וקצת מחקרים לא הזיקו לאף אחד (חוץ מלחיות)

האם יש צורך להרבות בשתיית מים

סקירת ספרות חדשה המופיעה באתר של כתב העת Journal of the American Society of Nephrology מעידה כי אין הרבה אמת בהמלצה האקסיומטית לשתות שני ליטר מים ביום. צמד נפרולוגים מאוניברסיטת פנסילבניה יצא לבדוק האם צריכה של כמויות גדולות של מים טומנת בחובה רק יתרונות או שמא היא עלולה להיות גם מלווה בתופעות לוואי והאם ישנם ממצאים מחקרים לגבות טענות שכאלו. שני הרופאים התמקדו במחקרים שבדקו את הקשר שבין מים ופעילות כליות וסילוק רעלים. החוקרים טוענים כי העדויות המדעיות היחידות בנוגע לעידוד צריכת מים קיימות רק עבור ספורטאים, אנשים הגרים באזורים חמים ויבשים או אנשים עם מחלות ספציפיות. יתרה מזאת: שני החוקרים לא הצליחו למצוא ולא מאמר בודד ובו מופיעה באופן מפורש הכמות של שני ליטר מים. במאמר החדש טוענים הכותבים כי שתיית מים אינה מסייעת באופן מיוחד לפעילות הכליה. החוקרים גם התמקדו בשאלה האם שתייה מרובה של מים יוצרת תחושת שובע והם מדווחים כי הם לא נתקלו בניסוי ריגורוזי מספיק שיענה על השאלה באופן ראוי. מה עוד מצאו החוקרים? למים אין קשר למניעת או הפגת כאבי ראש, ואין להם כל השפעה על מראה העור. בשורה התחתונה, אין ממצאים לא לכאן ולא לכאן, פשוט כי איכות המחקרים שעסקו בסוגיה לא היתה מהגבוהות. מה כן יוצא מהמאמר? ובכן, שני הרופאים טוענים כי מהמחקרים עולה בבירור כי שתיה מהירה גורמת לאיבוד חלק ניכר מהמים וזאת לעומת שתיה איטית המשמרת את מרבית הכמות בגוף.

Negoianu, D. and Goldfarb, S. 2008. Just add water. Journal of the American Society of Nephrology. 0.1681/ASN.2008030274

סרטן: במקום לתקוף, להגן

כידוע, הבעיה המרכזית של טיפולים נגד סרטן היא חוסר המיקוד שלהם: הקרנות וכימותרפיה מזיקות לרקמות בריאות בדיוק באותה מידה שהן מזיקות לרקמה הסרטנית. במשך שנים ארוכות מנסים חוקרי סרטן רבים לפתח שיטות שיאפשרו טיפול נקודתי רק בתאים הסרטניים וכעת מחקר חדש מתאר שיטה נסיונית לטיפול בסרטן, לפיה במקביל לתקיפת הגידול הסרטני מתבצעת גם הגנה על התאים הבריאים. במאמר המופיע בכתב העת המדעי המוביל PNAS טוענים חוקרים מארה"ב ואיטליה, כי צום בן יומיים לפני תחילתו של טיפול כימותרפי מגינה על התאים הבריאים ומגבירה את יעילותו של הטיפול. החוקרים חשפו קבוצות שונות של עכברים למינונים גבוהים מאד של כימותרפיה כשהקבוצות נבדלות זו מזו במשך הצום שקדם לטיפול, והחוקרים מדווחים כי רק העכברים שצמו יומיים לפני שרדו יפה בעוד בקבוצות האחרות היו שיעורי תמותה גבוהים ביותר והשורדים סבלו מבעיות משקל. ממצאים אלו גובו גם בתוצאות שהתקבלו מניסויים בתרביות תאים אנושיים. החוקרים משערים כי הצום חושף הבדלים בין תא בריא לתא סרטני על סמך עמידות התא לעקות שונות ובניסוים אותם הם ערכו הם מצאו הבדלי שרידות של עד פי חמישה. היה וממצאים אלו יאוששו גם במהלך ניסויים קליניים בנני-אדם, הרי שניתן יהיה לחוף בעתיד חולי סרטן למינונים גבוהים ויעילים יותר של כימותרפיה וזאת מבלי לגרום נזק לתאים הבריאים. החוקרים טוענים כי הם הצליחו ליצר מודל במשרים המביא להגברת יעילות הכימותרפיה פי אלף. אם ביונקים הם יצליחו לייצר שיפור של אפילו פי עשרה בלבד, הרי שעולם הכימותרפיה ישתנה לא הכר.

Raffaghello, L. et al. 2008. Starvation-dependent differential stress resistance protects normal but not cancer cells against high-dose chemotherapy. PNAS. 10.1073/pnas.0708100105

על חלוקת העבודה בבית – אז והיום

מחקר חדש ממסדרונות אוניברסיטת מישיגן טוען כי בעלים מייצרים בממוצע לנשותיהם עוד שבע שעות עבודת בית, לעומת המצב שקדם לנישואים. באופן לא מפתיע, גברים נהנים מחסכון ממוצע של שעת עבודת בית שבועית הודות לנשותיהם. הנתונים מבוססים על פרויקט אמריקאי פדרלי שהחל ב-1968 בו זוגות התבקשו לתעד ביומן את מהלך יומם. עבודות שנכללו במחקר היו פעולות כמו בישול ונקיון, בעוד שפעילויות שנשארו בחוץ היו גינון, תיקונים ושטיפת המכונית (למה השאירו בחוץ את הדברים שהם בעליל זכריים?). צוות הכלכלנים התבסס על למעלה מאלפיים דיווחים שכאלו בבואו לגבש את המסקנה (שכנראה ברורה באופן טבעי לרובנו) שנישואין יוצרים חלוקת עבודה מגדרית ברורה, וזו אינה פועלת לטובת האישה. המגמה היא שלרוב הגברים עובדים מחוץ לבית והנשים אחראיות לעבודות בתוכו. פער זה הולך וגדל כאשר זאטוטים נכנסים לתמונה. כמו כן, נשים בשנות העשרים והשלושים לחייהן מבצעות את כמות העבודה המינימלית ביותר (12 שעות שבועיות) בעוד שנשים בשנות השישים והשבעים שלהן ביצעו את הרוב (21 שעות). אותה מגמה של ביצוע יותר עבודות עם העליה בגיל נצפתה גם בקרב גברים, אם כי עדיין רווקים ביצעו יותר עבודות בית מכל גבר נשוי בכל קבוצת גיל שהיא. יחד עם זאת, החוקרים מדווחים כי מאז 1976 ישנה ירידה ניכרת בכמות הזמן אותה מבלה האישה האמריקאית בעבודות בית וזאת במקביל לעליה בכמות העבודה בבית מצד הגבר: באותה שנה נשים עבדו בממוצע 26 שעות וגברים 6 וכיום נשים עומדות על 17 וגברים על 13. החוקרים התמקדו במהלך המחקר גם בעשור האחרון של הניסוי (עד 2005) ובזוגות בשנות העשרים לחייהם במטרה להשוות את הנישואים המודרניים לרווקות. הם מדווחים כי שני המינים ביצעו יותר עבודות בית בהשוואה לתקופת הרווקות שלהם, מה שמעיד כי המגמה שאפיינה את העשורים הקודמים הולכת ונעלמת.