אף אחד לא אכל לך את הדיסה יא דוב מטומטם

ועוד פרק בהרפתקאותיו הבלתי-פוסקות של האדון פאטון: הפעם הוא חובר לפרויקט החדש של בר מקינון, האומלאוט. ואם כבר, אז כבר: תקווה לא עוד מתאחדים בקיץ לטור אירופאי בלבד!!! בהמשך לפוסט הקודם, ההיפ-הופ ממשיך לעשות שרירים: cubbiebear. סם שלעבי הקנדי עושה בלאגן מוזיקלי כבר עשרים שנה, החל מאמביינט, דרך פוסט/מת'/אקספרימנטל וכלה בקלאסיקה מצרית. הוא מוציא חדש בקונסטליישן עם תזמורת של 30 נגנים בסגנון שהוא טוען שהיה אופייני בימי נאצר: נשמע מבטיח ודומה מאד למסעותיהם של embryo במזרח. היישר מאיסלנד פשוטת-הרגל מגיעים אלינו Steed Lord שעושים שילוב של אלקטרו ואיטלו-דיסקו עתיר ווקודרים. בשגרה זה לא אמור לעבוד, אבל הכל משתנה כשעסקינן באיסלנד.

עונת האוספים ניחתה עלינו בעוז אולם כולם היו צברי חרפה ופירות באושים שרק העידו כמה עלוב, עצוב ועגום מצבה של המוזיקה היום. נקודת אור קטנטנה מגיעה אלי בדמותו של אוסף שחמק לו מתחת למכ"ם שלי ויצא כבר בספטמבר: Fractured recordings אספו להם כמה מהשמות הכי לוהטים בתחום הלפטפילד והאקספרימנטל (לא אינדי ואלטרנטיב) לאנתולוגית קאברים מהסיקסטיז ועד הניינטיז. תמצאו שם את People like us & Ergo Phizmiz, Christian Fennesz, :zoviet*france, Ryoji Ikeda, Mika Vainio, Robert Henke, Alva noto, Jason Forrest, Johann Johannsson מכסים את פינק פלויד, בואי, חטיבת ההנאה, מייקל ג'קסון, וואם, סדר חדש, קייט בוש ועוד. אל תצפו לשום דמיון למקור, אלא לעיבודים חולניים שלא קשורים בשום אופן. האלבום בינוני ומטה עד שמטמוס הגאונים נכנסים לסיפור ושתטלים על האירועים בקטע ה-13. הצמד גורר אחריו תרומות איכותיות מצד ברברה מורגנשטרן, מומוס ו- J.G. Thirlwell.

חברי לספסל הלימודים ולרחבות הריקודים, האלקטרונאי הצעיר והמוכשר יאיר עציוני, משחרר מיקס חדש, הכל בדרך לאלבום חדש שיצא במהלך השנה.

והנה רגע נדיר ביותר. אני נרגש עד כדי דמע ואיבוד נוזלי גוף, פרכוסים אפילפטיים ודימום תוך-גולגלתי: האלבום הראשון - שעד היום היו רק דיבורים עמומים על קיומו - של ג'נסיס פורידג'. מעטים מאד מכירים, אבל יותר מכירים את throbbing gristle ואת Psychic tv. שני הרכבי-על של סוף שנות השבעים והשמונים. אין, באופן חד-משמעי וללא עוררין, גם אם אתם לא מכירים את פועלם של להקות אלו - להקות עם תרומה כה מכרעת למוזיקת השוליים בכלל וזו הבריטית בפרט. יש כאלו שהרימו תרומה דומה, אבל לא יותר. מדובר בגאון של ממש, ענק בין ענקים, עמוד אש של יצירתיות מופרעת, אמן שהולך עד הקצה ומעבר לו (יש לו את אחד מסיפורי החיים היותר מטלטלים שתפגשו בהיסטוריה של הרוק). והנה מגיח לו אותו אלבום (Genesis Breyer P-orridge - and Thee early worm - Early worm) והוא מפאקינג 1968!!!!! גם אם לא תאהבו את זה ותחשבו שזו צואה יצוקה ברוטב ליחה (וזה אכן לא אלבום טוב) אתם חייבים לפחות לשמוע ולהבין במה מדובר ולצאת למסע ארכיאולוגי/היסטוריוני.

לסיום: הנה גן ילדים שהייתי מוכן ללכת אליו בכל רגע נתון