כתב העת ההזוי האהוב ביותר על עוזה, כידוע לקוראיה, הוא Journal of Consumer Research. מאמר חדש המתנוסס מעל דפיו המבהיקים של מגזין זה חוצה גבולות ומגיע גם למוזיקה. צמד חוקרים מאוניברסיטת קונטיקט טוען כי למצלול של המחיר יש השפעה בעלת משקל על האם מוצר ירכש או לא. החוקרים טוענים כי צרכנים המופצצים בתרבות הפרסום שלנו רגילים ומתורגלים כבר לזכור מחירים של מוצרים ספציפיים וכי הצליל של מחירים מסוימים, כמעט בהתניה פבלובית, מקושר אוטומטית לערך. בדומה למחקרים עברו שהראו כי גם לסוג הצליל (אותיות שורקות, תנועה ארוכה וכו') יש השפעה על האופן בו אנו תופסים את גודלם הפיזי של מוצרים, כך גם המחקר הנוכחי מראה כי חוש השמיעה משחק תפקיד לא מבוטל בהתנהגות הצרכנית. לתופעה הזו, כמובן, נתנו חוקרים שם מפוצץ: סימבוליזם פונטי. שיהיה. המחקר מראה כי, בהנתן נקודת ייחוס מסוימת ניתנת (במקרה של המחקר מדובר במחירו הרגיל של מוצר), סימבוליזם פונטי הופך לחשוב עוד יותר. לדוגמא: נבדקים דיווחו כי הורדת המחיר של מוצר שמחירו המקורי הוא עשרה דולרים ל-7.66 הינה הנחה גדולה יותר מהורדת מחירו ל-7.22.
Coulter KS & Coulter RA. 2010. Small sounds, big deals: phonetic symbolism effects in pricing. Journal of Consumer Research. (In print)
זה מה שקורה אם לוקחים את הסכין ומטביעים אותם בגיגית של מי דארק אייטיז עכורים. ניקה ורורי הם עוד מקרה קלאסי של פרויקט צד שעולה על המקור (זולה ג'יזס), אפילו הווקודר מצליח לעבוד ולא להביא את החוזוק. שיר נוצץ עם ביטים מסעירים:
חתולים שולפים טפרים, זה ידוע. אבל זה כסף קטן עבור הטריטון Pleurodeles waltl (ראו תמונה למעלה): בתגובה לאיום מצד טורפים, הוא מסובב את צלעותיו המחודדות בכשישים מעלות ושולף אותן מבעד לעורו. הוא לא דופק חשבון ופשוט מחורר את עצמו בכדי לשלוף את הקוצים שלו. העור בנקודות אלו נטול נקבוביות בכדי לא לפגוע פגיעה חמורה בבריאות הטריטון. כבוד!
Heiss E et al. 2010. Hurt yourself to hurt your enemy: new insights on the function of the bizarre antipredator mechanism in the salamandrid Pleurodeles waltl. Journal of Zoology. 280 (2): 156-162
זה אופנתי מאד בעולם האינדי להתהדר בהרכב עתיר חברים. גגל הבריטיות (שכשמן כן הן) באות ולוקחות את זה בהפוכה: מה דעתכם על מקהלת אלקטרו בת 22 נשים עם חיבה לרקיעות רגליים?
עוזה חולה על רופאים. מה זה חולה, עפה עליהם. הגראז'ניקים של הגוף מככבים אצלה יחד עם נושאי מקצועות מכובדים אחרים כמו עוכרי-דין, פרסומאים, סטטיסטיקאים, יחצ"נים, רוצחים סדרתיים ובוב דילן. כתב העת המדעי PNAS החליט להקדיש את גליונו החדש לקשר שבין מדעי הרפואה לבין אבולוציה. לכאורה גליון שכזה לא אמור להתפרסם בכלל, שכן עבור הרוב המוחץ של הרופאים (לבטח אלו שלא עוסקים במחקר) נהיר שהאדם אינו חלק מהטבע ולכן אינו כפוף לחוקיו. אם יכולנו לכח הכבידה, אם האצנו חלקיקים בעצמנו אז למה שנשתחווה בפני אותם חוקים אווילים שיצרו אותנו? אבולוציה זה פאסה כמו כוסות רוח או כריתת אונה. הגיליון החדש מנסה להראות מדוע בכל זאת כדאי לרופאים לא רק להטות אוזן לתיאורית האבולוציה על שלל גלגוליה, אלא – רחמנא לצלן – אלא אפילו להפוך אותה לחלק מתוכנית הלימודים של פרחי האיזמל המובחרים, בצמוד לקורסים ותיקים כמו "נטלה לפני ואחרי הניתוח: שיטות יסוד בנטילת שוחד מתאגידים ומטופלים כאחד", "גם אותי שכחו בבטן: מתודות בסיס ברשלנות רפואית", והשלאגר הבינ"ל "אורי גלר זה כאן: כיפוף המציאות בתעלולים סטטיסטיים". בגליון זה מנסים רופאים שחטאו בהרחבת אופקים והעזו להביט במתרחש במדעי החיים להסביר לעמיתיהם כיצד מחקר אבולוציוני עשוי לקדם את ההבנה הרפואית של שלל מחלות. בסדרת מאמרים פורשים חוקרים שונים מגוון דוגמאות המראות כיצד ניתוח אבולוציוני עשוי לספק הסברים לתופעות רפואיות סתומות ולשפוך אוד חדש אודות מנגנונים העומדים בפני קוטלי הציבור מספר אחד. הגליון כולו נקרא ככתב תחינה בפני רופאים ונסיון לפנות אליהם בדרך היחידה אותה הם מכירים, כשם היו כולם בוגרי מכללת פו"מ: מבחן התוצאה. רופאים מוכנים לעשות ה-כ-ל בכדי לייצר טיפול או תרופה וככל שהדבר מתבצע מהר יותר כך יטב. המטרה מקדשת את האמצעים ולחלוטין לא משנה אם הם יודעים למה שיטה מסוימת עובדת או לא, מה תופעות הלוואי או ההשלכות ארוכות הטווח שלה. כיבוי שריפות הוא המנטרה. לפעמים, יאמר לזכותם של רופאים, החיפוש הקדחתני הזה מוביל אותם (חוקרים מעטים, לא הרוב) למקומות חיוביים ביותר ולפתיחות מחקרית יוצאת דופן. הדוגמא העדכנית הטובה ביותר היא הרתמותם של רופאים לחקר האפיגנום בעוד המיינסטרים הביולוגי סרב להאמין בקיומו. לפיכך, מדוע לא למסד זאת ולעגן את לימודי האבולוציה בסילבוס של הסטודנטים לרפואה? לסטטוסקופ פתרונים (הגיליון הוא חינמי אז עלעלו להנאתכם)
No comments:
Post a Comment