אלו בלק אולי רך בשנים ובתעשייה אבל הסינגל החדש שלו לא רק מזכיר את תור הזהב של הסול יש סיכוי סביר ביותר שהוא יהפך לקלאסיקה בזכות עצמו. שיר מבריק מזה קשה לכתוב, גם עם כימיקלים חזקים ביותר.

עוזה אוהבת את בי. דולן. הוא יודע מה הוא עושה. חיפחופ תחתוני עם כבוד עצום למילה הכתובה והמדוברת וביטים פשוטים אך יעילים ביותר. במרץ יוצא החדש והנה טעימה:

מישהו צריך לערוך מחקר מלומד אודות הגורמים העומדים מאחורי תופעת המוזיקאיות הסקנדינביות הכועסות ברכות על שלל גווניהן. זה כבר כעשרים שנה שארצות הקור שולחות נציגה אחר שגרירה להציג לראווה את כישוריהן המוזיקליים הייחודיים בניחוח סלמון וים ברנט. האחרונה ברשימה בה אני נתקלתי היא הנורבגית תרזה אונה. היא אמנם לא בקליבר של ביורק, אן פיירלה או פרידה היבונן, אבל עדין מעניינת ומקורית.

נשאר בצפון הקר, ההרכב דני אנדר ביין הולך בבטחה על קו התפר השוזר יחד מלודיות פופ עם עיבודי אקספרימנטל בהשראת פורטיסהד. כל כך סקנדינבי. ועכשיו יוצא החדש.

השבוע צפיתי בסרט Collpase שמוכיח את האמירה "אם מישהו פרנואיד זה לא אומר שלא רודפים אחריו". ראיון ארוך עם ברנש שהרוב יגדירו כתמהוני, פרנואיד, נביא שקר וסהרורי ומעטים ירימו גבה ויגידו "וואלה, יש טעם ולו בחלק מדבריו". מיד אחרי הסרט דיברתי עם חבר והפלא ופלא הוא מיד נקט את עמדת החזקים. הסרט הזה דורש צפיה לא בגלל שהוא מחדש או שופך אור חדש על דברים שלא ידענו. כל מי שקורא קצת ועיניים בקודקודו מכיר את הטיעון בדבר השבר הגורף בפניו אנו ניצבים (או שאנו כבר בתחילתו). הסרט מחייב צפיה בגין העובדה שמייקל רופרט הוא שגריר אמיתי של כל אותן עובדות שאנחנו בוחרים להתעלם מהן בנוחות בגלל הנוחות שבה אנו חיים. לא אלאה אתכם יותר מדי בדיון אודות הסרט רק אשתף אתכם במחשבה שעתה במוחי. בתור ניסוי מחשבתי, קראו את "על האידאולוגיה" של אלתוזר ואז תפנו לצפייה בסרט הנ"ל. תעכלו, תפנימו, תהפכו בדברים. ואז תתחילו לחשוב איזה תפקיד משחקת ה"תרבות" במארג החברתי המורכב הזה. אני מצאתי בתרגיל הזה הסבר מניח את הדעת לעשור המחפיר, מעליב ופשוט מסוכן שעבר עלינו בתחום, עשור שפשוט הביא לשיא מגמות חברתיות, כלכליות ופוליטיות אחרות בנות עשרות שנים. מעניין לאיזו תוצאה תגיעו אתם (הווה אומר, ח"י קוראי הבלוג)

מחקר חדש מגלה כי לרופאי שיניים יש סיבה לשמוח, שכן בני אדם אינם היחידים המשתמשים בחוט דנטלי בטבע. חוקרים מדווחים כי לפני ארבע שנים הם צפו לראשונה בנקבת קוף שלג יפני מבוגרת שולפת 1-6 שערות מפרוותו של פרט סמוך אליה ופוצחת במלאכת פלוס חגיגית בשיניה הקדמיות. הקופה אינה עושה שימוש באצבעותיה או כל כלי אחר מלבד שערות עמיתיה למשרד לצורך משימה זו. המידע המעניין יותר הוא, שלמרבה ההפתעה, במהלך ארבע השנים הללו, ולמרות העובדה שהקופה שלפה שערות מ-11 קופים שונים, אף מקוק אחר, מקבוצה המונה כ-150 פרטים, לא הזדרז לאמץ מנהג היגייני הזה. לקופי השלג היפנים יש דווקא היסטוריה של התפשטות התנהגות תרבותית האורכת פרקי זמן קצרים בהרבה מארבע שנים, אבל כנראה שחוט דנטלי אינו סקסי דיו בעיניהם.

Leca J-B, Gunst N & Huffman MA. 2010. The first case of dental flossing by a Japanese macaque (Macaca fuscata): implications for the determinants of behavioral innovation and the constraints on social transmission. Primates. 51 (1): 13-22

על עקרון ההכבדה ואיחוד משפחות

אין זה סוד שעוזה אוהבת את הפלסטיק פיקוקס. נחשולי מלל כבר נשפכו פה אודות הטריו הזה שיש בו אסופת כשרון עוצרת נשימה, כשרון שאורו רק הולך ומתחזק על רקע המאפליה המוזיקלית שלבשה סצינת ה"אינדיטרנטיב" התל אביבית בשנים שחלפו מאז אלבום הבכורה שלהם ב-2002. אין לי כוונה להמשיך ולהכביר מילים (לבטח לא לאחר הפוסט הזה והפוסט הזה) והיום נתכנסו בכדי לחגוג מאורע משמח: טווסי הפלסטיק מתאחדים לצורך הופעות בלבד בהרכב מחודש (חגי שלזינגר מחליף את חגי התמנון פרשטמן על העורות). את הופעת הבכורה יערכו המתהדרים בנוצות ביום חמישי הבא, בדיוק בעוד שבוע (דהיינו ה-18.02.2010) בלבונטין7, בשעה 23:00. ההופעה תהא הופעת רצפה, כך שכל הסובבים יוכלו לרחוץ בזיעת טווסים מטווח אפס. נסיון העבר, הווה אומר ההופעות של ההרכב המקורי על שני גלגוליו, ההופעה בנו לימיט והופעת האיחוד באינדינגב לפני שנתיים, מבטיחים מרחץ דמים של גופות ניתזות בקצב רצחני בינות מפלי פאזזזז ודיסטורשן, גרונות ניחרים עד כדי פקיעת סימפונות ודימום ושטי, נפנופי שיער (בעיקר שיער גוף), פעירת לסתות והפיכת גלגלי עיניים.

בתור מתאבן, טווסי הפוליוינילכלוריד מגישים לכם להורדה את אלבום הבכורה שלהם, וכך יש לכם שבוע תמים להוריד את שני האלבומים ולהגיע מצוידים בידע מרשים של השירים ומילותיהם (בהצלחה בתחום השני).

אז הנה האלבום הראשון (רדיו מוות, 2002)

והרי זה האלבום השני (מחזור החמור, שוחרר ב-2008)

סינוסים הם אנלוגיה לחורים בגבינה הצהובה

האלבום החדש של פוריטנים חדשים אלו הוא קפיצת מדרגה נחשונית בהשוואה לקודם אז הנה טעימה ממנו:

השיר הקודם הוא השיר שאני הכי אוהב מהחדש של הפוריטנים, אבל קן הציפורים המקונן בראשו של אחד ליברמן שמפעיל את הגולל המכסה את הג'ורה לה הוא קורא פה, והנרקיסיזם המגלומני שעוטף את עורו של אחד ברק כשם היה התפרצות כרונית של פסוריאזיס הצמא לאור הזרקורים גרם לי לחרוג ממנהגי ולהוסיף עוד קטע של הפוריטנים, כיאה לזמנים אלו

סטונר הוא אחד מז'אנרי הרוק החביבים על עוזה, אבל הבעיה היא סטונר טוב נמצא בסכנת הכחדה ולעיתים נדירות הוא נצפה משוטט בטבע. נץ החופש הם הרכב אמריקאי שמחזיר עטרה ליושנה ועושה את העבודה כמו שצריך. הוקים סמיכים ומסך גיטרות אפוף בירוק היושבים בנחת על גבי מלודיות יעילות.

כל חובב מוזיקה באשר הוא חייב לעצמו צפייה בסרט התעודי אודות להקת הפוסי מטאל הקנדית אנביל. אין לזה כל קשר לאהבה למטאל, זה פשוט סיפור לא ייאמן אודות מרדף חסר פשרות בן שלושים שנה אחר הצלחה שמעולם לא הגיעה. הצד האפל של רוקנרול במלוא תפארתו.

... כך נאלצתי... הם הרכב פוסט רוק אמריקאי שרוכב על זריזי השועל ומצליח לעשות זאת בלי לפול לבורות המתבקשים של להקות הפועלות בתחום. לא מבריק, אבל גם לא מעליב.

עוזה מאד אוהבת חיפחופ פוליטי ובן שרפה מדרא"פ מספק זאת בקיתונות. תוסיפו לכך את העובדה שהוא כבר עבד עם מילניז ותבינו גם שמדובר במוזיקאי לא רע כלל ועיקר.

השבוע עתיר סיתרא אחרא:

ג'וליה לדנס שונאת את ניו יורק ועם סוג האקספרימנטל שהיא עושה היא יכולה לעשות מה שרק בא לה. ג'וליה היא דוגמא קלאסית ליוצר שגורם לאנשים לתהות למה הוא עושה את מה שהוא עושה ומי בכלל מוכן להקשיב לו. מאז שנות השמונים העליזות שהיו פריחת הז'אנר לא שמעתי משהו כזה (ואין כאן התחייבות לגבי איכות, אלא רק לסוג המחויבות והתכנים). לא יודע בכלל אם לקורא לזה מוזיקה, אבל מה שבטוח, זה גורם לעוזה לגרהר (שזה להרהר תוך גרגור) (לא לחינם יש לוידאו הזה פחות צפיות מלפדאנס של שושנה ארבלי אלמוזלינו!)

סוסים לבנים בטכניקולור בכל מקום הם הנגטיב של ארקייד פייר, או הגרסא הנסיונית של הר שחור. קחו מנה שווה של הלהקות הנ"ל ושל הבחורה מהאייטם הקודם ותבינו במה מדובר.

הופתעתי ללמוד שאו יוקי קונג'יוגייט קיימים עדיין. בתחילת שנות השמונים הם אכלסו פינה נידחת מאד של אמביינט והנה הם חוגגים 25 שנות קיום בדיסק חדש בו כל חברי הלהקה אי פעם משתתפים

עשרים שנים בדיוק מפרידות בין היבשת השביעית לסרט הלבן אבל צפייה מחודשת בראשון שופכת אור חדש לחלוטין על האחרון. לא אלאה בפרטים, חוץ מהמלצה חמה, כרגיל, לצפות בשני הסרטים הללו – כמו ביתר הפילמוגרפיה של הנקה - ורק אתן קטע קצר שאני משוכנע שבעלי הזכויות של השיר, כמו גם ג'ניפר ראש, מעולם לא חשבו שהשיר שלהם ימצא עצמו בקונטקסט שכזה.

פריונים הם יצורים מוזרים: הם חלבונים שמעתיקים את עצמם על פי המבנה של המרחבי של החלבון ולא נוצרים על ידי תרגום קוד גנטי. יש להם תכונות מפתיעות והם מפורסמים בעיקר בגלל היותם הגורם לפרה המשוגעת. לפריונים יש לרוב שני מבנים מרחביים: האחד הוא היציב והשכיח יותר (בו הפריון הוא חלבון לכל דבר) והשני הוא מבנה זמני המקנה לפריון יכולת להצמד לחלבונים אחרים ולשנות את המבנה החלבוני שלהם למבנה הפריוני. המבנה מחקר חדש טוען כי לפריונים גם תפקיד חיובי בהווצרותם של זכרונות באאוקריוטים (אורגניזמים בעלי תא מוגדר על כל האברונים שבו). על המחקר חתום אחד מחלוצי הנוירולוגיה, אריק קנדל, והוא מנסה לתת הסבר לשאלה כיצד זכרונות המבוססים על אירועים שחלפו מסוגלים להחקק במוח באופן מתמשך. המחקר החדש מתמקד בחלבון דמוי-פריון הנקרא CPEB בחלזון הים שהפך כבר למודל המרכזי במחקר הנוירולוגי. סדרת ניסוים שערכו החוקרים מעידה כי בתגובה לנוירוטרנסמיטור סרוטונין ה-CPEB משנה את מבנהו מהמבנה היציב לזה דמוי הפריון וכי פעילות דמוית-מתג זו היא הבסיס ליצירת זכרונות. בכדי לבסס טיעון זה החוקרים נתנו לחלזון נוגדן ל-CPEB והם אכן למדו כי החלזון לא היה מסוגל יותר לייצר זכרונות (דהיינו ללמוד התנהגות בסיסית מסוימת).

Si K et al. 2010. Aplysia CPEB can form prion-like multimers in sensory neurons that contribute to long-term facilitation. Cell. 140 (3): 421-435

אם אתה הולך לשעמם אז לפחות תהיה מקורי

כתב העת ההזוי האהוב ביותר על עוזה, כידוע לקוראיה, הוא Journal of Consumer Research. מאמר חדש המתנוסס מעל דפיו המבהיקים של מגזין זה חוצה גבולות ומגיע גם למוזיקה. צמד חוקרים מאוניברסיטת קונטיקט טוען כי למצלול של המחיר יש השפעה בעלת משקל על האם מוצר ירכש או לא. החוקרים טוענים כי צרכנים המופצצים בתרבות הפרסום שלנו רגילים ומתורגלים כבר לזכור מחירים של מוצרים ספציפיים וכי הצליל של מחירים מסוימים, כמעט בהתניה פבלובית, מקושר אוטומטית לערך. בדומה למחקרים עברו שהראו כי גם לסוג הצליל (אותיות שורקות, תנועה ארוכה וכו') יש השפעה על האופן בו אנו תופסים את גודלם הפיזי של מוצרים, כך גם המחקר הנוכחי מראה כי חוש השמיעה משחק תפקיד לא מבוטל בהתנהגות הצרכנית. לתופעה הזו, כמובן, נתנו חוקרים שם מפוצץ: סימבוליזם פונטי. שיהיה. המחקר מראה כי, בהנתן נקודת ייחוס מסוימת ניתנת (במקרה של המחקר מדובר במחירו הרגיל של מוצר), סימבוליזם פונטי הופך לחשוב עוד יותר. לדוגמא: נבדקים דיווחו כי הורדת המחיר של מוצר שמחירו המקורי הוא עשרה דולרים ל-7.66 הינה הנחה גדולה יותר מהורדת מחירו ל-7.22.

Coulter KS & Coulter RA. 2010. Small sounds, big deals: phonetic symbolism effects in pricing. Journal of Consumer Research. (In print)

זה מה שקורה אם לוקחים את הסכין ומטביעים אותם בגיגית של מי דארק אייטיז עכורים. ניקה ורורי הם עוד מקרה קלאסי של פרויקט צד שעולה על המקור (זולה ג'יזס), אפילו הווקודר מצליח לעבוד ולא להביא את החוזוק. שיר נוצץ עם ביטים מסעירים:

חתולים שולפים טפרים, זה ידוע. אבל זה כסף קטן עבור הטריטון Pleurodeles waltl (ראו תמונה למעלה): בתגובה לאיום מצד טורפים, הוא מסובב את צלעותיו המחודדות בכשישים מעלות ושולף אותן מבעד לעורו. הוא לא דופק חשבון ופשוט מחורר את עצמו בכדי לשלוף את הקוצים שלו. העור בנקודות אלו נטול נקבוביות בכדי לא לפגוע פגיעה חמורה בבריאות הטריטון. כבוד!

Heiss E et al. 2010. Hurt yourself to hurt your enemy: new insights on the function of the bizarre antipredator mechanism in the salamandrid Pleurodeles waltl. Journal of Zoology. 280 (2): 156-162

זה אופנתי מאד בעולם האינדי להתהדר בהרכב עתיר חברים. גגל הבריטיות (שכשמן כן הן) באות ולוקחות את זה בהפוכה: מה דעתכם על מקהלת אלקטרו בת 22 נשים עם חיבה לרקיעות רגליים?

עוזה חולה על רופאים. מה זה חולה, עפה עליהם. הגראז'ניקים של הגוף מככבים אצלה יחד עם נושאי מקצועות מכובדים אחרים כמו עוכרי-דין, פרסומאים, סטטיסטיקאים, יחצ"נים, רוצחים סדרתיים ובוב דילן. כתב העת המדעי PNAS החליט להקדיש את גליונו החדש לקשר שבין מדעי הרפואה לבין אבולוציה. לכאורה גליון שכזה לא אמור להתפרסם בכלל, שכן עבור הרוב המוחץ של הרופאים (לבטח אלו שלא עוסקים במחקר) נהיר שהאדם אינו חלק מהטבע ולכן אינו כפוף לחוקיו. אם יכולנו לכח הכבידה, אם האצנו חלקיקים בעצמנו אז למה שנשתחווה בפני אותם חוקים אווילים שיצרו אותנו? אבולוציה זה פאסה כמו כוסות רוח או כריתת אונה. הגיליון החדש מנסה להראות מדוע בכל זאת כדאי לרופאים לא רק להטות אוזן לתיאורית האבולוציה על שלל גלגוליה, אלא – רחמנא לצלן – אלא אפילו להפוך אותה לחלק מתוכנית הלימודים של פרחי האיזמל המובחרים, בצמוד לקורסים ותיקים כמו "נטלה לפני ואחרי הניתוח: שיטות יסוד בנטילת שוחד מתאגידים ומטופלים כאחד", "גם אותי שכחו בבטן: מתודות בסיס ברשלנות רפואית", והשלאגר הבינ"ל "אורי גלר זה כאן: כיפוף המציאות בתעלולים סטטיסטיים". בגליון זה מנסים רופאים שחטאו בהרחבת אופקים והעזו להביט במתרחש במדעי החיים להסביר לעמיתיהם כיצד מחקר אבולוציוני עשוי לקדם את ההבנה הרפואית של שלל מחלות. בסדרת מאמרים פורשים חוקרים שונים מגוון דוגמאות המראות כיצד ניתוח אבולוציוני עשוי לספק הסברים לתופעות רפואיות סתומות ולשפוך אוד חדש אודות מנגנונים העומדים בפני קוטלי הציבור מספר אחד. הגליון כולו נקרא ככתב תחינה בפני רופאים ונסיון לפנות אליהם בדרך היחידה אותה הם מכירים, כשם היו כולם בוגרי מכללת פו"מ: מבחן התוצאה. רופאים מוכנים לעשות ה-כ-ל בכדי לייצר טיפול או תרופה וככל שהדבר מתבצע מהר יותר כך יטב. המטרה מקדשת את האמצעים ולחלוטין לא משנה אם הם יודעים למה שיטה מסוימת עובדת או לא, מה תופעות הלוואי או ההשלכות ארוכות הטווח שלה. כיבוי שריפות הוא המנטרה. לפעמים, יאמר לזכותם של רופאים, החיפוש הקדחתני הזה מוביל אותם (חוקרים מעטים, לא הרוב) למקומות חיוביים ביותר ולפתיחות מחקרית יוצאת דופן. הדוגמא העדכנית הטובה ביותר היא הרתמותם של רופאים לחקר האפיגנום בעוד המיינסטרים הביולוגי סרב להאמין בקיומו. לפיכך, מדוע לא למסד זאת ולעגן את לימודי האבולוציה בסילבוס של הסטודנטים לרפואה? לסטטוסקופ פתרונים (הגיליון הוא חינמי אז עלעלו להנאתכם)

Evolution in health and medicine - Special feature. Proceedings of the National Academy of Sciences. 107 (4) http://www.pnas.org/content/107/suppl.1

פרזול, זיווד וגלוון להמונים

סחיטה האוסטרלים פותחים את 2010 עם מנת הארדקור השקולה לעגורן בלסת וברכיה מדויקת לסקרוטום. לא ממש צריך המלצה יותר חמה מזו....

אקוסטיק ליידילנד הם מההרכבים הנדירים המשלבים פרי ג'ז ורוק לא רק כהלכתם, אלא גם באופן מוצלח. תחשבו על שילוב של ברוצמן על ריטלין יחד עם אקס, גוסטפסון ונגיעות פאנק. הסקסופון לוקח את קידמת הבמה ואני משוכנע שלו הם רק היו מכירים את פיגי אפקס הם היו רצים לרכוש לעצמם פאז. האלבום מ-2008 היה מופת של ממש וזה של השנה נופל ממנו אך עדיין מהווה כרטיס ביקור ראוי למי שטרם נפל עליהם

ג'נגו ג'נגו (בלי קשר לא לשלנו ולא לגיטריסט המהולל) עושים סייק מודרני שעדיין אין לו בית. מי ירים את הכפפה?

מריה רודס יוצרת תחת השם אוניריק ואז יוצאת לה פנינת פופ אוורירית ומתקתקה שכזו:

הנעליים הטובות עושים רוק בסיסי שמצליח רק לפעמים ולכן אהבתי רק קטע אחד מהאלבום. הקליפ לא קל לצפיה ומומלץ לא לצפות בו על קיבה ריקה (אלא אם כן קוראים לכם אלי האנה וממש הרגע טרפתם ויטמינצ'יק)

ובתור אנטיתזה לחרפה הקמרונית לדורותיה (שבדרך הצליחה גם לזכות בגלובוס הזהב) הנה המלצה על סרט אמריקאי טוב שיצא השנה. נפשות קרות מצטרף למועדון בו חברים להיות ג'ון מלקוביץ' ומעבר לכל דמיון ומוסיף לו מגע רוסי מתבקש. בעוד שני הסרטים הקודמים היו אמריקאים לחלוטין באופיים, נפשות קרות מתהדר בניחוח אירופי עז והכרות עם ספרות רוסית לא תזיק כלל וכלל. הדבר שבאמת תפס אותי היה האמירות הקטנות שהתחבאו להן בינות הסצינות אשר – ללא משים ויד מכוונת – סנטו בסרטים האחרים שזכו לקבל מועמדות השנה. השורה התחתונה מאד פשוטה: אלו שיש להם אמצעים מתייחסים לנשמתם כאל סרח עודף ואילו אלו שאין להם כלום מוצאים עצמם נאלצים בצר להם למכור אותה לבעלי הממון. מישהו אמר ג'יימס קמרון או מייקל ביי ולא קיבל? תסריט חכם ועתיר רבדים, משחק מעולה (כמעט כרגיל) של פול ג'יאמאטי (שכמובן לא יקבל מועמדות על זה) אבל עם ירידות מתח פה ושם.

האם אתם מתכוננים במתח לסופרבול? לא בגלל הפרסומות, אלא בגלל ענף הספורט הקבוצתי היפה מכולם? סביר מאד להניח שלא, אבל עשו לעצמכם טובה ובואו לנסות להנות. ביום ראשון הקרוב, החל מעשר בלילה שני הגמרים האזוריים יפגישו ארבע קבוצות עם אופי שונה לחלוטין (בפוטבול באמת אפשר לדבר על אופי של קבוצה) ופוטנציאל לערב בלתי נשכח. הנה טעימה מהמשחק הכי טוב שהיה עד כה בפלייאוף השנה: