פתיחתה של 2009 אינה מבשרת שינוי מ-2008: עדיין ערימות על גבי ערימות של זבל נשברות על אוזני. יחד עם זאת, 2009 נפתחה בבום-על קולי של שמות גדולים (כולל אלו של האינדי: פרויקט ברודווי, הגברת דיאן, התזמורת הקולנועית, רובין היצ'קוק, m. ward ועוד רבים) ואף-אחד מהם, ללא יוצא מן הכלל – לא עשה לי שום כלום. אי לכך, הבה נפנה למחילות בהן ממשיכים לעשות מוזיקה טובה:
לאנונימי מגיע לקבל פוסט-רוק מפתיע באיכותו מבית היוצר של gathiens האמריקאים וגם שיני הים שמוסיפים נגיעות לאונג'יות לכל המטאל האיטי שלהם. אירמין שמידט וקומו מגיעים אלינו ממחשכי 2008 עם אקספרימנטל מעניין. אלבה נוטו ממשיכים עם האמביינט שלהם עבור ראסטר נוטטון ומרצבו לא יכול לסיים את 2008 בלי עוד אלבום (המצטרף לתריסר שיצאו כבר באותה שנה) של שלושה קטעים, אלימים עד אימה, מתופפים עד דמעה. קווטר טט הם חבר'ה אמריקאים שעושים רוק זוויתני מחודד בטעם של פעם. תחשבו על אמצע הדרך בין סוניק יות' של תחילת שנות התשעים לגרסא האקדמית של אטומיק ביצ'ווקס.
ברוס פננינסולה היא להקה קנדית (מטורונטו דווקא) המורכבת משלושה מתופפים ומקהלת חמש נשים (חלקם עבדו כבר עם שמות כמו final fantasy וסבסטיאן גראנז'ה) שמשלבים פולק טרנס-קונטיננטלי, פופ, אקספרימנטל ובלוז. תחשבו על שילוב בין סקוט ווקר המאוחר לבין פוליפוניק ספרי כשהם על אקסטה בקתדרלה. 16 חוזרים עם עוד אלבום של סאות'רן מטאל אגרסיבי. המושכות עושים אקספרימנטל פולק במיטב המסורת הבריטית (לא הקקה ניאו-פולק סטייל דבנדרה), דהיינו אוירה גותית גבדה עם מוזיקה איטית שמן הסתם בוקעת באפלה מן הביצות ליד אחוזת בסקרוויל.
רוצים לדבר על ציפייה? תסתכלו על הדבר הזה: נאסא הם צמד היפהופיסטים שמצליח לגייס לאלבום שלו את השמות הבאים – טום וויטס, דייויד ברן, צ'אק די, קול קית', MIA, ספנק רוק! האלבום יוצא עוד חודש והמייקספלייס מבטיח מאד.
חן-חן.
ReplyDelete