סינוסים הם אנלוגיה לחורים בגבינה הצהובה

האלבום החדש של פוריטנים חדשים אלו הוא קפיצת מדרגה נחשונית בהשוואה לקודם אז הנה טעימה ממנו:

השיר הקודם הוא השיר שאני הכי אוהב מהחדש של הפוריטנים, אבל קן הציפורים המקונן בראשו של אחד ליברמן שמפעיל את הגולל המכסה את הג'ורה לה הוא קורא פה, והנרקיסיזם המגלומני שעוטף את עורו של אחד ברק כשם היה התפרצות כרונית של פסוריאזיס הצמא לאור הזרקורים גרם לי לחרוג ממנהגי ולהוסיף עוד קטע של הפוריטנים, כיאה לזמנים אלו

סטונר הוא אחד מז'אנרי הרוק החביבים על עוזה, אבל הבעיה היא סטונר טוב נמצא בסכנת הכחדה ולעיתים נדירות הוא נצפה משוטט בטבע. נץ החופש הם הרכב אמריקאי שמחזיר עטרה ליושנה ועושה את העבודה כמו שצריך. הוקים סמיכים ומסך גיטרות אפוף בירוק היושבים בנחת על גבי מלודיות יעילות.

כל חובב מוזיקה באשר הוא חייב לעצמו צפייה בסרט התעודי אודות להקת הפוסי מטאל הקנדית אנביל. אין לזה כל קשר לאהבה למטאל, זה פשוט סיפור לא ייאמן אודות מרדף חסר פשרות בן שלושים שנה אחר הצלחה שמעולם לא הגיעה. הצד האפל של רוקנרול במלוא תפארתו.

... כך נאלצתי... הם הרכב פוסט רוק אמריקאי שרוכב על זריזי השועל ומצליח לעשות זאת בלי לפול לבורות המתבקשים של להקות הפועלות בתחום. לא מבריק, אבל גם לא מעליב.

עוזה מאד אוהבת חיפחופ פוליטי ובן שרפה מדרא"פ מספק זאת בקיתונות. תוסיפו לכך את העובדה שהוא כבר עבד עם מילניז ותבינו גם שמדובר במוזיקאי לא רע כלל ועיקר.

השבוע עתיר סיתרא אחרא:

ג'וליה לדנס שונאת את ניו יורק ועם סוג האקספרימנטל שהיא עושה היא יכולה לעשות מה שרק בא לה. ג'וליה היא דוגמא קלאסית ליוצר שגורם לאנשים לתהות למה הוא עושה את מה שהוא עושה ומי בכלל מוכן להקשיב לו. מאז שנות השמונים העליזות שהיו פריחת הז'אנר לא שמעתי משהו כזה (ואין כאן התחייבות לגבי איכות, אלא רק לסוג המחויבות והתכנים). לא יודע בכלל אם לקורא לזה מוזיקה, אבל מה שבטוח, זה גורם לעוזה לגרהר (שזה להרהר תוך גרגור) (לא לחינם יש לוידאו הזה פחות צפיות מלפדאנס של שושנה ארבלי אלמוזלינו!)

סוסים לבנים בטכניקולור בכל מקום הם הנגטיב של ארקייד פייר, או הגרסא הנסיונית של הר שחור. קחו מנה שווה של הלהקות הנ"ל ושל הבחורה מהאייטם הקודם ותבינו במה מדובר.

הופתעתי ללמוד שאו יוקי קונג'יוגייט קיימים עדיין. בתחילת שנות השמונים הם אכלסו פינה נידחת מאד של אמביינט והנה הם חוגגים 25 שנות קיום בדיסק חדש בו כל חברי הלהקה אי פעם משתתפים

עשרים שנים בדיוק מפרידות בין היבשת השביעית לסרט הלבן אבל צפייה מחודשת בראשון שופכת אור חדש לחלוטין על האחרון. לא אלאה בפרטים, חוץ מהמלצה חמה, כרגיל, לצפות בשני הסרטים הללו – כמו ביתר הפילמוגרפיה של הנקה - ורק אתן קטע קצר שאני משוכנע שבעלי הזכויות של השיר, כמו גם ג'ניפר ראש, מעולם לא חשבו שהשיר שלהם ימצא עצמו בקונטקסט שכזה.

פריונים הם יצורים מוזרים: הם חלבונים שמעתיקים את עצמם על פי המבנה של המרחבי של החלבון ולא נוצרים על ידי תרגום קוד גנטי. יש להם תכונות מפתיעות והם מפורסמים בעיקר בגלל היותם הגורם לפרה המשוגעת. לפריונים יש לרוב שני מבנים מרחביים: האחד הוא היציב והשכיח יותר (בו הפריון הוא חלבון לכל דבר) והשני הוא מבנה זמני המקנה לפריון יכולת להצמד לחלבונים אחרים ולשנות את המבנה החלבוני שלהם למבנה הפריוני. המבנה מחקר חדש טוען כי לפריונים גם תפקיד חיובי בהווצרותם של זכרונות באאוקריוטים (אורגניזמים בעלי תא מוגדר על כל האברונים שבו). על המחקר חתום אחד מחלוצי הנוירולוגיה, אריק קנדל, והוא מנסה לתת הסבר לשאלה כיצד זכרונות המבוססים על אירועים שחלפו מסוגלים להחקק במוח באופן מתמשך. המחקר החדש מתמקד בחלבון דמוי-פריון הנקרא CPEB בחלזון הים שהפך כבר למודל המרכזי במחקר הנוירולוגי. סדרת ניסוים שערכו החוקרים מעידה כי בתגובה לנוירוטרנסמיטור סרוטונין ה-CPEB משנה את מבנהו מהמבנה היציב לזה דמוי הפריון וכי פעילות דמוית-מתג זו היא הבסיס ליצירת זכרונות. בכדי לבסס טיעון זה החוקרים נתנו לחלזון נוגדן ל-CPEB והם אכן למדו כי החלזון לא היה מסוגל יותר לייצר זכרונות (דהיינו ללמוד התנהגות בסיסית מסוימת).

Si K et al. 2010. Aplysia CPEB can form prion-like multimers in sensory neurons that contribute to long-term facilitation. Cell. 140 (3): 421-435