Babies with rabies

קריס מוריס הוא לטעמה של עוזה הסאטיריקן הבריטי הגדול ביותר של דורנו. כיאה לדורנו אין לו שום בעיה להדס במי שופכין של וולגריות קיצונית ומיד אחר כך לנסוק אל על לקטעים של הפוך-על-הפוך וקרצוף פדחות. בימים של פוסט-פוסט הכל נתפס כלגיטימי (ע"ע היפסטרים עלובים על נחלת בנימין), אבל רק אם באמת יש לך הכשרון או האינטלקט זה אכן תופס ומצליח. מוריס הוא בראש ובראשונה איש רדיו ובמשך שנים ארוכות הוא הנחה תוכנית סאטירה פוליטית (אמיתית, לא פאתטית מהסוג של שי ודרור) עתירת פרסים ב-BBC. במקביל הוא גם החל לחטוא בבימוי סרטים. הצעד המבריק הבא היה לחתום בלייבל Warp בימי זהרו, שם הוא לקח את האלקטרוניקה פורצת הדרך של הלייבל ואמניה ורתם אותה לטקסטים ההזויים שלו. בשיאו, מדובר בכותב חכם ומושחז שפשוט אין מי שיעמוד בפניו. הדמות היחידה האחרת שאני מעלה על הדעת היא סטיבן פריי, אבל הוא לא מתעסק בחומרים שמוריס הופך בהם.

Chris Morris – The suicide journalist (Bluejam series, 2000)

הקיצר, האדון מוריס החליט לעשות קומדיה על שאהידים בריטים. ירחים רבים אני לא צחקתי ככה.

Four lions (Chris Morris, 2010)

Notic nastic - It's dark but it's okay (Shitkatapult, 19-03-2010) www.myspace.com/noticnastic

למטיפי הרחוב המוטרפים יש נטיה לייצר רק שיר אחד טוב בכל אלבום, וגם זה במקרה הטוב. הסינגל הראשון מהאלבום החדש הוא קליט וסבב, אבל כל כך גיי! מה קרה לערימת הגיטרות של ימים עברו?

Manic street preachers - Postcards from a young man (Columbia, 20-09-2010)

Granite shore - Flood of fortune (2010) www.myspace.com/thegraniteshore

אנדראה פארקר היא אחת מאומני האלקטרוניקה הכי טובים שיש, לבטח האשה הטובה שבהם ויש לה תפיסה אסתטית נדירה והבנה עמוקה של IDM. כבר שנים שהיא חופרת בקרדום שלה מבלי להסתכל ימין ושמאל על כל החרא החשמלי שהציף את העשור האחרון (מי אמר דאבסטפ ולא קיבל מנת יתר?). בלייבל שלה היא אוספת נפשות תואמות ונותנת להם קורת גג חמימה וטעימה לעשות את מה שצריך. כריס רומן הוא אחד כזה ותחת השם 214 הוא עושה מה שנשנע בעיקר כמחווה לבוסית שלו.

214 (Chris Roman) - Cascadian nights (Touchin' bass, 19-07-2010)

ולקינוח, סייק טורקי עתיק ומשובח

Okay Temiz - Dukuz Sekiz. From: Turkish freakout: psych-folk 1969-1980 (Bouzouki Joe, 2010)

ואז הגיעה ההפרשה המהבילה הזו וצרבה את הרשתית שלי. "חוקרים" מאוניברסיטת צפון קרולינה טוענים כי ישנה מועדות גנטית לנכונותו של אדם להשתתף בסקרים! שמונה שעות של תאטרון קבוקי המשלב סאטירה וסקילה נמרצת בבולדרים פשוט כותבים את עצמם עכשיו מבלי שאצטרך לנקוף אצבע. עם מדע כזה לא פלא שכולם חוזרים לחיקה החמים של הדת. מועדות גנטית להשתתפות בסקרים? אתם סיימתם בכלל גן חובה לפני שכתבתם את המאמר המחפיר הזה? מה עשו גאוני הדור? את מה שחביב על גנטיקאים רבים: מחקר תאומים. הם שלחו שאלונים לכ-1060 צמדים ופשוט בדקו מי ענה ומי לא. הם מדווחים כי תגובתו של תאום אחד היתה מדד די טוב לתגובתו של השני, אולם רק במקרה של תאומים זהים. טיפש וכסיל משריש יסיק את המסקנה שקרא במקומות אחרים, לפיה ההבדל היחיד במקרה של תאומים זהים (מונוזיגוטים) ולא זהים (דיזיגוטיים) הוא המטען הגנטי: תאומים לא זהים אינם חולקים את אותו מטען. אז הנה ההסבר האבולוציוני: תאומים זו המצאה של הנרי פורד במטרה להקל הן על הנדסת עובד פס הייצור המושלם והן על השתתפות בסקרים ששואלים אותי באיזה חומר ניקוי אני משתמש בחג.

אז הנה גבירותי ורבותי, הוסיפו לרשימת האנטי-מדענים ההולכת וגדלה מיום ליום (שמככבים בה כרגע ריצ'רד דוקינס והכוכב החדש מארק האוזר) את לורי פוסטר ת'ומפסון. ושוב שאלת הביצה והתרנגולת: מי יותר גרוע: המדענים שחושבים על החרא הזה או אלו שמממנים אותם, מאשרים את הפרסום של המחקרים שלהם ונתונים להם קביעות? אני הייתי שולח את כולם למעבדות וגואל רבבות חיות ניסוי אומללות מגורל אכזר שמגיע בעצם לאלו ולא להן.

Foster Thompson L et al. 2010. Genetic underpinnings of survey response. Journal of Organizational Behavior. 10.1002/job.692