שלב רביעי: סובב את הסכין בתוך הבטן ליעילות מירבית

אין מה לעשות, ההיפ-הופ הוא זה שמציל את המוזיקה מעצמה עכשיו למרות ש"מומחי" מוזיקה שחורה טוענים שהז'אנר מת. אולי אם מקשיבים למדמנת טימבלנד/פיפטי/שות', אבל לא כשפונים לסמטאות הצדדיות: אחרי שנאסא הביאו את קול קית' וטום וויטס לשתף פעולה, בא אדון קית' עם אלבום חדש של אנדרגראונד לפנים. תוסיפו את היציאה המאוחרת של שני ה-warclouds ואת שני החדשים של סנספוט ג'ונז, האוסף של MF Doom ופס הייצור הבלתי פוסק של מדליב ותקבלו ארסנל איכות שאף ז'אנר אחר כיום לא מסוגל לראות אפילו עם טלסקופ.

הדפסות מחודשות לכרום, חלוצי האקספרימנטל נויז מסוף שנות השבעים, מעמודי התווך בהיסטוריה של מוזיקת השוליים! חוזרים קצת לזמננו, אבל לא ממש לימים אלו ומגלים את הרכב הפוסט-רוק הלא מזיק כלל Souvenir's young America. האבות הקדמונים הם הרכב סטונר שלוקח את זה צעד אחד קדימה ובאלבום האחרון מציע רק שני קטעים ארוכים ביותר, כיאה לברנשים שחתומים בלייבל החשוב ביותר בתחום. ומשהו שונה לחלוטין: שתי תקיפות מוזרות, קצת סהרוריות ותמהוניות על מושג הפופ מגיעות אלינו מאירופה: המוצלח יותר הוא הנסיון של השבדים לבית מוזט והמופשט יותר הוא זה השוויצרי תחת השם מכון שטרוטר.

חוקר מאוניברסיטת קליפורניה בדייויס מדווח כי מצא אזור במוח המשלב יחד מוזיקה, זכרון ורגש ומאפשר את הווצרותה של אותה תחושה שכל חובב מוזיקה עורג אליה. האזור נמצא באזור הנקרא PFC הקורטקס הקדם-אונתי, אזור המאכלס בתוכו את כל הפעולות הקוגניטיביות המורכבות. החוקר התמקדו באזור הנקרא dorsal medial PFC הנמצא ממש מאחורי המצח. 13 סטודנטים נדרשו להקשיב לכמה עשרות שירים באוזניות תוך כדי שהיה במכשיר ה-fMRI (תענוג גדול המכונה הזו היא לא). השירים נבחרו רנדומלית מרשימות טופ-100 של השנים בהן הנבדקים היו בטווח הגילאים 8 עד 18. השנים בהן הנבדקים היו בטווח הגילאים 8 עד 18. לאחר ההאזנה הנבדקים נשאלו האם השיר היה מוכר להם, האם הם נהנו להאזין לו והאם הוא הזכיר להם נשכחות. כמו כן הם התבקשו לענות על שאלון אודות הזכרונות שהשירים הציפו. הנבדקים זיהו כמחצית מהישרים ורוב השירים הללו היו קשורים לזכרון עבר. החוקרים גם מצאו כי השירים שעוררו את הזכרונות החזקים ביותר היו גם אלו שעוררו את התגובות החזקות ביותר. בדיקת ההדמאות הראתה כי עוצמת הזכרון היתה בתואם עם רמת הפעילות שנצפתה ב-mPFC. בניסוי המשך החוקר הראה כי אותו אזור במוח ביצע גם מיפוי טונאלי של השירים שהושמעו לנבדקים ושוב, נמצא תואם בין רמת הזכרון לעוצמת המיפוי הטונאלי.

Janata P. 2009. The neural architecture of music-evoked autobiographical memories. Cerebral Cortex. 10.1093/cercor/bhp008

גליון חדש לכתב העת הסופר-פיגוזי Journal of Consumer Research ואתם יודעים מה זה אומר: עוד מנה גדושה של מחקרים עם מתודולוגיה רופפת, ניתוח סטטיסטי פשרני להחריד ותוצאות מצחיקות. ואת החוקרים האלו רוצים במשרד האוצר להחזיר לארץ.

צוות חוקרים אמריקאי טוען כי פילנתרופיה מושפעת ממגדר וזהות מוסרית (פרטים בהמשך). החוקרים בישו לדעת כיצד נבדקים בוחרים למי לתרום חמישה דולר שניתנו להם במסגרת הניסוי: ניצולי הוריקן קתרינה, ניצולי הצונמי באוקיינוס ההודי או לעצמם, ישר לכיס. החוקרים מדווחים כי, בממוצע, הנבדקים שמרו לעצמם 1.1 דולר ותרמו את היתרה. זהות מוסרית (moral identity) הוגדרה על ידי החוקרים כאופן רופף ולא מחייב שמידת המחויבות של נבדק לעקרונות של מוסר, צדק והוגנות (כשל מתודולוגי מזעזע, אבל היי, בל נשכח באיזה כתב עת מדובר). החוקרים מדווחים כי נשים עם זהות מוסרית מפותחת תרמו באופן שווה לניצולי שני האסונות בעוד שגברים עם שהות מוסרית מפותחת העדיפו את ניצולי קתרינה. החוקרים מקנחים במסקנה, כי אנשים יתרמו רק למטרה שהם מzדהים עמה, וכי זהות זו מורכבת גם מאלמנטים של מגדר והמונח הערטילאי לעילא של זהות מוסרית

Winterich KP et al. 2009. Donation behavior toward ingroups and outgroups: The role of gender and moral identity. Journal of Consumer Research.

מחקר אחר, אמריקאי גם הוא (או, ההפתעה!) טוען כי אנחנו כולנו עדת צבועים מצחינים, היות וכולם דווקא אוהבים פרסומות ורוצים עוד ועוד. החוקרים טוענים כי מידת ההנאה של צופים מהבהייה הבהמית במסך היא תלוית זמן והיא הולכת וגוועת ככל שהמשדר ארוך יותר. החוקרים נתנו לנבדקים לצפות בתוכניות באופן רציף או מקוטע ושאלו אותם בתום התוכנית עד כמה הם נהנו מהצפייה בה. בכל המקרים, הנבדקים שצפו בשידור משובץ פרסומות דיווחו על רמת הנאה גבוהה מזו של הנבדקים שצפו בתוכנית ללא הפרעות. יתרה מזאת, נבדקי הפרסומות הראו נכונות גבוהה יותר לתרום לעמותה שהוצגה במהלך סרט טבע. החוקרים מאשימים תופעה המכונה בפסיכולוגיה אדפטציה (שום קשר למונח בתיאוריה אבולוציונית): אנשים מתרגלים למה שהם צופים בו מהר ורמת העניים שלהם צונחת עם כל דקה שחולפת. נו, נראה אותם בוחנים את צופי "שואה"

Nelson LD et al. 2009. Enhancing the television viewing experience through commercial interruptions. Journal of Consumer Research