולם יודעים שכולם מרמים ומשקרים, ההפקה (במקרה של הספורט המקצועני אלו האנשים עם הכיסים העמוקים, דהיינו נותני חסות בדמותן של חברות נעליים וכיוב') מייצרת את הגיבורים המסומנים שלה וכולם נשענים לאחור ומשוכנעים שיורד גשם. בהאבקות המגוחכת סגנון WWE לפחות הבינו שאין טעם בצביעות הזו והלכו עד הסוף עם המוצר שלהם – אמת בפרסום.

ולקינוח: אם מישהו חושב שמה שקרה היום עם בולט אינו אנושי, אני מבקש להזכיר שאת שיא העולם במאתיים מחזיק אדם שהמומחיות שלו היתה בכלל ריצת 400. לא רק זאת, הוא רץ כל כך מהר שהספליט שלו המאתיים עדיין מהר יותר ממה שבולט עשה היום. ואם מייקל ג'ונסון לא היה על סמים/השתלת רקמות/הנדוס גנטי/נבעל על ידי חייזר/נמשך על ידי קרן אלקטרומגנטית מהפנטגון אני אלוף עולם בהדיפת כדור ברזל.